ביקורת ספרותית על אנקת גבהים [תרגום: גרשון גירון] - פרוזה # מאת אמילי ברונטה
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 9 ביוני, 2015
ע"י קריקטורה


*ספוילרים, סוג של*
יש לי וידוי: קשה לי לקרוא עברית ישנה. אני יודעת שזה לא ראוי לאנשים שקוראים ספרות יפה, שזה מוזר, שהעברית הישנה היא היותר קרובה למקור והיא עשירה ומטאפורית, ובכלל איך את אוהבת את עגנון בלי לאהוב עברית ישנה?
לא יודעת, באמת.
זאת הסיבה שיש לי כמה חורים – יותר נכון בורות בהשכלה, שנחפרו במשך שנים, מאחר ונמנעתי מקריאת קלאסיקות עתיקות, כגון אנה קראנינה, מובי דיק ועוד.
בפעמיים הבודדות שנתקלתי בקלאסיקה עם תרגום חדש (גאווה ודעה קדומה, ג'יין אייר) נהניתי כל כך, והרגשתי פספוס שאיני יכולה להינות באותה מידי מאלו שחסרו תרגום עדכני יותר.

אבל מה לעשות, המליציות והאובר – דרמטיות המאפיינת את הכתיבה המיושנת דיי מוציאה אותי מדעתי. אני גם קוראת ממש מהר, והעברית הישנה לא ניתנת לקריאה מהירה. היא מחייבת עמוד אחד ליום, לאט לאט, עם התעמקות מקסימלית בכל אות. אני בנאדם דיי חסר סבלנות, אין לי עצבים לעצור את עצמי כל הזמן מלקרוא מהר, ובסוף עוד להרגיש אידיוטית כי לא הבנתי כלום.

זה מה שקרה לי עם אנקת גבהים. העטיפה שלו דומה לזו של ג'יין אייר שכל כך אהבתי, (קראתי אותו בהוצאת אחרת ובתרגום אחר ממה שמופע בתמונה. לא מצאתי את הספר בהוצאה הספציפית הזאת) התרגום הוא מאותה הסדרה – ומדובר אפילו באחותה של שרלוט ברונטה המופלאה, כך שהיו לי ציפיות דיי גבוהות ממנו.
והתאכזבתי.

א. העלילה לא התחברה אליי (אני ניסיתי דווקא להתחבר אליה, אבל היא לא שיתפה פעולה)

ב. לאורך כל הספר כמעט היה קר וגשם, ואני שונאת קור. ספר שמתואר בו יותר מידי מזג אויר סגרירי – אשכרה גורם לי לאהוב אותו פחות.

ג. הדמויות היו אידיוטיות – בכלל היה לי בלגן שלם בראש מהן. לא הבנתי מי שייך למי, מי נולד למי, ומי בבית רק בתור משרת. הדמות הכי שפויה שם היתה המשרתת.

ד. "סיפור האהבה העמוק והמרגש בספרות האנגלית". אההמ. טוב. נסחפתם. גאווה ודעה קדומה וג'יין אייר לוקחים אותו בהליכה איטית של שבת אחרי הצהריים. מה כל כך מרגש בו? כולם רבים זה עם זה, מרביצים, מקללים, ומאחלים זה לזה גיהינום.


"שאו עינים בתקווה, לא דרך כוונות. שרו שיר לאהבה ולא למלחמות."
אמנם רוטבליט לא התכוון להיתקליף והינדלי כשכתב את המילים האלה. אבל לדעתי הן צריכים לקחת אותן לתשומת ליבם. היה לי ממש מעיק לקרוא על כאלה כמויות של שנאה, רוע, נקמנות ותיעוב.


בסביבות עמוד 200 נשברתי. קצת אחרי שקתרין מתה. דיי שמחתי שהיא מתה. היא עצבנה אותי באופן אישי. האמת, לאורך כל הספר קיוויתי שתפרוץ שם איזו שריפה שתגמור את כולם ותפטור אותי מהצורך מלקרוא אודותיהם.

בנקודה הזאת חזרתי שוב למילותיו של יענקלה רוטבליט: "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום."
סגרתי את הספר, החזרתי לספריה בלי הרבה נקיפות מצפון, והלכתי לקרוא פרק – שניים על ליזי ודארסי כדי להשתחרר מהמועקה שגרמה לי אנקת גבהים.

אמילי צריכה ללמוד עוד כמה דברים משרלוט.
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אור (לפני 3 שנים)
אם אי פעם תחפשי המלצה, אז אני יכול לחשוב על כמה שעונים להגדרה הזאת.
קריקטורה (לפני 3 שנים)
אור, צודק. יש ספרים ששווים - בינתים לא נתקלתי בהרבה כאלה.

