1. למה?

אשמח לדעות, אני יודעת שזה קצר ולא טוב אבל בכל זאת.


הלילות שלי קרים,
לא כולם בהירים.
מלאים במחשבות,
אין מקום לטעויות.
הפסקת לכתוב לי "לילה טוב",
אני הפסקתי לישון.
כי אני חסר תועלת,
אני לא מספיק חשוב.
ועכשיו?
עכשיו את מחוברת,
עם אחר את מדברת,
מבטיחה שאת שלו
ומתכתבת עם עוד שניים מלבדו.
מתי תפסיקי לשחק
בלבבות של אחרים?
והאם תפסיקי לשתק
קולות של נזקקים?
נזקקים לידידות, לאהדה.
נזקקים לחום ואהבה.
והבטחתי שלא אבכה,
אבל עיניי מלאות דמעות.
ואת? הבטחת שלא תפגעי בי,
אבל אני חייב לבכות.

נכתב לפני 8 שנים ו-3 חודשים

2. לילות קרים

הלילות שלי קרים,
לא כולם בהירים.
מלאים במחשבות,
אין מקום לטעויות.
הפסקת לכתוב לי "לילה טוב",
אני הפסקתי לישון.
כי אני חסר תועלת,
אני לא מספיק חשוב.
ועכשיו?
עכשיו את מחוברת,
עם אחר את מדברת,
מבטיחה שאת שלו
ומתכתבת עם עוד שניים מלבדו.
מתי תפסיקי לשחק
בלבבות של אחרים?
והאם תפסיקי לשתק
קולות של נזקקים?
נזקקים לידידות, לאהדה.
נזקקים לחום ואהבה.
והבטחתי שלא אבכה,
אבל עיניי מלאות דמעות.
ואת? הבטחת שלא תפגעי בי,
אבל אני חייב לבכות.


~
אחד הקטעים הקצרים ביותר (והראשונים) שלי. היה לי קשה לכתוב אותו, אבל מבחינתי הוא קלע למטרה שלשמה כתבתי אותו.
אשמח לדעות כנות.

נכתב לפני 8 שנים ו-3 חודשים

3. סיפור עצוב

מהיער השקט נדף ריח של עצי אורן ודבש. הציפורים חדלו מלצייץ והסתתרו בין העצים. חיות היער הסתתרו במאורות ובמחילות. הכל היה דומם. הצייד דרך את רובהו וציפה לכל רעש קרב. ציפור לא זהירה עופפה במהירות, מנסה לחמוק ממבטו של הצייד. עלתה- ומיד ירדה אל הארץ. ירייה. האחו הפתוח שליד היער שרץ בחיות, הצייד ידע זאת, אבל לא טרח לירות בארנבון קטן, או קיכלי שנסה עם גוזליה. זה לא מה שהוא רצה. הצייד הפנה את ראשו, בכוונה לירות, כשראה נער צעיר מנגן בחליל ונשען על אחד העצים. פניו זהרו באור נוגה. הצייד פתח את עיניו ושפשף אותן. המנגינה הייתה... כל כך מרגיעה. נעימה. היא גרמה לו לרצות לשכב ולישון במשך שארית חייו. את כל זה ראה הצייד. הוא שכב על מיטתו, גוסס, עייף. המוות היה בעיניו. הוא רצה לעצום את עיניו ולא לפתוח. פעימות ליבו נחלשו. "הוא מת..." שמע לחישה אחרונה מפי ילדתו, שרה. עברו הכביד עליו כעת. הוא הרגיש צורך להחזיר את נשמתו לבורא עולם על כל נשמות בעלי החיים שגזל. נשימתו האחרונה הייתה עם חיוך קטן. חיוך, שהיה שווה לכל עולמו.

נכתב לפני 10 שנים ו-3 חודשים

4. משהו שכתבתי

למעלה למעלה, בצאת הכוכבים,
ירח זורח לו במרומים. כמו שהוא גבוה,
אדמתי נמוכה. כמו שהוא גבוה, בטחוני
ברצפה. אבודה, נואשת, זועקת לעזרה,
מנסה לשווא למצוא מוצא. והנה מופיע,
חבר נאמן. לא יצור, לא חיה, לא שום דבר.


מופיע לו בפתח אדמת היאוש, רץ אליי
מהר. עוזר ועוזר הוא, לא מפסיק. מרים אותי
חזרה למעלה, לעולם הנפלא שמסביב. וראו איזה
פלא- אני שמחה. לא חיוך קטן, לא גדול אלא צחוק
של ממש. ארוך, מתגלגל ומסתלסל על לשוני.

נכתב לפני 10 שנים ו-8 חודשים

5. שלושת האחים

היה היו, בארץ רחוקה, שלושה אחים. האחים התאפיינו בתכונות שונות ושאפו לדברים שונים.
שלושת האחים יצאו למסע עד שהגיעו לגדת נחל. הנחל היה ארוך ועמוק, בלתי ניתן לחצייה. האחים שתפו פעולה
וכרתו עץ ארוך ועתיק. האחים בנו גשר והתחילו לעבור כשקול איתן נשמע: "עקרתם חיים ביער התקווה, תעקרו את שלכם עכשיו ובמהרה...". האח הבחור, החזק מבין האחים שלף את חרבו מן הנדן והכניס אותה לליבו. כך לקח היער את האח הראשון.
שני האחים החלו לרוץ עד שאריה גדול חסם את דרכם. האח בינוני, היהיר מבין האחים שלף את קשתו ואשפת חיצים. הוא ירה על האריה חץ מורעל, והאריה התמוטט לרגליו. רוח כסופה פרצה מהאריה ואמרה: "עקרתם חיים ביער התקווה, תעקרו את שלכם עכשיו ובמהרה...". האח הבינוני שלף חץ מאשפת החיצים שלו, וירה על עצמו. כך לקח אליו היער את האח השני.
האח הקטן, הענו והתמים מבין האחים, התקדם עד שהגיע לקרחת יער מלאה בחיות: ארנבים, זאבים,איילים ואיילות, קיפודים וציפורים. האח הקטן הפך לאריה מרשים, בעוד חיות היער מריעות למלכם החדש.

נכתב לפני 11 שנים ו-1 חודשים