ביקורת ספרותית על דברי - מהעולם האמיתי # מאת לורי האלס אנדרסון
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 26 בינואר, 2015
ע"י אור


לפעמים אני תוהה מה היה קורה אם הייתי עובר הכול לבד.
כי אם כמה שזה נראה לי רגיל וברור מאליו, אני יודע שזה לא אצל כולם.
לא לכל אחד מחכה בבית משפחה תומכת, שאפשר לומר לה הכול.
לא לכל אחד יש זוג הורים, שתמיד-תמיד יחשבו עליך, תמיד- תמיד יתעניינו באיך אתה מרגיש.

מלינדה סרדינו היא אחת מהם.

יהיה מטופש אם אעמיד את מה שאני עובר לצד מה שמלינדה עברה.

כי מה כבר קרה לי?

מידי פעם מציקים, קוראים בשמות, והמקרה היחיד שבאמת אזכור קרה השנה, שחבורת ילדים מהשכבה קראו לי בשמות (הומו, קוקסינל ועוד), לאחר שיעור מדעים, וזה היה כל- כך משפיל, כל- כך מעליב, עד שלא יכולתי לשאת את זה וברחתי הביתה.
ושם חיכו לי ההורים שלי, שלא כעסו, צעקו, או הגיבו בהיסטריה, אלא ניחמו, עודדו, והציעו עזרה.
יום לאחר מכן, המחנכת שלי שאלה אותי אם אני חושב שהומו זה קללה.
אני: "לא, זה לא קללה".
המחנכת: "אז למה ברחת הביתה? למה זה פגע בך?"
אני: "הקטע הוא שלא אכפת לי מה הם אומרים לי. לא, הם יכולים להגיד לי מה שבא להם. העניין הוא, שאני יודע שהם עושים את זה בשביל שיהיה לי רע. וזה מה ששובר אותי."
המחנכת: "בדיוק. ואתה לא צריך לתת להם לפגוע בך. אתה לא צריך לשים עליהם זי-... סליחה. אתה יודע מה."
אני: מחייך, ואז מרצין שוב. "זה לא כל כך קל."
המחנכת: "אני יודעת. אבל עכשיו בוא נחזור לשיעור."
ושם זה נגמר.


אתם מבינים? משהו בנאלי לחלוטין. זאת אומרת, אחרי שעודדו אותי, הסבירו לי, עזרו לי- זה נראה נורא בנאלי.
אבל מה אם לא הייתי מקבל עזרה?
מה היה קורה אם לא הייתי משתנה בשנים האחרונות, והייתי ממשיך לשמור את הכאב בבטן, עד שהוא יוצא החוצה בשאגה אדירה, ודרוש מאמץ אדיר בשביל לא לפגוע בעצמך? בשביל לא להכאיב לעצמך?
הייתי עובר את זה?
זה היה נראה לי כל- כך קל?


מלינדה מעולם לא קיבלה עזרה.
אף- אחד לא בירר מדוע היא עשתה את זה.
אף אחד לא מנסה להבין למה היא הרימה את הטלפון, חייגה 1-0-0 ופירקה את המסיבה של השכבה.
כולם בחרו לשנוא אותה.

ומלינדה שותקת.
היא לא מדברת עם אף אחד, היא צינית להחריד, היא קטנונית ודיכאונית.
וגם בבית שום דבר לא טוב. ההורים עסוקים בעצמם, ומתייחסים אליה כעוול, משהו מציק שמשום מה הם חייבים לדאוג לו, משהו עם זה שהיצור המציק הוא הבת שלהם.

בבית הספר כולם מתנכלים לה, קוראים לה בשמות, מנצלים אותה.

ומלינדה שותקת.

היא סובלת מחלומות, היא רצה במסדרונות בכל פעם שהיא רואה את "היצור", היא חותכת וורידים, היא מבריזה מהשיעורים.

ומלינדה שותקת.

***

"דברי" מסופר מנקודת מבטה של מלינדה, תלמידה בכיתה ט' ביום הראשון ללימודים, לאחר שמשהו קרה במסיבה, והיא הזמינה משטרה. החברות שלה נטשו אותה, והיא בודדה.
אין לה מקום מפלט.
אין לה לאן לברוח.