אפרתי, תודה :) אני מסמיקה פה.
אפרתי (לפני 3 שנים)
נהדרת את.
אור (לפני 3 שנים)
לגמרי יכול להבין את חוסר הסבלנות אבל ההתעמקות שווה את ההשקעה (לפחות בעיניי).

אני נהנה לקרוא לאט, להתעמק בכל מטאפורה קטנה ולגשת למילון האינטרנטי הנפלא כדי להעשיר את השפה.

אני יודע שזו השקעה, אבל יש ספרים שלגמרי שווים אותה.
קריקטורה (לפני 3 שנים)
הקטע של הגב קשור יותר לספרים חדשים. ספרים ישנים לא זקוקים לשיווק. קלאסיקות טובות באמת לא צריכות שימכרו אותן - ולכן אני יותר נוטה להאמין לגב.
אבל באופן כללי, כן, העצה שלך הגיונית. אין לי כבר אמון בתקצירים...
Moriah (לפני 3 שנים)
אני כבר למדתי לא להאמין לכל מה שכתוב לספר על הגב.
הפריוריטי שלהם זה למכור, וסיפור אהבה מוכר יותר מסיפור שנאה.
קחי את ההערות שם בערבון מוגבל ותהי מאוכזבת מהרבה פחות ספרים :)
קריקטורה (לפני 3 שנים)
תודה, מומו!!
מוּמוּ (לפני 3 שנים)
את קורעת:) וביקורת טובה.
קריקטורה (לפני 3 שנים)
מוריה - אם זה לא סיפור אהבה, למה הם כותבים את זה על הגב??
יש שם קטע של אהבה בין היתקליף וקתרין, אבל זאת אהבה עקומה ואידיוטית.

תודה, יעל ונופירי.

אריאל - אם גם סבתא שלך וגם אתה מסכימים איתי, אני רגועה :)
(יש לי חברה שלא מפסיקה לדבר ככה: אם זה XXX, אני הרב קוק.")
אריאל (לפני 3 שנים)
נכון שהוא מזעזע?
לפני כמה שבועות לקחתי אותו מהספריה במנוי המשותף לי ולסבתא שלי. חוות הדעת שלה היא זאת:
"אם זאת אהבה, אני קוגל ירושלמי."
no fear (לפני 3 שנים)
אני דווקא מתה על עברית ישנה. לדבר בה, לקרוא בה, הכל. זה לגמרי עושה לי את זה. המליציות והאובר-דרמה שאת שונאת גורמות לי לצמרמורות עונג.
ביקורת יפה :)
yaelhar (לפני 3 שנים)
ביקורת מעניינת.
הסיפור אינו סיפור אהבה אלא סיפור על אובססיה ושיגעון. הדמויות - כל אחת מהן - מדגימות את האובססייה והשיגעון שלהן.

אפשר להבין את אי החיבה לסיפור הזה, שנטוע עמוק במחוזות אפלים קרים, לחים ועגומים.
Moriah (לפני 3 שנים)
אני אוהבת את הספר אבל אני מבינה למה לא אהבת. בכל זאת, אני חייבת לציין שזה לא סיפור אהבה. לא לשם כיוונה ברונטה. זה פירוש לא נכון של הקוראים, כמו שאנשים קוראים לרומיאו ויוליה "סיפור אהבה" ואין להם מושג על מה הם מדברים. זה סיפור שנאה ונקמה. לא סיפור אהבה. וחלק מהאכזבה של הרבה אנשים מהרומן הזה היא בגלל שהם ציפו לשוקו חם וקיבלו קפה שחור. פירסום מטעה.

אהה ואגב, נראה לי שכדאי לך למחוק את הספויילרים כי אנשים לא יעריכו את זה :)
חני (לפני 3 שנים)
כן לפעמים כל קורא נופל בפח של עטיפה יפה,אבל שפה אי אפשר ליפול אתה כי היא תמיד הייתה פה ותמיד תהייה זה רק עניין של חיבור...
נצחיה (לפני 3 שנים)
אני לא חושבת שזו השפה.
וגם לא את. זה הספר. הוא כתוב בצורה מבלבלת, ואף דמות לא נשארת בזיכרון כדמות לכידה במהלך הקריאה. אפשר בהחלט להסתפק בשיר הנפלא של קיית בוש, ובתקציר.
מלי (לפני 3 שנים)
מסכימה עם כל מילה בנוגע לספר...





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