ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 5 בספטמבר, 2020
ע"י אָמוֹן
ע"י אָמוֹן
#
ספר שכזה ראוי לביקורת ארוכה וכמובן וידוי: ספרי שואה לא ממש מדברים אליי, כל העניין מאוד מורכב. דווקא קראתי כמה בעבר ואפילו נהניתי, אבל נראה לי כאילו הם תמיד שואבים ממני משהו ומזכירים לי את המובן מאליו, מכאן שיש בי ריחוק מסויים כלפיהם. השמש זורחת למעלה, אך העניין הזה של חיפושים אחרי מקור הריקבון האנושי כבר נהפך בעבורי לאובססיה מרה, צורך, הכרח, קללה. העניין משול לחתירה בג'ונגל. עליי רק לזמר כעת את האמרה השופנהאוארית: ''בני האדם הם השדים של האדמה, ובעלי החיים הם הנשמות המיוסרות.'' זאת כבר עובדה מוצקה וברורה שיש בנו בבני האדם משהו מאוד רקוב ומרושע שרק רוצה לפרוץ החוצה, והוא מתבטא ביחסים שלנו אלו עם אלו, וכן גם יחסים גזעיים שבהרבה מקרים מתפוצצים במבול גדול של שנאה ולא, אני לא יפה נפש והוזה שחושב שהעולם יכול להתנקות בזמן הקרוב. בעבר אלו היו האינדיאנים והמתיישבים האמריקנים, הטורקים ואחריותם ברצח העם הארמני, ואחר כך אלו היו הגרמנים אשר רדפו ורצחו יהודים בהמוניהם, ומחר אלו כבר יהיו אנשים אחרים - תלוי רק במי ינקה את מי ומי ירעד כשהמחסנית תאזול לו ולא יתעלה מעל המוסר המקובל.
פרנקל מתאר את החוויות והזוועות שהיה שותף להן. את חייו במחנה, ההלם והרעב, פלנטה אחרת מלאת גדרות תיל, שומרים חמושים נטולי לב וכלבים שוצפים, אך יש בו גם תקווה - הוא ייסד את הלוגותרפיה. יום יום אני רואה זאת בכל מקום שאנחנו לא בדיוק בעלי חיים בלבד - יש בנו מנגנון השמדה עצמית, יש בנו משהו מרושע מעבר לכל דימיון. לפני שהבחנתי בכך התיאוריה שלי נהפכה לאמת בעודי אוחז בחלום...אני פועל לפי כוח השיפוט וטוען שתמציתה של האמת שלי הוא: כשכולנו נהיה אשמים, רק אז תגיע הדמוקרטיה - האם לא כך החומה המצויה בינינו לבין האמת תיפול?
לאור חוויתו של קריאת הספר לראשונה מזה זמן רב - אני אסיר תודה על חיי. זהו לא סוג אופטימיות ריקה אלא שיר של שמחה, הספר הזה לחש לי זאת - ספר חזק מאין כמותו שנכתב בידי אדם חזק, נפש אצילית ומיוסרת שלא נכנעה למרה השחורה ולניהליזם גם אחרי מחנות המוות ומהו? אם אקח את הקריטריון של ניטשה הרי הוא ''הערכים העליונים מבטלים את עצמם, אין מטרה, אין תשובה לשאלה ''למה?''...מה הטעם היה בעבור חלק מהניצולים? למה פשוט לא היה לסיים את כל זה ולהפסיק לסבול? כזאת הייתה המאה העשרים עם שתי מלחמות רצחניות. המלחמה השנייה הייתה לא יותר ממלחמת דת ניהליסטית - הערכים העתיקים שקעו לאיטם ונוצרו דתות ואידיאולוגיות חדשות שהובילו את העולם למלחמה הרצחנית ביותר שהייתה. האם אלוהים באמת נרצח פשוטו כמשמעו? - האם הוא היה בכלל אי פעם אבן החכמים אשר ממנה המוסר נובע? כל אחד והשיפוטים שלו. יפי הנפש טוענים שהצדק משנה, ומהו בכלל אותו הצדק בעולם המצוי בערפל של שתיקה בלתי מוסברת? מדוע הצדק נקטל בכל רגע פנוי בעוד שאני כותב שורות אלו? מדוע הקור דוקרני כל כך? האם אירופה כישות אורגנית ואחידה בכלל אי פעם ידעה מהי אנושיות? - עדיין יש בה פלגים ואנשים שכן יודעים מהי, האם הוא האלוהים בכלל אי פעם היה באמת? כל אחד והשיפוטים שלו.