***

הספר מלווה את התהליך של מלינדה, שאוספת את השברים, עד שהיא מצליחה לדבר.
עד שהיא מצליחה לשתף, לספר מה קרה.
מה קרה במסיבה ההיא, ומי זה ה- "יצור" שהיא בורחת ממנו במסדרונות, מתעוררת בלילה מסיוטים עליו.

*זה לא ספר פנטזיה, למקרה שקיבלתם את הרושם*.


דברי כתוב מדהים, הדמויות אנושיות ועמוקות, ומלינדה מקסימה.
לעיתים הוא מבלבל, ולא תמיד ברור מה המניעים של הדמויות, ולמה הן עושות פעולות שונות, ולא תמיד מבינים מה קורה-


אבל ככה גם החיים, לא?

ואם יש משהו שלמדתי מהספר, זה לדבר.




אני אדבר.
30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
~RAIN~ (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
(ותאמין לי, זש"י, כאחת שבילתה את שש שנות היסודי שלה עם בנים בכיתה - עם כמה שאני מחבבת את בני מינך היקרים, זה בהחלט for the best.)
אור (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
רייני- תודה רבה ^^ ובשני המקרים ה-"קללות" האלו הן בכלל לא קללות רק מעידות על רמת האיי קיו של הדור שלנו.

וזשל"ב- בבתי ספר דתיים בנות מופרדות מהבנים, מפצ
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
איך אין אצלכם בנים בכיתה?
~RAIN~ (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
אצלנו אין בנים, אז במקום הומו בנות קוראות אחת לשנייה אוטיסטית.














(ביקורת יפהפייה, אור :)
אור (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
רץ- וואו. המון תודה. קשה לי להגיב על זה, כי אני לא טוב בתגובות, אבל תודה. המון המון תודה, ומצטער על אבא שלך. ואני יותר מידי עצלן, הספרים משמשים מפלט עבורי ><
אור (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
חירטוטית- תודה רבה, וזה בהחלט ספר מעולה ^^
אור (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
ג'קס- תודה :0
אור (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
ניימי- גם אצלי 00 וזה הרבה יותר מסתם ספר עצוב. ותודה ^^
אור (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
פרים- גם אני. ותודה ^^
אור (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
זשל"ב- אני מסתדר ;) תודה רבה :-)
רץ (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
אור אתה כותב מקסים ומחבר את זה לעולמך הפנימי והכול כך רגיש - אספר לך כשהייתי טיפה גדול ממך, אמרו לי בפנימיה שבה למדתי, סע קרה משהו לאבא שלך, זאת הייתה הדרך לבשר לי על מותו, מאז מצאתי את עצמי מתמודד לבד, ואגב הריצה הפכה לי סוג של ריפוי, ולכן כול כך מבין ומזדהה איתך, כמובן שהנסיבות שונות.
גרייס (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
ספר מדהים וביקורת מדהימה. דבר, אנשים רוצים לשמוע את קולך.
ג'קס (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
הוא ידבר
באם באם באאאאאם

אוקי אוקי ביקורת מעולה אנד שיט
Nameless (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
Nameless (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
הילדים בכיתה שלי אומרים הומו על כל דבר. כלומר, על כל דבר. מילא אם זה מישהו שתואם לסטריאופ ההומוסקסואלי, אבל לא, ילד שלא מוכן להרים בשבילך את המחק אוהב בנים. א-הא.

ביקורת נהדרת. אני אשתדל לקרוא את הספר ישר אחרי דם האולימפוס, אבל אני מרגישה קצת עומס ספרים מדכאים. אני צריכה משהו קליל. חבל שקדם קראתי את המקרה המוזר ורק אז את אלוהים הארנב.
Primrose (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
אני שונאת שאומרים הומו כקללה.

ביקורת טובה^^
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
הילדים בכיתה שלך קראו לך הומו קוקסינל?
חבל שלא ביקשת ממני עזרה, יכולתי לעזור לך. הייתי מכסח להם ת'צורה עד כדי כך שלא היית מזהה אותם.

ביקורת יפה. ממש מכעיסים אותי הילדים האלה, כמו שאתה בטח מבין.
אור (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
תודה רבה ^^
ילדת~כוכבים (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
זה כל כך...כל כך מדהים~





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