ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 3 ביולי, 2018
ע"י חור בגרב
ע"י חור בגרב
אפתח בדבר המרגיז ביותר – כריכת הספר. "סיפור האהבה המרגש ביותר בספרות האנגלית". זוהי הטעיה, לא מפני ש'אנקת גבהים' איננו ספר חשוב או מרגש אלא מפני שבבסיסו, אינני חושבת שאפשר להגדיר אותו כסיפור אהבה.
הספר 'אנקת גבהים' הוא טרגדיה, אך הטרגדיה הניצבת במרכזו אינה אהבה בלתי ניתנת למימוש, אלא מעגל השנאה שמאלץ את גיבוריו לוותר על הפוטנציאל הטמון בהן ולהפוך לדמויות פגיעות, אנוכיות ואכזריות לעיתים. אהבתם של קת'רין והית'קליף אינה אהבה של ממש. היא גרסה מעוותת של אהבה במקרה הטוב – למרות שהשניים טוענים שהם כיישות אחת, הם עושים כל דבר כדי לאמלל אחד את השני, מתוך האנוכיות הטבועה בהם. אמילי ברונטה אינה מעריצה או מאוהבת בגיבוריה. היא מעצבת אותם בצורה מעוררת ביקורת, דבר שאני מודה שמקשה מעט על קריאת הספר, כי קשה לחוש אמפטיה לדמויות (מלבד, אולי, הרטון ארנשו). חשוב לי לציין גם שפרשת 'אהבתם' המפורסמת של קת'רין והית'קליף מרחפת מעל הספר כולו, אך הספר מכיל בתוכו עלילות נוספות שמתרחשות באנקת גבהים, על הדור השני שנולד בו. באופן אישי, הרגשתי שהחלק הראשון של הספר סוחף יותר, אך גם בחלק השני היו לא מעט חלקים עוצמתיים, בעיקר לקראת סוף הספר.
למרות שזה לא בדיוק סיפור גותי במאת האחוזים, תחושה אפלה וקודרת עוטפת אותו, ונותנת לו כוח רב וגם נותנת למונולוגים הדרמטיים והשפה השירית שבו תחושה זורמת יותר.
הסיפור מועבר דרך מרת דין, משרתת שעבדה באחוזה. למרות שהיא מוסרת את העלילה באופן נאמן למציאות (הסיפורית) כנראה, היא סובייקטיבית מאוד, ואינה מהססת לציין את דעותיה השמרניות. זה מוסיף רובד נוסף, מעין מעטה ערפל שנותן לקורא לנסות לראות מבעד לתפיסתה הצרה לעיתים ולגבש דעה אובייקטיבית על הדמויות.
ראוי לציין גם, שקראתי את 'אנקת גבהים' חודשים ספורים אחרי 'ג'יין אייר' שנכתב על ידי שרלוט ברונטה, אחותה של אמילי. לא אתעכב כאן על השוואה בין השניים כי אני בטוחה שרבים וטובים עשו זאת לפני, אבל הייתי מסכמת זאת כך – אם 'ג'יין אייר' הוא סיפור על תעצומות נפש שמובילות לגמול חיובי, שיש בו מימדים אפלים אך הם נשארים בגבולות עליית הגג, ב'אנקת גבהים' האפלה יוצאת מן הבית, מתפרצת החוצה ולא פוסחת אל אף אחד.
