ביקורת ספרותית על אנקת גבהים - פרוזה # מאת אמילי ברונטה

---

מישהי כאן כתבה ש-'אנקת גבהים' זה אנטי- אוסטן. היא צודקת לחלוטין.
אני חולת ג'יין אוסטן!מה שמביך לומר כי הצלחתי להשיג רק ספר אחד שלה, אך אל דאגה, אקרא גם אקרא את שאר ספריה. הספרים של אוסטן מלאים הומור, דמויות מטורללות ומוסרי השכל, על פי ארבע קריאות של 'גאווה'. הספר(ים? טוב, זה הספר היחיד של אמילי) של אמילי מלא אלימות, דמויות אפלות וביצות אנגליות. האם זה רע? ממש לא!
לדעתי ניתן לאהוב את אוסטן וברונטה גם יחד, ואני ההוכחה.
זה הספר היחיד שאמילי כתבה, וכפי שאלקנה, אבי שמואל הנביא אמר (אני יודעת שזה נשמע רע, כי זה רע) לאשתו העקרה "אני טוב לך מ- 10 בנים", וייתכן שספר זה טוב מעשרה של... שרלוט? יענו שרלוט ברונטה, האחות של?
אל תהרגו אותי. פליז. אני מתחננת. לא יצא לי לקרוא עוד ספרים של אוסטן, ואני רוצה להספיק לקרוא אותם.
הספר הזה כל כך דפוק, מעוות, חולני ומודע לעצמו (נגיע לזה, אל תדאגה) שהוא עושה צחוק מהכריכה שלו עצמו. "סיפור האהבה המרגש ביותר..."?! ביץ' פליז!
משפחת ארנשו חיה בקרחת ביצות (שזו המקבילה הבריטית לקרחת יער) בבריטניה הכפרית. הם מבודדים- הורים, משרתים ושני ילדים. עד שילד נוסף למשפחה. האב חוזר מעיר חוף עם נער כהה ושתקן. הוא קורא לו על שם בנו שמת בלידתו, ובאופן שאם לא מתעמקים בו הוא מוזר, הוא אוהב אותו יותר מכל משפחתו ביחד. אבל שוב, זה רק אם לא מסתכלים עמוק פנימה. האב בטח השליך את הפוטנציאל של בנו התינוק על היתום שמצא, והפך אותו לגרסה של בנו הית'קליף המקורי שעברה אידיאליזציה. הבכור הינדלי שונא את הית'קליף, ולא רק מפני שהוא אסף את כל האהבה של אביו לעצמו- זה כי הוא סתם חרא שלא חינכו אותו. הוא לא מפסיק להתעלל בהית'קליף, שמושך אש- מה שלא עבר עליו בעיר, בטח הפך אותו לטיפוס אלים, רגזן, מתוסכל ושתקן. לעומת הינדלי, קתי מחבבת את הית'קליף, והם רצים יחדיו בביצות ומתגלגלים בבוץ ואולי ישנים ביחד ואולי מתאהבים... אתם יודעים, כמו אחים חורגים, למען השם. סדרה של תאונות מובילה את קתי לאחוזה אחרת, ואין כבר דרך חזרה. האחוזה של משפחת לינטון(?) עוטפת את קתי בחום ואהבה, וכמו כן יש שם גם את אדגר, ילד מפונק ויללן, האנטיתזה של הית'קליף. בין האחרונים שוררת יריבות על ידה של קתי, שבוחרת לא נכון (אבל תכל'ס, כל בחירה הייתה גרועה לכולם) כי המניע לבחירתה הוא בושה ותפנוקי יתר. בחירה זו מובילה לשרשרת אסונות, אבל זה לא נגמר שם. יש הרי את הדור הבא- לזוגות שנוצרים נולדים שלושה ילדים. האם יצליחו להוציא את עצמם ממעגל הקללה הזה?
למי שקרא את הביקורות שלי, ברור כבר היה שאתפעל מהיכולת של אמילי לרקום לכל דמות נפש שונה ומעונה משל עצמה. כל דמות עומדת בפני עצמה וכל דמות מעניינת וצבעונית בזכות. הית'קליף הוא מקרה מעניין. אמילי יודעת היטב שהקוראים יקראו על מעלליו וכל מה שיהיה להם באש זה: "יואו זו לא אשמתו שהוא מתנהג ככה, איזה מסכנון! אגב, אני תוהה איך הוא נראה בלי חולצה" ואמילי מזכירה לדמויות ולקוראים שלא, זה לא גבר מסכן שצריך לרחם עליו ולאהוב אותו, זה גבר מסוכן שמוכן להשמיד כל חלקה טובה (בשלב כלשהו בספר זה ממש מילולי) בחיים של אחרים. למה? כי הוא רוצה לנקום, גם אם אין במי וטעם לנקום. כי הוא רוצה, כי הוא הפך לגרסה השורדת והמסוקסת של הינדלי. קטע אחד מבהיר את זה, ומי שלא הבין בעודו קורא את הספר, לא יבין אף פעם (אלא אם כן, כמובן, הוא יקרא את הביקורת שלי:) בעודו בורח עם אחות אדגר לינטון, הית'קליף תולה את הכלבה של אליזבת לינטון עד שהיא כמעט מתה (המספרת, משרתת זקנה בשם אלן דין, מצילה אותה ממוות), והוא מספר לילדו ולאחייניו כמה מעוררת רחמים וגועל הייתה אליזבת, כשהתחנחה וביקשה שיוריד את הכלבה בעודה נמרחת עליו. הית'קליף, כאמילי, יודע שאנשים עלולים לשמוע על מעלליו ורק להשתפך בתגובה, אבל לא, זה לא הדבר הנכון לעשות. אסור לנו להפוך לאב המשפחה ולעשות אידיליזציה של בן אדם, אנחנו רואים לא זה מוביל, בעיקר אם האדם לא כל כך מוסרי...
בעלילה ישנו עוד דבר מספק- תהליך השינוי שאדגר לינטון עובר. אדגר לא מצליח להציל את מי שהיה נחוש להציל, אבל נותר לו משהו- הבת שלו, קת'רין. בשבילה הוא ישתנה ויהפוך לאדם חזק ומיושב בדעתו.
כשהשוויתי בין הספרים של אוסטן ל-'אנקת', נכתב בין היתר שאצל אוסטן ישנם מוסרי השכל. האם יש ב- 'אנקת' מוסר השכל? ובכן, עפ"י מקור אינטרנטי שקפץ לי ממש עכשיו, כן! אמילי מנסה להעביר מספר מסרים- לכל אחד יש צד אפל. אפילו הדמויות הטובות ביותר חוות רגעי שפל זוועתיים בהם הן מקללות, מרביצות, פוגעות ומטיפות. לא להתפשר על משהו שאתה יודע שאתה לא באמת רוצה. שטו מאץ' משיכה ותשוקה עלולות להפוך כל אחד לקוקו. אהבה שמתחילה מחמלה וכבוד היא אהבה שתשרוד. והנה אחד שלי- נקמה בסופו של דבר מחבלת בכל דבר ואחד, כולל בנוקם.
שוכנעתם? הלוואי שכן.

» ביקורות נוספות של אלינור וייט
» ביקורות נוספות על אנקת גבהים - פרוזה #