ביקורת ספרותית על הסיפור של שם המשפחה החדש - הרומאנים הנפוליטניים #2 מאת אלנה פרנטה
ספר לא משהו

---

להלן שיחה שהתנהלה בביקורי האחרון בספריה:

קוראת גבוהת מצח 1: האם תורגם כבר הספר הרביעי בסדרת 'החברה הגאונה'?

ספרנית גבוהת מצח: טרם תורגם, ותהיי בטוחה שאני הראשונה שאקרא את הספר מיד עם יציאתו.

קוראת גבוהת מצח 1: אח, איזו סדרה נפלאה, פשוט מושלמת. איזו כתיבה מזהירה, אילו תאורים מרשימים, איזה יצירת מופת ספרותית.

קוראת גבוהת מצח 2: פנינה ספרותית, החל מתיאור מארג היחסים בין שתי החברות וכלה בתיאור האותנטי של נאפולי וכל ההווי של העיר והתקופה.

קורא חדש, שהמצח שלו מגיע עד הצוואר: הדבר שהרשים אותי יותר מכל הוא התיאור האמין, הפסיכואנליטי והפילוסופי של מערכת היחסים הטעונה, האמביוולנטית והסימביוטית בין לילה לאלנה.

צב: וואלה, שכנעתם אותי. אפשר בבקשה לקבל את החברה הגאונה?

ספרנית (מרימה גבה בהשתאות על עבר המצח הגבוה): אוי, אתה ממש נאיבי. כל העותקים מושאלים ויש רשימת המתנה ארוכה. אבל אם תבקש יפה, אני אתן לך את הספר השני בסדרה, 'הסיפור של שם המשפחה החדש', שהחזירו לי ממש עכשיו.

צב: יש לך את 'חמישים גוונים של אפור'?

קוראת גבוהת מצח 1: תת רמה.

קוראת גבוהת מצח 2: ביזיון.

צב (מתכנס בשיריונו): טוב, בסדר, נכנעתי. אני אקח את מספר 2 בסדרה של 'החברה הגאונה'.

וכך יצא שקראתי (עד עמוד 200 בערך) ספר משעמם, מייגע, מתיש, עמוס בתיאורים ודל מאוד בעלילה. ויגידו גבוהי המצח למיניהם שזה מה שחשוב – התיאורים, וגלריית הדמויות מהשכונה בנפולי, וההווי ומערכות היחסים והסיכואנליטיקה-פילוסופיה-פסיכולוגיה ואפילו יוסיפו ויציינו את הכיתוב המשמים והארוך בגב הספר (מנחם פרי, אלא מה) ויקראו לו ניתוח ספרותי. אני טוען שספר שכולל 496 עמודים ואת העלילה שלו אפשר לתמצת לאיזה עשרה עמודים (שלא לומר עשר שורות), זה ספר שהוא כדור שינה אחד גדול.

עדיף כבר להתעורר לחיים עם הויאגרה הספרותית המהוללת של 'חמישים גוונים'.

» ביקורות נוספות של צב השעה
» ביקורות נוספות על הסיפור של שם המשפחה החדש - הרומאנים הנפוליטניים #2