מתמטיקה זה חרא גרוע.
יש אנשים חסרי חיים שזה מעניין אותם, אבל אותי זה ממש לא.
אני מניח שזה פשוט בגלל שהמוח שלי דפוק לא משהו עם מספרים, אבל מה שלא יהיה, בכל פעם שאני קולט שהשיעור הבא הוא שיעור מתמטיקה, אני מתאכזב.
בערך כמו שהתאכזבתי מהספר הגרוע הזה!!!!!!!
אוקי, אוקי, לנשום
אז נתחיל בזה.
אני גרוע לא-משהו-בכלל בכתיבת קטילות.
באמת שלא.
הכתיבה שלי גם הולכת להיראות גרוע, כי אני עצבני.
מאוד עצבני.
***
יום אחד פרסמה הוצאת "גרף" פוסט מגניב ביותר בפייסבוק.
בפוסט, הם הציעו לקהל הרחב לבחור את הספר הבא שההוצאה תתרגם.
וכמובן, ש-"נפץ אותי" נ-
רגע.
רגע.
עצרו הכל.
STOP!!!!!!!!!!!!!!
נפץ אותי.
נפץ אותי.
נפץ אותי.
נפץ אותי.
מה.
מה, מה לעזאזל.
מי קורא לספר נוער נפץ אותי?
אני מצטער על הבוטות, אבל נפץ אותי זה שם של ספר ס.ק.ס אירוטי. (הערה לאחר עריכה- כיוון שהאינטרנט רימון חוסם לדתיים את הביקורת בגלל הקללות, מעתה והלאה קללות מסוימות יצונזרו בנקודות. תודה ריין על ההדרכה.)
כאילו, באמת.
"הו, נפץ אותי!!!"
סליחהסליחהסליחהסליחהסליחהסליחהעלהבוטותסליחהסליחהסליחה
אז כן. השם היה הדבר הראשון שזעזע אותי.
אבל רגע!!!
אמשיך מאיפה שעצרתי קודם.
...בפוסט, הם הציעו לקהל הרחב לבחור את הספר הבא שההוצאה תתרגם.
וכמובן, ש-"נפץ אותי" נבחר.
לאחר כמה חודשים, הועלתה תמונה, אליה מצורף תקציר של הספר.
הכריכה הייתה מוכרת לי להחריד. עדיין לא יודע מאיפה.
אבל התקציר...
הו, התקציר.
הוא היה כל כך מגניב.
יודעים מה, אעתיק אותו לפה:
אני מקוללת.
אני מחוננת.
אני מפלצת
אני יותר מאדם.
המגע שלי הוא מוות.
המגע שלי הוא כוח.
אני הנשק שלהם.
אני אלחם בהם.
טאם טאם טאםםםםםםםםם
האמת, לא ממש התייחסתי בזמנו למשמעות של התקציר.
כל מה שראיתי היה המחיקות.
המחיקות האדירות.
לאחר בירור קצר, גיליתי שהספר הוא על נערה שכל אדם שהיא נוגעת בו- מת.
מגניב, לא?
אז קניתי אותו.
ועכשיו, הרשו לי לערוך במהירות את התקציר כך שהוא יציג את מה שבאמת מקבלים בקריאת הספר הזה.
אני מחוננת.
אני חכמה עד שאיזה בן חתיך פוגש אותי ואז הכל נגמררררר
אני יותר מאדם
כן, לא כל אדם יכול להיות... מטומטם כמוני.
המגע שלי הוא כוח
המגע שלי הוא רצח, והוא צורף לספר רק בשביל שהסופרת הגרועה שיצרה אותי תנסה לגרום לקוראים לבכות.
אני אלחם בהם.
אני אתנהג כמו ילדה קטנה ואגיד דברים שלא יעליבו אף בן אדם נורמלי, אבל משום מה, את כל הדמויות בעולם הדבילי שלי אעליב בעזרתן.
כדי להמחיש את הסעיף האחרון בתקציר המחודש, ליקטתי לכם כמה משפטים מביכים שנאמרו במהלך הקריאה. כביכול, הם ספוילרים. אבל אני מאוד מקווה שלא תקראו את הספר הזה, לכן, תרגישו חופשי לקרוא את הקטעים הבאים.
במקום העשיריייייי #טאםטאםטאם
"אתה לא יכול לגעת בי," אני יורקת מבעד לשיניים חשוקות (מיליוני רובים מכוונים אליך, וזה מה שאת אומרת. הוווווווווווו האמינות).
