ביקורת ספרותית על לפני שאלך מאת קולין אוקלי
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 8 בפברואר, 2018
ע"י צב השעה


הספר הזה נראה לי יותר מדי מוכר. גם הנושא (התמודדות עם מחלה קשה), גם הכתיבה (הרגשנית והמתאמצת להדמיע) וגם (ובעיקר) העטיפה. לא הייתי צריך לחכוך בדעתי הרבה יותר מדי זמן. תגידו לי בעצמכם, זה לא מזכיר את הספר הזה?
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=245106

דייזי היא בחורה צעירה בשלהי שנות העשרים. היא החלימה מסרטן השד, היא נשואה לסטודנט לווטרינריה (כבר קנה אותי) שנמצא על סף לימודי התואר שלו ונראה שהחיים מחייכים אליה. אבל אז מתברר שהחיים אכן מחייכים, אבל חיוך נבזי ואכזרי במיוחד. הסרטן חזר, וביתר שאת, המצב קשה והרופאים לא מותירים הרבה תקוות.

ומה היא עושה, הגברת דייזי? לא מתרכזת במלחמה במחלה, לא בטיפולים, לא במאבק, אפילו לא ברגעים אחרונים של הנאה ממנעמי החיים – בהנחה שהיא כבר איבדה תקווה. אז מה כן? מסתבר שהיא מוטרדת, תחזיקו חזק, רק מדבר אחד שממש מדיר שינה מעיניה ברגעים קשים אלה: איך יסתדר בלעדיה בעלה, החנון האולטימטיבי והגמלוני להחריד, שלא יודע אפילו לבשל בעצמו מרק, לכבס ואפילו לסלק את ערימת הגרביים המלוכלכים? אבוי. איזו צרה צרורה. אז מה עושים? דייזי האלטרואיסטית ללא תקנה מחליטה לקחת על עצמה את משימת חייה: למצוא לבעלה אהבה חדשה. נראה לכם הגיוני? לי זה נראה מטופש להחריד. אבל גם אם נעזוב לרגע את חוסר האמינות המשווע של העלילה, הספר חלש מאוד בעיניי. הוא מתאמץ מאוד לרגש ולהדמיע, הוא רגשני להחריד אך כלל לא רגיש (יחי ההבדל הקטן) ואפילו השם, "לפני שאלך", קיטשי מאוד בעיניי. והכתיבה, אוי הכתיבה, מזכירה מאוד את זו של מיודעתנו ג'וג'ו מויס. הסופרת בטח הביטה במויס ואמרה לעצמה: אני רוצה ללכת בדרכך! ואם אעשה כמוך מיליונים על הדרך ועוד יעשו סרט על פי הספר, זה בכלל יהיה נפלא – עזבו את הנהג של מיס דייזי וקבלו את מיס דייזי עצמה!

אז זה מה שקורה כשמנסים לחקות, והחיקוי לג'וג'ו מויס פשוט צורח כאן לשמיים: החיקוי נופל הרבה מהמקור, ואם – כמו במקרה שלנו – גם המקור הוא לא משהו (לדעתי), אז כבר מדובר בספר חלש במיוחד.

לפני שאלך, אני רוצה להמליץ לכם: אל תלכו בדרכי ואל תקראו את הספר הזה.


41 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
צב השעה (לפני שבוע וחצי)
יעל, תודה רבה.
בר וחני, תודה רבה.
מיכל, ככה מוציאים כביסה מלוכלכת (תרתי משמע) החוצה?
רחלי, תודה רבה.
רחלי (live) (לפני שבוע וחצי)
חחח צב השעה, אהבתי את השורה האחרונה
מיכל (לפני שבוע וחצי)
"בעלה, החנון האולטימטיבי והגמלוני להחריד, שלא יודע אפילו לבשל בעצמו מרק, לכבס ואפילו לסלק את ערימת הגרביים המלוכלכים" - המממ... בדיוק עברתי ליד ערמת הגרביים הביתית... לא מזכיר לך מישהו?
חני (לפני שבוע וחצי)
לא הייתי מעיזה לקרוא. באמת לא אמין .
בר (לפני שבוע וחצי)
נשמע סיוט.
מאותם הספרים שאני כנראה לא אתחבר אליהם.
קבל ח"ח על זה שצלחת את הספר עד סופו.
yaelhar (לפני שבוע וחצי)
ביקורת מצויינת.
לא רק בנושא הטרדות מיניות אומרים Me too. גם בענייני ספרים, מסתבר.
אפרתי (לפני שבוע וחצי)
אני הייתי עושה עסקה עם חברה לייצור נייר ומוכרת חבילת קלינקס ביחד עם הספר.
שונרא החתול (לפני שבוע וחצי)
צודק טרטלאב, זה באמת לא המקום. היום בכלל יש בעיה של מקום.
מקודם ברז'נייב הדיח את היצירה שלי מהמקום הראוי לה כיצירה הנבחרת מהר מדי ובטרם עת, ועתה אתה מגיב עליה במקום הלא נכון. באמת. ככה מתייחסים למפעל חיים של אדם? אפילו אם לקח לו 59 שניות לייצר אותו.
צב השעה (לפני שבוע וחצי)
רויטל, תודה.
שונרא, אין עלייך. וזה לא בדיוק המקום, אבל החרטט המחרטט שלך קרע אותי. ענק ומדויק.
אלון, לא אאיץ להמליץ, פן אהווה תמריץ לזה התחמיץ.
וונדי, אכן - החיקוי זועק לשמיים.
וונדי פן (לפני שבוע וחצי)
כמו שונרא - במבט ראשון חשבתי מויס
הכוורן (לפני שבוע וחצי)
אחלה קטילה .
אלון דה אלפרט (לפני שבוע וחצי)
תכל'ס, אתה ממליץ או לא?
שונרא החתול (לפני שבוע וחצי)
גמזו היה אומר: חבל שבאת. לכי וזהו.
ואני אוסיף: קישטה.
שונרא החתול (לפני שבוע וחצי)
מבלי להיכנס לקישור אני כבר אומרת שהעטיפה היא כמו של ג'וג'ו מויס.
זהו. ממשיכה לקרוא.
רויטל ק. (לפני שבוע וחצי)
השתכנעתי!
לא הולכת בדרכך ולא הולכת לקרוא...

נשמע ספר מטופש להחריד.
וכמו תמיד, מה שטוב בספרים האלו הוא שהם מייצרים לנו יופי של קטילות שכיף לקרוא:)





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