ביקורת ספרותית על האדם מחפש משמעות - מבוא ללוגותרפיה מאת ויקטור פראנקל
ספר מעולה

---

בעולם מושלם הייתי לומד פסיכולוגיה ופילוסופיה (וספרות), אבל העולם אינו מושלם – ברגע שבחרת נתיב מסוים, צריך להיפרד בהשלמה מהשאר.

ויקטור פראנקל הוא פסיכיאטר יהודי וינאי, ניצול שואה ומייסד הלוגותרפיה (האסכולה הווינאית השלישית לפסיכותרפיה).
בספרו זה, מגולל פראנקל את סיפור הישרדותו, מנתח את החוויה הקוקלטיבית הנפשית (שלושה שלבים – כליאה, הסתגלות ושחרור) וקושר אותה אל תורתו.

ברצונו לחסוך מהקורא זוועות (ככל הניתן) ולשמור על פרספקטיבה מקצועית, נוטה פראנקל למינימליזם. אולם גם במילותיו המעטות, מצליח לחדור את השכבות העמוקות ביותר של נפש, ולהותיר חותם.
סיפורו, דומה להפליא לזה של פרימו לוי ("הזהו אדם"), אשר באמצעותו השלמתי פערים בתיאוריו המעודנים יחסית (בדגש על הסבל הבלתי נתפס של אסיר במחנה עבודה/השמדה).

העבר מתגלה כמוצא אפשרי לתקווה (למשל, באמצעות דימוי המשפחה), אולם הדגש של פראנקל הוא העתיד. לטענתו, אדם הכופר בעתידו (באפשרות לשוב אל אשתו, משרתו או חלומו), ורובץ במצוקת העכשיו, ייאושו עתיד לכלותו.
דגש זה הוא היסוד לתורתו – באמצעות בחינת העתיד (שאיפה למשמעות), יכול המטופל לרפות עצמו משלל נוירוזות ומכאובים.

כאדם הנוטה לאקזיסטנציאליזם, קשה שלא להתרשם מטיפול המבוסס על שאיפה למשמעות. הלוגותרפיה עדיפה בעיניי שבעתיים על משנתו של פרויד (השאיפה לעונג/הנאה) או אדלר (השאיפה לכוח) – "הלוגותרפיה נבדלת מהשתיים בכך שהיא רואה את האדם כיצור שעיקר שאיפתו היא הגשמה עצמית, ולא סיפוק יצרים או השגת עליונות בלבד".
מושגי היסוד והדוגמאות המופיעים בחלקו השני של הספר, מבהירים היטב את מהות ואיכות התורה.
התחברתי מאוד לאחת הדרכים לגילוי משמעות ("הפשר לסבל"), אשר הביאני עד הלום.

נסו לחיות את החיים כאילו הם ניתנו לכם בפעם השנייה – האם הינכם באותו המקום? או במציאות שונה לגמרי? מה עוצר בעדכם? זוהי הקושיה שמטילה הלוגותרפיה, שמצליחה לפרקים לערער, את תפיסתי בפתיחת הביקורת.

אסיים בציטוט של ניטשה (ברוח הספר) –"מי שיש לו איזה 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'".

מומלץ.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על האדם מחפש משמעות - מבוא ללוגותרפיה