"טעות," הוא מזמר (והשאלה האמיתית היא... האם הוא למד פיתוח קול? או שהוא זייפן? ברצינות, מי לעזאזל מזמר בסיטואציות כאלה?) הוא משליך לאדם (אדם=החתיך ההוא שחייב להיות בכל ספר נוער, שבאופן מקריייייי בהחלטטטטטט ג'ולייט המקסימה שלנו יכולה לגעת בו מבלי להרוג אותו) זוג כפפות שחורות. "תזדקק לאלה," הוא אומר בלחישה ממתיקת סוד.
"אתה מפלצת." (מה?!?!?! מה?!?!?! נו באמת. אף אחד, אף אחד, לא אמיץ כל כך בשביל לומר דברים כאלו בסיטואציה כזאת. אף אחד. יש משהו נורא ילדותי בלנסות להוציא את הדמות הראשית הארד-קור 24 שעות בעמוד #סטאגדיש). הקול שלי מדוד מידי; הגוף שלי מתמלא בזעם פתאומי (זעם? סופרת מקסימה, בסיטואציות כאלה, אף אחד לא יתמלא בזעם. אם כבר פחד. אבל את עניין הפחד, כמה חבל, לא ציינת.) "למה אתה לא הורג אותי?" (זה, חברים, זה משפט שסופרים כותבים כשהם רוצים שהקוראים יקבלו מידע. העניין הוא, שזה פשוט לא אמין. מי ישאל דבר כזה? הסופרת פשוט קיצרה את הדרך. במקום שנבין בשלב הנכון למה הוא לא הורג אותה, היא גורמת לג'ולייט לשאול שאלה כזאת דבילית.)
"יקירתי, זה יהיה בזבוז." הוא מתקדם ואני מבינה שהידיים שלו עטויות בכפפות עור לבנות. (אוקי. את לא מבינה שהידיים שלו עטויות בכפפות. את רואה. תשנני טוב טוב. רואה.. ר-ו-א-ה. See. Watch. Look. קטע, הא? ובנוסף, איך את יכולה לדעת שהכפפות הן מעור? יש חיקויי עור טובים מאוד, יקירה.) הוא מטה את הסנטר שלי באצבע אחת. "חוץ מזה, חבל לאבד פנים יפות כל כך." (וואו. וואו. הוווווו, המקוריות. גיבורה יפה בת 15/16/17/18??? וואו, וואו, וואו. על זה עוד לא שמעתי. ועוד כולם חושקים בה?!?! ספר פורץ גבולות ממש. יצירת מופת.)
אני מנסה להרחיק את הראש שלי ממנו אבל וורנר אוחז את הפנים שלי בידו ומגף ברזל ננעץ בעמוד השדרה שלי (אז ככה, סופרת. תני לי להסביר לך משהו. אתה לא יכול להסתכל למישהו בעיניים, ובאותו זמן לנעוץ לו מגף בעמוד השדרה. תשנני טוב-טוב- הגב- מאחורה. הפנים- מקדימה. פשוט מאוד, את לא חושבת?)
אני מחניקה צרחה.
"אל תילחמי, מותק. את רק מקשה על עצמך."
"תירקב בגיהינום." (לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. פשוט לא. לא. לאלאלאלא. לא.)
***
ויש המשך לציטוט אבל.. כן.
הדיאלוגים בספר כל כך ילדותיים, כל כך דרמטים, וכל כך קיטשיים תכף תראו.
ובמקום התשיעיייייייייייייייייייייייייי.....
ציטוט שימחיש לכם את רמת הקיטשיות.
פםפםפםםםם
הנה הוא:
הוא לוחש, "אין לך מושג כמה חשבתי עליך. כמה פעמים חלמתי"- הוא נושם נשימה קצרה (לנשום זה חשוב,כן) "כמה פעמים חלמתי להיות כל כך קרוב אליך." (בחילה קלה מציפה את גרוני) הוא מתחיל להרים יד לשיערו לפני שהוא משנה את דעתו. (אוי, הדילמה. להרים יד לשיער, או לא??!?! שיאוווו) הוא מוריד את המבט. מרים את המבט (#טוויסט) "אלוהים, ג'ולייט, אני אלך אחרייך לכל מקום (סטוקר) את הדבר הטוב היחיד שנשאר בעולם הזה." (מקיאמקיאמקיאמקיא).
סיכום ציטוט- אני רק אגיד לכם כמה פרטים. הם בני פחות מ-18. הם הכירו ביסודי. הם לא דיברו מעולם. והוא חלם עליה, למרות שהוא ידע שהיא לא יכולה לגעת, שהיא מסוכנת, הוא חלם עליה, הוא חלם עליה בגלל... בציטוט הבא טאםטאםטאם
***
במקום השמיני- טמטום וילדה טובה מידי!!!!!