עצוב לי לחשוב שמישהו עלול לוותר על הספר הזה בגלל התקציר המטעה כל כך, ואני מקווה שהצלחתי להעביר התרשמות שיותר משקפת את הספר.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
חור בגרב
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
הצעה מעניינת... :-)
תודה ישי. אין ספק שגם השיר 'אנקת גבהים' הוא יוצא דופן. הכרתי אותו לפני שהתחלתי לקרוא את הספר ואהבתי אותו מאוד, ועכשיו אני יכולה גם להעריך את היכולת של קייט בוש להעביר היטב את התחושה האפלה והנואשת של הספר. כמובן שהשיר מסתורי ומהפנט גם בלי קשר ליצירה שעליה נכתב. |
|
ישי
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
את עושה לעצמך עוול בבחירת השם 'חור בגרב'; אולי תשני לפוזמק העור? :)
קצת ברצינות, עכשיו. גישתך הייתה בעיני מעניינת ונתנה רובד נוסף לביקורות שנכתבו בעבר אודות ספר זה - כותב שורות אלו ביקר ספר זה בעבר הלא רחוק. יש לי סוג של משיכה בלתי מוסברת ל'אנקת גבהים' בגרסתה הווקולית של קייט בוש והביקורת שלך עוררה בי משיכה זאת מחדש. |
|
חור בגרב
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
כרמליטה ומחשבות, תודה!
קורא כרוני - הספר באמת מתחיל קצת לאט. בעיקר סיפור המסגרת. יותר מדי דמויות ופרטים קטנים שאני חושבת שמכוונים בעיקר לקריאה שניה, אחרי שמבינים בדיעבד מי הן הנפשות הפועלות. גם אותי זה הרתיע ואפילו עייף, אבל אני חושבת שהספר צובר תאוצה. אבל אם זה לא הcup of tea שלך, אני מבינה (-: |
|
כרמלה
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
כתבת נהדר.
תודה גרב. |
|
קורא כרוני
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
וואלה
בדיוק אתמול החזרתי לספריה.
קראתי שליש, כמעט מתתי משיעמום קולוסאלי, החזרתי מהר מהר. אין לי מושג מה הופך ספר לקלאסיקה, מה אומר ומה אדבר. |
|
מורי
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
סקירה מקסימה.
|
|
אפרתי
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
צחקתי איתך, ברור שהיכרתי את אמלי... אפילו מאחורי המסכה השחורה.
|
|
חור בגרב
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה שונרא. :-)
|
|
חור בגרב
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
תודה יעל.
ייתכן מאוד וזה הסבר הגיוני שמצדיק את התכנים הכאוטים ה'לא ראויים' בסיפור שנכתב בתקופה הויקטוריאנית. למרות זאת בספר קיימת ביקורת על הממסדיות והנזק שגורמת השיטה המעמדית (קת'רין מתחתנת עם לינטון בגלל המעמד שלו ולא עם הית'קליף בגלל מעמדו הנחות, ומרת דין מזלזלת בהרטון ארנשו הבור שמתגלה אחר כך כאדם סקרן ורגיש). אולי אמילי ברונטה משתמשת במספרת בעלת תפיסה ויקטוריאנית מושרשת יותר כיציאת ידי חובה מאשר שיקוף דעותיה האישיות, למרות שסביר שיש חפיפה בדעותיהן בחלק מהמקרים. קטונתי מלדעת. אשמח לקרוא על כך יותר |
|
חור בגרב
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה אפרתי! זאת בגלל שזאת לא תמונה שלי - אלא באמת תמונה של אודרי טוטו מאמלי :-) מצטערת אם זה מטעה.
|
|
אפרתי
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
את כותבת נהדר, ממש יוצא מן הכלל, ואת גם דומה שתי טיפות מים לאמלי (אודרי טוטו).
|
|
שונרא החתול
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת יפה וחכמה ממש.
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת טובה על ספר מיוחד.
לדעתי אמילי ברונטה - כמוה כאחיותיה - חוותה "אהבה" רק דרך ספרות. זה ההסבר לסיפור שהיא כתבה. הכתיבה בעלת העוצמה היא שהפכה את הספר הזה ל"סיפור האהבה הגדול בכל הזמנים" (לא זוכרת מי המגדיר). מהיותה מי שהיתה נראה שהיא היא מרת דין על גישתה ודעותיה השמרניות. כך שהסיפור מתפרע ויש לה בו נציגה שמנסה ליישר אותו. |
14 הקוראים שאהבו את הביקורת