ביקורת ספרותית על אנקת גבהים - פרוזה # מאת אמילי ברונטה
ספר לא משהו

---

שלום שלום:) מכיל ספוילרים. כן כן.
הבהרה לפני:
אני כל כך. כל כך לא אוהבת לקטול ספרים. באמת!
אבל לפעמים.. לפעמים אין ברירה.
כל ההכרות שלי עם הספר הזה והרצון לקרוא אותו התחילו לפני שנתיים בערך, חברה שלי ספרה לי על הספר והדגישה שהוא: "וואו, מדהים" ו"וואו, מטורף", ו"וואוווו" כללי. ובהתחשב בזה שהיא חברה אמינה ומהימנה (אמינה ומהימנה זה אותה משמעות, נכון?) האמנתי לה אבל איכשהו שכחתי מזה.
גם כשקראתי דמדומים, נראה לי בספר השלישי מוזכר אנקת גבהים כמה פעמים עם ציטוטים אולי? וגם זה גרם לי לרצות לקרוא.
וכמובן, איך לא- בכריכת הספר כתוב, די בולט לעין, משהו כמו: "סיפור האהבה המרגש ביותר בספרות האנגלית". כןכן, ממש ככה. ואני, בתור חובבת קלאסיקות מושבעת+משוגעת על ספורי אהבה, תפסתי את הספר בהתרגשות בחיסול מדפים של ידיעות אחרונות שהיה השנה בחולון. חשבתי לעצמי, וואלה, גם הרווחתי ספר שהוא בטח מדהים בזול וגם סוף סוף אני אקרא אותו ואבין למה הוא כל כך מהמם.
אחרי כמה זמן שנתתי לו להתיבש קצת בבית, פתחתי אותו בסקרנות.
ואז......
איי איי איי, איזה באסה.
בהתחלה עוד איכשהו תפסתי ראש, נסיתי להכנס לעלילה, לדמויות, למה קורה וקרה במקום ההזוי הזה שנקרא אנקת גבהים.
ופשוט לאט לאט, התחיל להתחוור לי עד כמה זה לא מענין. אפילו לא נעים לקריאה.
מעבר לעלילה המוזרה שעד עכשיו לא ממש הבנתי אותה, כל הדמויות מעצבנות. אולי הדמות היחידה שנסבלת זה האדון לוקווד הזה, ואני לא יודעת אם הוא מעצבן תכלס כי הוא בקושי מדבר ומשתתף, בעיקר שומע את הסיפור ממרת דין הארררגגארגרארג(ביטויי זעם עצבניים) הזאת. בחיי, היא כל כך לא אמינה. איך הוא אוכל כמו תינוקיל'ה את כל מה שהיא מספרת לו? בכל הסיפורים שהיא מספרת, בכל מפגש ודיבור שלה עם אחת הדמויות בספר, הם מספרים לה על איזה משהו לא בסדר שהם עשו/חשבו, וישר היא, בעלת הצדק והחסד והיושר, נוזפת בהם על חוסר המוסר וטוב הלב ובלהבלהבלה. מותק, אני לא קניתי.
בכללי, לגיטימי להתחבר לדמויות בספרים, וגם לא לאהוב חלק מהדמויות. זה חלק מהחיים. כמעט כל הדמויות הראשיות בספר הזה כל כך רשעות/מפחידות/לא נעימות/מטרידות/מלחיצות/מעצבנות/ושוב רשעות. זה מוגזם מדי, לפחות בשבילי.
גם יש ענין כזה, שהגבר בספר (בסיפורנו זה הת'קליף), גם אם הוא קשוח ופראי בכל זאת מתחברים אליו כי הוא אוהב וכל זה והוווו כמה מרגש. אבל אוף, לא הצלחתי. הוא רשע באמת. ובואו נדבר על זה שניה, אם לא היתי יודעת שזה רומן, שזה סיפור אהבה, אם לא היה כתוב בכריכת הספר, שוב, בצורה די בולטת לעין "סיפור האהבה המרגש ביותר בספרות האנגלית", אני כמעט בטוחה שעד החלק שקת'רין גוססת לא היתי קולטת שהם היו מאוהבים, קת'רין והת'קליף. זה פשוט לא היה ברור. כן היה ברור שקת'רין לא סובלת את אדגר. וכן היה ברור שאיזבלה משוגעת על הת'קליף. והיה ברור שהת'קליף הוא איכסה ושקת'רין קצת פסיכית. אבל הם? מאוהבים? מהההה. הם כן היו חברים טובים והיו המון ביחד, לא מכחישה, ואולי בגלל זה זה צפוי שהם יהיו מאוהבים. אבל לא יודעת, לא הצליח.
גם איזבלה דמות נוראית בעיני. בכל השהות שלה באנקת גבהים, מה שהיא מספרת למרת דין.... ה' ישמור ויציל.
וגם מר ארנשו המטריד והמטורף, וג'וזף המפחיד עד אימים. בחיי, נראה לי זה היה אמור להיות במקור ספר אימה עם כל הרשעים שיש שם.
ואולי אולי אולי, נחמונת קטנה אבל צפויה עד בלי די, הרטון ארנשו וקת'רין לינטון הקטנה בסיום הספר. זה היה צפוי, אבל ממש נחמד ומתוק.
בקיצור? אחרי שחפרתי (איזה כיף!), החויה שלי מהספר: לא מוצלח במיוחד, נסיון ליצור סיפור אהבה מרתק+משהו בדיוני מפתיע. חבל לי. האמת היא שפשוט התאכזבתי. לפעמים עדיף לא לצפות כל כך.
נראה לי, ברשותכם, שאני אשאר עם ג'יין אוסטן אהובת לבי.
מוזמנם בשמחה לחלוק עלי! חג עצמאות שמח מתוקים:)

» ביקורות נוספות של מעין
» ביקורות נוספות על אנקת גבהים - פרוזה #