ביקורת ספרותית על הכול יהיה בסדר מאת דן יוספן
ספר בסדר

---

בספר הזה אין קוסמים. גם אין בו שדים, פיות, מכשפות, זומבים, חדי קרן וגם לא רוחות רפאים. יש בו רק בני אדם, בשר ודם, ועלילה שמתרחשת בתחום המציאות. ובכל זאת, הספר הזה הרגיש לי קצת כמו ספר פנטזיה, כי הסבירות שהעלילה המפותלת והמפולפלת הזו תתרחש במציאות היא בלתי סבירה בעליל. תגידו לי בעצמכם: חולה סופנית שרוצה להתאבד, נוסעת במונית, מביטה בשמיים זרועי הכוכבים ומקבלת פתאום תקווה – זה הגיוני? אב ובנו שלא מדברים עשרות שנים ופתאום, אחרי התנצלות מגומגמת, נעשים חברים בלב ובנפש – זה הגיוני? וקבצן שאוסף את הסופנית ההיא, שהתעלפה, אבל לא לבית חולים אלא לחורבה שלו – הגיוני?

ועכשיו, במעבר חד, אני יכול לומר שהספר לא גרוע בכלל. הוא אפילו מהנה, אם מתעלמים מפגם האמינות. כי מסר"ב – ואי אפשר לקחת את זה ממנו – יודע לספר סיפור.

בספר הזה אין רוצחים. אין בו גם פשעים וגנגסטרים ותעלומת רצח נפשע. אבל בכל זאת, הספר הרגיש לי קצת כמו ספר מתח. במחצית השנייה שלו, כשכל צירופי המקרים מתחילים להתחבר, פשוט אי אפשר להפסיק לקרוא. לא אמין ולא הגיוני אבל נקרא בשקיקה. פשוט כך.

הבעיה הגדולה היא שכשאני קורא ספר שמתרחש בתחום המציאות, ועוד המציאות הישראלית שמוכרת לנו היטב, אני מצפה לאמינות בעלילה. וזה העקב אכילס הגדול של הספר. חבל, עם קצת פחות דמויות וקצת פחות חיבורים בין צירופי מקרים זה היה יכול להיות ספר נפלא.

ובלי שוקולד הרי אי אפשר לסיים. בזמן האחרון גיליתי שוקולד חריף אש עם מילוי של צ'ילי ושוקולד מלוח עם תוספת של מלח ים – שניהם של חברת לינדט. העולם השתגע, אני אומר לכם. אז אם כבר, עד הסוף: אני יכול להציע ללינדט שוקולד עם מילוי כוסברה?

» ביקורות נוספות של צב השעה
» ביקורות נוספות על הכול יהיה בסדר