ביקורת ספרותית על נמר השלג - (הכלה הנצחית) - ספריה לעם #650 מאת צ'ינגיס אייטמטוב
ספר טוב

---

״נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי״ (שיר השירים ה׳ ו׳)

לא דמיינתי לעצמי שזה יהיה הספר שיוציא אותי ממחסום הכתיבה שלי, ובכל זאת, בשעה שסיימתי לקרוא את המילים האחרונות של אחרית הדבר, בעודי בוהה בחלל ומנסה להבין מה קראתי עכשיו והיכן אני בעולם, והנה מילים החלו מתגנבות אל ראשי. מחשבות, תהיות. מילים! מילים חיות!

ולחשוב שבעמוד 40 לערך עוד חשבתי להחזיר אותו לספריה...
עד שברגע אחד העלילה כמו מתעטפת בלבוש אחר, מחליפה דמות במעין סחרור מכשף, ומהרגע ההוא והלאה כבר הייתי לכודה.
אז לחיי הזדמנויות שניות, שכן הספר הזה מופלא ואנסה לספר קצת למה:)

נמר שלג זקן ומדוכדך ועיתונאי במשבר ושמו ארסן נמצאים, כל אחד במקומו שלו, על סף של דרך חדשה.
הם כואבים אהבות ישנות, מסתכסכים בליבם עם אנשים ויצורים אחרים, וכאילו אחז בהם כישוף, שוקלים בדעתם לבצע מעשים קיצוניים- האחד בלתי אפשרי, השני מרושע ואווילי.
והגורל הוא זה שמנתב את דרכם, משנה ומפתל אותה כרצונו, עד לרגע הסיום העל-טבעי, האגדי.

באופן שנדמה לעיתים לא ברור, במארג העלילה נשזר סיפורה של הכלה הנצחית, סיפור יפהפה על כלה המחכה לחתנה שהלך בכעס אל היערות ומעולם לא שב, והיא מהלכת בהרים וקול בכייה נישא לכל עבר, נפוץ לכל רוח, וכך סיפורה ממשיך ונמסר מדור לדור.

״איזה גורל מזומן למי בעולם הזה? זאת השאלה- איזה ולמי? וככה זה תמיד. אף אחד לא יתחמק... ובציפייה לגורלך ימלאו ימיך, ייגרעו... אבל הציפיה תישאר עד יומך האחרון, עד שעתך האחרונה... וככה יהיה תמיד.״ (עמ׳ 33)
הגורל הוא הגיבור האמיתי של הספר הזה. כמעט נדמה שחייהם של ארסן ונמר השלג לא נועדו להתקיים ולו רק לרגע שבו נגזר גורלם, כאילו כל מה שהיה לפני לא נחשב, רק הרגע ההוא.

הספר הזה כל כך מפתיע... רגע אחד על מי מנוחות, ובשניה הבאה גזירת גורלות.
רגע אחד דכדוך ושקיעה בזכרונות מהאהבה שקמלה, ורגע לאחר מכן הצמיחה והרעננות והאושר שיש באהבה חדשה.
לעלילה כאילו יש חיים משלה, נעה ונדה בקצב שהיא קבעה, ולי רק נשאר לעמוד המומה אל מול התפאורה המשתנה.

ארסן, שבתחילת הספר לא רק שזלזלתי בו והובכתי ממנו, מתגלה כאדם עם נפש סוערת, חיה, מלאת אהבה.
יש עוד דמויות נפלאות בספר הזה, מי מהן בזויות באופיין ומי מקסימות, וכתובות באופן מוחשי, אמיתי וכל כך קיים.
גם הכלה הנצחית מפליאה במוחשיותה, כאילו גם אני שמעתי אותה בוכה ומתפללת בהרי טיאן-שאן... ולא יכולתי שלא לחשוב על הרעיה משיר השירים המבקשת את דודה, חולת אהבה.

בסוף הספר יש אחרית-דבר לכאורה לא קשורה למהלך הסיפור, אבל גם לחלוטין כן. וגם היא הצליחה לפתוח בי משהו, כמו כל הספר הזה, לגעת לי בנימים עדינים בנפש.

זה ספר עדין ומשונה ולא צפוי. נהניתי ממנו מאוד, להפתעתי הרבה. הייתי שמחה לשמוע את סיפורי האגדות האלה סביב מדורה בטיול בקירגיסטן, מפיו של איזה כפרי באנגלית משובשת.. ובכל זאת הספר העניק חוויה דומה.

איטמטוב, סופר שלא הייתי מגיעה לספרים שלו ללא סימניה (תודה רבה!) מתגלה לי לאט לאט כאמן מילים, מחשבות ודיאלוגים.
ספר של ארבעה וחצי כוכבים, רק בגלל התחלה חלשה לטעמי.

בתפילה לאיחוד הכלה עם חתנה,
הדוד עם הרעיה,
שלום בעולם, שלווה במלכות.
אמן ואמן♥

» ביקורות נוספות של מעין
» ביקורות נוספות על נמר השלג - (הכלה הנצחית) - ספריה לעם #650