(ערכתי את זה קצת. זאת אומרת, הציטוט הוא ציטוט ישיר מהספר, אבל קצת קיצרתי.)
"את זוכרת את כיתה ד'? (לא, יש לה אלצהיימר. נו באמת, דביל. באמת. זוכרת את כיתה ד'. גרררר) כשמולי קרטר נרשמה לטיול השנתי מאוחר מידי? לא נשארו מקומות, והיא עמדה מחוץ לאוטובוס ובכתה כי היא רצתה לבוא? (אוך, ברצינות. איך, איך דבר כזה יכול לקרות? לא ישאירו ילד בבית בגלל שאין מקום באוטובוס. ימצאו לזה פתרון.) אני זוכר שירדת מהאוטובוס. הצעת לה את המקום שלך והיא אפילו לא אמרה תודה. ראיתי אותך עומדת על המדרכה כשנסענו. (אני לא אגיב. אני. לא. אגיב.) "את זוכרת בכיתה ה'? (עדיין, אדם, עדיין? מי לא זוכר כיתה כלשהי. מי??!?!!?!) בשבוע שההורים של דייאנה כמעט התגרשו? היא באה לבית הספר כל יום בלי ארוחת צהריים (איפה ההקשר בין גירושים לאוכל, No One Know.) ואת הצעת לה לתת את האוכל שלך. (טעויות ניסוח. באמת. אני מניח שהכוונה היא- "את הצעת לה את האוכל שלך", כי אני מניח שג'ולייט לא הביאה את האוכל שלה לדייאנה כדי שדייאנה תעביר אותו הלאה. באמת, גרף. תעברו על הספרים שלכם לפני שאתם מפרסמים אותם בחנויות.)
*** ויש עוד דברים בעמוד שכולל את הציטוטים, אבל נראלי שמיציתי.
ניתוח הציטוטיםםםם
אז ככה.
בכל החיים של ג'ולייט, אנשים התנהגו מזעזע אליה. כשהאנושות מאכזבת אותך שוב ושוב, אני די בטוח שבשלב מסוים אתה תהפוך לאדיש בנוגע לרגשות. אבל ג'ולייט לא ככה. היא ממשיכה לדאוגולדאוגולדאוגולדאוג. "אבל היא פשוט נחמדההההה" אוקי, נחמדה. אבל. יש אנשים שפשוט לא יכולים להיות נחמדים, בגלל שכל החיים שלהם היו חרא רצופי אכזבות.
ולכן, זה פוגע באמינות.
והנחמדות המעיקה הזאת חוזרת שוב ושוב בספר המפגר הזה.
אז הנההה מקוםםםם שביעייי
***
המקום השביעייייי
על טיפשות ונחמדות
(גם כאן, כמו במקום השישי, ערכתי קצת, וגם כן, כמו במקום השישי, הציטוטים כתובים בספר מילה למילה- פשוט.. קיצרתי אותם קצת. וחיברתי. אז הנה:)
*הסיטואציה- ג'ולייט בבסיס צבאי, ורואה חדר יוקרתי ביותר. הנה(2):
כסף דמים נוטף מהקירות, שנה של אספקת מזון מבוזבזת על רצפת שיש, מאות אלפי דולרים של ציוד רפואי נשפכו על ריהוט מפואר ושטיחים פרסיים. אני מרגישה את החום המלאכותי שזורם דרך פתחי מיזוג וחושבת על ילדים בוכיים שמתחננים למים נקיים (זה מה שאת חושבת עליו? אוף, אוף אוף. באמת. כמו שציינתי קודם, האנושות התנהגה מזעזע כלפיה. אז למה? איך? איפה?) אני מביטה בעיניים מכווצות בנברשות קריסטל ושומעת אימהות מבקשות רחמים (הו, רילי? ומה איתך? מה איתך, כשביקשת רחמים? תעשו לי טובה.) אני רואה עולם שטחי שמתקיים בלב מציאות מבעיתה ואני לא יכולה לזוז.
אני לא יכולה לנשום.
(חכו רגע. זה לא קשור על הציטוט, אבל כרגע חשבתי על זה. הספר הוא בעצם יומן- אבל הוא כתוב בהווה. אז מה, היא פשוט הולכת עם יומן 24 שעות וכותבת? אז איך היא יכולה בכלל לראות את החדר המופלא הזה שכל כך הרבה אמהות ביקשו רחמים או משהו כזה? אוך, זה כזה דפוק מוזר.) כל כך הרבה אנשים איבדו את בתיהם ואת ילדיהם ואת חמשת הדולרים האחרונים שלהם בשביל זה (אוקי, אוקי. איך? איך העובדה שהשלטון הדיקטטורי דפק לתושבים את החיים מתקשרת לבניין המפואר? איך?)