פרנקל נאחז בענף השברירי של החיים בעודו מוצף ונסחף בים המתים - הוא ייסד את הלוגותרפיה ובחר בחיים בכל זאת, הוא נהפך לחיים עצמם, וזאת התקווה היחידה שקיימת באמת והיא להמשיך לחיות. המסקנה היא שצעד הסיום שנקטתי הוא לא הפתרון אלא השגיאה הגדולה.
ספר מומלץ לקריאה לפחות פעם בחיים, ספר שהמילים שלו הן פלנטה אחרת מלאה גדרות תיל, שומרים חמושים, קור כלבים וכלבים שוצפים - אך יש בו גם תקווה. צריך לקרוא מהר לפני שיום אחד הכל יסתיים - אני הזלתי דמעה.
30 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אביטל
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
ספר מעולה ומחזק
אפשר לקחת מהספר אופטימיות לאדם.
האדם הוא לא חיה עם מנגנון של הרס עצמי, כפי שכתבת. אדם ללא משמעות, ללא ערך בחייו יכול להגיע למקומות אפלים מאד ועקומים. כאלה שרק מח אנושי מאפשר. קלקול המחשבה הוא קלקול, וניתן לתקן אותו עם אהבה ואמונה בערכים של אחוה. |
|
|
רץ
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
השואה ניסחה מחדש - את מושגי התרבות האנושיים, פרנקל בדרכו שלו, כלוי, שואל הזהו האדם? אך לדעתי הוא גם מנסה לתת לכך תשובה - ביקורת מנומקת לרוע האנושי, או למצב בו חברה מתפרקת מערכיה.
|
|
|
Rasta
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
ההשוואה הזאת לא נכונה. ואפשר לראות את ההבדל הגדול בינינו לבין בעלי החיים, במיוחד אם משתמשים בשואה כדוגמה, הנאצים עשו מה שהם עשו, אמנם מתוך אמונה (שאין מה להשוות אותה לציד בטבע) שהם צודקים והם הגזע הנבחר, אבל כתוצאה מהזוועות שעשו רבים מהם סבלו מבעיות נפשיות ופסיכולוגיות, אחרים התאבדו, הם הבינו שהם עושים משהו שהוא לא נכון, לא אנושי ורבים מהם לא יכלו להתמודד עם הפעולות שעשו או עם המראות לנגד עיניהם. לביאה או כל טורף אחר לא חושב על הדברים האלו, טורף לא הורג מתוך תחושת עליונות ובטח לא סובל או כואב את המוות של הטרף שלו או סובל מרגשות אשמה, הוא גם לא שואל שאלות של מוסר ומפקפק במעשים שלו ומבחינתו אין טוב או רע, יש רק שאלה של השרדות.
|
|
|
אודי
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
ראסטה אתה צודק, לביאה צדה כדי לשרוד ולהאכיל את הגורים שלה, אבל גם הנאצים צדו יהודים כי הם האמינו באמונה מוחלטת ש"הגזע היהודי" (כפרזיט, כהורס תרבות), יש בכוחו להביא להכחדתם. מנקודת המבט הנאצית השמדת היהודים הייתה מעשה טוב, מעשה המקדש את ה"חיים הראויים לחיותם". אכזריות היא פרדיקט שקשה למדוד ולהשוות.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
אתה צודק
עם זאת, אי אפשר לדעת במאה אחוז מה החיה הצדה מרגישה בעת הציד, האם אלה רק רגשות אבולוציוניים או שיש עוד משהו, צריך להיות חיה כדי לדעת בוודאות |
|
|
Rasta
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
זשלב, אכזריות נובעת ממקום אחר לגמרי, מתוך כוונה ומודעות לפגיעה באחר שלא לצורך. שלביאה צדה אנטילופה בסוואנה היא עושה את זה כדי להאכיל את הלהקה, כדי להאכיל את הגורים שלה, כדי לשרוד, זה דחף ואינסטינקט הישרדותי. היא לא עושה את זה בשביל הכיף והיא בטח לא נהנית מהפעולה הזאת.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
נכון
|
|
|
עמיחי
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
יפה כתבת.
