ביקורת ספרותית על חוד הכישור מאת רובין מקינלי
ספר מעולה

---

פיתחתי תיאוריה שלמה לגבי משברי קריאה בגלל (או בזכות) הספר הזה, ואולי יום אחד אכתוב עליה, אבל זה לא מה שחשוב כרגע. מה שחשוב כרגע הוא הענין שספר מושלם התחבא לי שנים ממש מתחת לאף ומעולם לא שמתי לב אליו.
זו מחשבה כל כך מחדשת ומרגשת, למרות שיש בזה משהו מובן מאליו- שבתוך כל ספר, מאחורי כל כריכה, יכול להיות הסיפור הבא שישבה אותך. (קצת דומה לבני אדם, לא?)
ואם רק אפתח את העינים טוב-טוב ואסתכל מסביב, אעבור מדף-מדף, אקרא כל תקציר, (על אף שיש לי התנגדות עמוקה לתקצירים) – אולי אי שם מחכה לי ספר שהוא שלי-שלי ועוד לא גיליתי?
(ובאותה מידה, יכול להיות שלא. שזה יהיה סתם ספר. אבל למה לא לנסות?)
~
מכירים היפהפיה הנרדמת? יופי. אוהבים? כן או לא, מה שאתם רוצים, אני אוהבת מאד את הסיפור המטורלל הזה. ואני יכולה בכיף לצפות בסרט של דיסני פעם בשבוע. אולי אפילו יותר.
וכמות הפעמים שסיפרתי את הסיפור הזה בשנה האחרונה לחבורת ילדים מתוקים עם עינים פעורות לרווחה, שמבקשים את אותו הסיפור שוב פעם ושוב פעם... המון.
אז התקציר של הספר הזה הבהיל אותי. כי הסיפור כל כך דומה, בכונה ממש, ואז מביאים לך את הטוויסט. ואני אצטט (מהתקציר הארור, כמובן): "....באה לעולם נסיכה מתוקה.. פיה מרושעת מקללת את הנסיכה... ברגע הגורלי מצילה (הנסיכה) את המצב ללא עזרת נסיך...." והשיא: "אפילו הרומנטיים ביותר בינינו יסכימו, שלָסיום 'באושר ואושר עד עצם היום הזה' יש יותר מהגדרה אחת..."
ואת חושבת לעצמך: למה? למה לשנות משהו כה חביב וכה רומנטי?
עכשיו, אחרי שקראתי, אני יכולה לענות לעצמי שלסיפור, כל סיפור, מגיע שיספרו אותו ביותר מדרך אחת, ושדמויותיו יאופינו בקוים שונים וגם סותרים. וכל הגרסאות יכולות להיות טובות, לא חיבת להיות סתירה.
ו"חוד הכישור" הוא הוכחה נהדרת לכך.
~
אז למרות שהספר בנוי בסיפור המסגרת שלו על היפהפיה הנרדמת, הסיפורים שונים מאד. רובין מקנלי (מי את? אני רוצה להיות חברה שלך!) יצרה ארץ משגעת במגניבותה, שקסם שובב ופרוע משתולל בה ועושה מה שבא לו. התאהבתי ברעיון הזה- שהקסם הוא ממש רובד בקיום, כמו רוח, אבק, וגם לפיות ולמכשפים אין שליטה מוחלטת עליו. בספר הזה יש אלמנטים פנטסטיים לא שגרתיים ולא צפויים, פשוט כיף.
התאהבתי בדמויות. הכי חשוב- התאהבתי ברוזי, גיבורת הספר. היא באמת גיבורה! לא היתי אמורה לאהוב אותה- היא ההפך מכל מה שאורורה, היפהפיה הנרדמת הקלאסית, נוטה לייצג. אבל באמת שאי אפשר שלא להתאהב בה- היא מרגישה כל כך הרבה, והיא תוססת וחיה וחסרת טאקט ורגישה וחוששת וסובלת.
והלב שלה נשבר.
היא אחת הדמויות היותר אנושיות שיצא לי לקרוא עליהן.
וקטריונה! אוי, קטריונה. אפשר לכתוב סקירה שלמה על קטריונה. בעצם גם היא גיבורת הספר, יחד עם רוזי. בקצרה- היא פשוט בן אדם טוב, ואמא טובה, נקודה.
