ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 21 בינואר, 2021
ע"י מעין
ע"י מעין
אני צריכה עוד ספרים כאלה.
שינדנדו אותי בין כן ולא.
שיעצבנו אותי כשהם לא מתנהגים כמו שרציתי.
שיגעו ככה בפשטות.
"כל לב הוא דלת" הוא ספר מפתיע. כי הוא גורם לך לחשוב שאת יודעת מה הרעיון, הרי קראת כבר מספיק ספרי נוער כדי להבין את הקונספט, עכשיו רק צריך לגלות מה יחודי לספר הזה, מה הוא בא לומר.
ואז באה שונן מגווייר וכתבה ספר שהוא... אחר. וגם לא אחר. מצד אחד משתלב, מצד שני עושה מה שבא לו.
יש עולמות. איזה עולמות שתרצו. יש ארמונות קסומים, יש קשתות בענן, פיות וחדי קרן, ממלכות מיקרוסקופיות. וגם מקומות פחות סימפטיים, השאול למשל.
ויש ילדים וילדות. שמגיעים לעולמות האלו דרך דלתות שנגלות בפניהם, והם מוצאים שם בית; הם שיכים שם.
ננסי, שהגיעה אל היכלות המתים, נתלשת משם בחזרה לעולם שלנו. אבל היא לא לבד, ובית הספר של אלינור וסט מהווה מקלט בעבור הנערות הכמהות* לשוב חזרה, מחכות לדלת שתיפתח אל הבית, על אף הסיכויים הלא סבירים בעליל.
אוף, מה אני יכולה להגיד. זה ספר שובב באמת. הוא לא מתנהג לפי החוקים. הוא לא בדיוק ספר פנטזיה אבל הוא ממש לא מציאותי, אפילו יש בתוכו מתח והוא גם מתפלסף יפה. הוא לא מתישב בשום משבצת. וזו מחמאה גדולה. הוא יחודי, יש לו קול אחר.
לא, לא אהבתי את כולו. זה לא ספר מושלם. אבל הוא עשה לי רעש בראש וגרם לי לזוז באי נוחות כשאני מתחבטת בין "כן אוהבת" ל"לא אוהבת".
כדי שספר יגע בי באמת אני מחפשת את נקודת הממשק שלי איתו. איפה הסיפור של ננסי, של העולמות הרחוקים האחרים האלו, נפגשים עם שלי.
אני מודה שלקח לי זמן עם הספר הזה. אבל עשר דקות לאחר שסימתי אותו מתוסכלת משהו, הבנתי פתאום. ומשהו בתוכי הואר.
נו, גם אני היתי עד לפני שנה וחצי בעולם שלי. היה לי שם טוב. לא היתי צריכה להשתנות עבור מישהו, היתי טובה כפי שהיתי אני. היתי שייכת, היה לי כל כך טוב. המקום הזה היה הבית.
והיתי צריכה לעזוב. נתלשתי משם, ועד היום אני עומדת עיפה ומבולבלת אל מול "החיים האמיתיים". מתגעגעת למה שהיה ולא יחזור. ואני יודעת שהדלת לא תיפתח שוב.
כמיהה. משורטטת בספר בעדינות ובנשימה נרעדת; בלב שעוצר פעימותיו. לחזור לחזור לחזור.
עברו כמה ימים וספר וחצי מאז שקראתי אותו, ואני ממשיכה לחשוב עליו. עושר הדימיון כישף אותי; הגעגוע למקום שאליו הלב שייך.
ועל כך אני מודה לשונן מגווייר, שיצרה את הספר המעט פראי הזה, המיוחד.
בכל זאת אומר מה פחות אהבתי:
-הספר קצר. 149 עמודים. אני מאוד אוהבת ספרים קצרים, כשהם מצליחים להיות מתומצתים ומדויקים ונוגעים. פה נרשמה הצלחה חלקית, נראה לי. עוד 50 עמודים לא היו מזיקים, בשביל להכיר ולהבין מעט יותר את הדמויות, לחוות את בית הספר, להבין מי מה ומו.
-זו כבר בעיה אישית שלי- לא מסתדרת עם ספרי מתח. הספר כולל רצח מסתורי כך ש.. פחות נהניתי בחלקים הללו. בלשון המעטה:)
-יש מעט טעויות הגהה, ומשהו בחילוק הפסקאות היה משונה. קטנוני, אני יודעת. אבל קצת הפריע לי.
-הסוף. לא אהבתי את הסוף. (טוב, זה לא מדויק, כי הוא יפה מאוד. אבל אולי אם הספר היה ארוך יותר אז זה היה יכול להיות מושלם.)
כריכת הספר יפהפיה יפהפיה יפהפיה, וגם השם. "כל לב הוא דלת." כל לב הוא דלת? אולי. אולי חלק מהן נשארות סגורות. אולי נפתחות בזמנן שלהן.
*כן כן, נערות. הרוב המוחלט של הילדים ההולכים לעולמות האחרים הוא למעשה ילדות. (למה? שאלה טובה:)
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מעין
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה לך מירה, מקוה שאם תקראי תאהבי.
|
|
|
Mira
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
מעין תודה על הביקורת, אוהב ספרים שנותנים לך לחשוב מעבר למסגרת. במיוחד פנטזיה.
|
|
|
מעין
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה שין שין. אכן מיוחד ושונה.
תודה רבה שאול. המחאה שלך מוצדקת לחלוטין :) אני סקרנית מה הסופרת מנסה לומר בכך מעבר לשורות. עוד לא הצלחתי להבין. איזה יופי אתל, "עשרת אלפי" וכו' הוא הספר הבא שאני מתעתדת לקרוא בזכות הסקירה המשכנעת שלך :) עכשיו אני עוד יותר סקרנית לגביו. תודה. |
|
|
אתל
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
מאוד (מאוד) מזכיר את הספר "עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי".
גם שם יש אנשים שנתלשו מעולמם, עברו דרך דלתות שנסגרו, והכמיהה שלהם אל העולם ממנו הגיעו מניעה אותם למעשים אדירים, לטוב ולרע. גם הספר הזה נע על קו התפר בין פנטזיה למציאות.
אני חושבת שאם תקראי אותו, הוא מאוד יתחבר לך לספר הזה ואולי ישלים לך כמה נקודות שהרגשת בהעדרן. |
|
|
שאול תליון
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
כתבת יפה מאוד, תודה.
ואני מוחה על ההנחה שרוב המשוטטים בעולמות אחרים הן בנות. :)
|
|
|
שין שין
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
גם אני אהבתי, ספר מיוחד.
|
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