ספר ענק וחשוב. כשקראתי אותו בגיל עשרים קיבלתי אומץ לעשות שינוי משמעותי בחיי. |
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
חיות בטבע הורגות ממניעים ספציפיים-
מזון, טריטוריה, הגנה על צאצאים.
היפופוטמים ידועים במיוחד בעניין הטריטוריה ואחראים למספר הגדול ביותר של מקרי מוות באפריקה בקרב מקומיים ותיירים. |
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
זשל''ב, אצל חיות לא יכולה להיות אכזריות משום שבאכזריות יש כוונה ולחיות אין התכוונות.
חיות צריכות לאכול וכשהן שבעות הן פונות לישון או לשחק או לנוח. החיה האכזרית היחידה בתבל היא האדם.
|
|
|
אָמוֹן
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
אודי אתה צודק היה צריך לפרט יותר את עניין הלוגותרפיה, ייתכן ובקרוב אכתוב ביקורת על ספר עיון אחר ותראה שם פירוט שבפירוט.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
הכתיבה שלך מעניינת, אתה נראה לי איש דעתן וזה יפה.
אני חושב שגם בקרב חיות יכולה להיות אכזריות אם כי מכיין שאנחנו לא בעלי חיים אנחנו נוטים לחשוב שהאכזריות שלהם נובעת משיקולים אבולוציוניים ולא משיקולי מחשבה ושכל, דבר שלדעתי לא נכון כי גם אנחנו בעלי חיים שפועלים על פי רגשות אבולוציוניים. |
|
|
אלעד
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
כתבת מעולה.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
אודי, עכשיו מתבקשת סקירה שלך מוסברת ומנומקת.
כמו כן, לומר על מישהו שהוא לא קרא את הספר, בלי שיש לך וודאות מוחלטת בדבריך, איננו מעשה הגון. |
|
|
אודי
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
מתנצל מראש על הרס החגיגה אבל ניכר שאמון לא קרא את הספר או קרא כדי לספר שקרא (שוב מתנצל). המסקנות של פרנקל מרחיקות לכת וראויות לדיון יותר מעמיק מאשר ניימדרופינג פילוסופי ו "קור כלבים, וכלבים שוצפים".
|
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
סקירה מושקעת ויפה
אנו רחוקים מאד משלמות. |
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
סקירה נפלאה באמת. תודה.
|
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
התרגשתי לקרוא את הסקירה שלך אמון.
המשפט הכי יפה בה שאתה אסיר תודה על חייך. אנחנו אמורים להיות אסירי תודה
על כל כך הרבה דברים נפלאים שקורים כאן. מה זה אופטימיות שמחה? (כל הרגשה כזאת אין לה כנפיים משלה אם אנחנו לא יוצקים בתוכה משמעות). "כיף" שאתה מביא לנו ים של סקירות. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
אמון, סקירה יפה של ספר שנראה שנגע אצלך במקום עמוק.
אני דוחה את קריאתו לזמן המתאים ומקווה שארגיש כמוך ולא כמו מחשבות, אם כי אני לא ממש מתחבר לפסיכולוגיה. |
|
|
Rasta
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
In all known time there has never been a greater monster or miracle than the human being.
אפשר להתווכח על החלק של הנס. יופי של סקירה, אמון, תודה. |
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
סקירה נהדרת לספר שלא הלהיב ולא ריגש אותי כלל וכלל.
|
|
|
זאבי קציר
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
אמון, תודה על הסקירה המעולה.
|
30 הקוראים שאהבו את הביקורת