הספר כתוב נפלא. השפה עשירה ומלאה, ומורגש העונג של הסופרת מן העולם והסיפור שבראה. כמות הפעמים שחייכתי לעצמי! אפילו צחקקתי פעם או פעמיים. משעשע באופן פשוט ומתוק.
(אני לא אתחיל לדבר על החיות בספר, כי זה לא יגמר. אבל בקטנה- בתור מי שרוב ילדותה סבבה סביב בעלי חיים - וגם עכשיו, גם היום - הנוכחות שלהם בסיפור והמשמעות שלהם, מילוי תפקידם בחיים של רוזי היו בגדר פלא קסום עבורי).
~
והרי הוידוי: לא היה לי קל לצלוח אותו. צחוק הגורל: בדומה לאותה קללה עתיקה שקיללה אי אז פיה מרשעת, עיני נעצמו בקביעות אחרי כמה שורות מהספר. בתסכול היתי מניחה אותו בצד ונכנעת לתרדמה, או עושה עם עצמי משהו מועיל.
זה היה משבר קריאה די חריף. עם ספר אחר היתי פורשת, אבל לא רציתי לותר עליו. כאילו הספר שלח רטטים חשמליים, הציץ אלי מדי פעם, הפציר בי שאקרא בו. אז נאבקתי ב-280 עמודים בגבורה, לאט לאט, עוד עשרה עמודים בשבוע ההוא ועוד שלושה בשבוע אחר- ואחר כך הכל זרם בקלילות כמי נהר, וישבתי לבלוע בכמה שעות של שבת חורפית את מה שנשאר. ולקרוא את השניים-שלושה עמודים האחרונים והמתוקים שוב. ושוב. ושוב.
עם כמה שהסוף טוב, יש בו רגע נוגה, שהכאיב, (ועדין קצת כואב) שם בין הצלעות.
יש בספר הזה הכל מהכל.
הפלוס הגדול עבורי היה שברגעי השיא של הספר רוזי ואני גדלנו בשנה, ושתינו בנות 21. אני לא חושבת שיצא לי לקרוא הרבה ספרים כשגילי מקביל לגיל הגיבור/ה, וזו היתה חויה מענינת, שהעלתה אצלי את השאלה: האם אני היתי יכולה לפעול כמוה? האם היו בי האומץ והבגרות?
אז כן, הוא מתחיל קצת איטי, דרוש לו אורך רוח שלא היה בי בזמן שקראתי, אבל למרות הטיימינג המעפן ושלל כשלים אחרים, נהניתי מרובו המוחלט.
הספר הזה נהדר, הסוף (הרומנטי, כן כן!) שלו יפהפה, ואני בטוחה שאם היתי טורחת כבר לפני כמה שנים לכרוע ברך ולתת מבט לכיוון הספרים הנמוכים יותר, שם בצד ימין, הספר הזה ואני הינו חברים טובים כבר הרבה זמן. אבל לחיים תכניות אחרות, ובזכות הסקירה המהממת והמסקרנת של אתל הגעתי אליו בסופו של דבר (תודה רבה רבה!) ואיזה כיף שכך. אני מקוה שבאמת למדתי מזה, ופעם הבאה שאהיה בספריה אעבור מדף-מדף, תקציר-תקציר, בדרך אל עוד ספר שהוא שלי-שלי.

ואכן, יש יותר מהגדרה אחת ל"באושר ועושר עד עצם היום הזה".
אוח, אפשר שוב פעם?
~
תַּתְחִילִי מֵהַסּוֹף,
תִּחְיִי כְּבָר בְּאֹשֶׁר וָעֹשֶׁר
אַחַר כָּךְ תַּחְשְׁבִי אִם כְּדַאי
לֶאֱכֹל מֵהַתַּפּוּחַ
לָלֶכֶת לַנֶּשֶׁף
לְטַפֵּל בַּגַּמָּדִים
לַעֲלוֹת עַל גַּב סוּסִים
לָרוּץ בְּאָמוֹק לַקּוֹצִים
אֲבָל קֹדֶם, מָה אִכְפַּת לָךְ
תִּחְיִי בְּאֹשֶׁר וְעֹשֶׁר
עַד עֶצֶם הַיּוֹם.

נסיכה/שרית עיני ריץ'.

» ביקורות נוספות של מעין
» ביקורות נוספות על חוד הכישור