(וזהו, סיימנו עם המקום השישי, אגב.)
ניתוח הציטוטים
אין לי כל כך מה לנתח, כי כבר פירטתי על עניין הנחמדות והרחמים מוקדם יותר.
אז מעבר ישיר למקום החמישייי
****
המקום החמישי
על טמטום וכפייה מ.י.נ.י.ת מוסתרת
הקדמה
אני מעתיק לכם כאן סיף מחוקת ה.או.נ.ס בישראל, כדי להעביר את הציטוט. הנה:
בחוקי מדינת ישראל, א.ו.נ.ס הוא עבירת מ.י.ן הכוללת החדרת איבר מאיברי גופו של אדם או החדרת חפץ כלשהו על ידי אדם לאיבר מ.י.נ.ה של האישה, ללא הסכמתה החופשית...
אוקי, אומנם הציטוט הזה מהחוק לא ממש מועיל לי לציטוט הבא שאני הולך לפרסם, אבל שיהיה.
הנה הציטוט מהספר:
(גם כאן זה ערוך, אגב.)
"אסור לך לגעת בי. אסור." העיניים שלי קבועות בדלת.
הוא קם. "למה לא?" (בן אדם, מזה משנה למה לא?! היא פ.א.ק.י.נ.ג אמרה לך לא לגעת בה. אין לך אפילו זכות לשאול למה.)
........ הוא שולח יד לזרוע שלי ואני מתחמקת.
"למה?" הוא שואל. (שוב?!?!)
"אתה לא מכיר אותי." אני אומרת לו.
.......
"אנחנו שני האנשים החיים היחידים במקום הזה ואת רוצה להתרחק גם ממני?" (וואו, וואו. אוקי. יודע מה? להבא, כשאהיה עם מישהי בחדר לבד, אגע בה, כי אנחנו לבד. NO)
אני עוצמת עיניים ומתמקדת בנשימה. "אתה יכול לדבר איתי. רק אל תיגע בי." (למה היא בכלל צריכה להגיד את זה כל כך הרבה פעמים? לעזאזל)
שבע שניות של דממה מצטרפות לשיחה. "אולי אני רוצה לגעת בך." (אתם רואים, אנשים? זאת כפייה מ.י.נ.י.ת. היא הבהירה לו, שהיא לא רוצה שהוא ייגע בה. מה הקשר שהוא רוצה? היה לי כל כך מביך לקרוא את הקטע הזה. בייחוד שהסופרת לא התעכבה על העניין, לא התייחסה להתנהגות שלו כהתנהגות כפייתית מבחינה ס.ק.ס.ו.א.ל.י.ת. איזה מן ספר נוער זה?).
***
עד כאן למקום החמישי.
אני מתחיל להתעייף, כאן, חברה.
יש כבר תשעה עמודי וורד לביקורת הזאת.
ולכן...
אני קוטע את התחרות באמצע, כי אני אפילו לא מאמין שמישהו קרא בכלל את הביקורת עד עכשיו.
ולכן אומר במהירות שהתרגום מזעזע, הדמויות גרועות, הדיאלוגים אידיוטיים ילדותיים נורא, והספר פשוט... גרוע.\
אני חושב שסיימתי עם ספרי נוער בסגנון... לנצח.
ואם רק, אם רק, הספר הזה היה נופל לידיים של סופרת מוכשרת, שלא הייתה לוקחת כל פרט אפשרי מספרים אחרים ומכניסה טיפת ייחודיות משלה, אלא לידיים של סופרת מקורית עם כתיבה טובה...
זה היה מופלא.
אבל נפץ אותי הוא ספר דביק ומגעיל, ילדותי ומנופח, וקשה לי מאוד להבין למה כל כך הרבה אנשים אהבו אותו.
אני סיימתי כאן.
רק, מילים אחרונות: אני עובר תמיד על הביקורת, אבל אני מניח שיש מלא שגיאות כי היא מאוד מאוד מאוד ארוכה.
וכל הכבוד למי שקרא אותה עד הסוף. למרות שאני די בטוח שאף אחד לא סיים לקרוא אותה.
אוקי, ביי ביי.
אה, ועוד משהו.
אני לא בת.
אני חייב להבהיר את זה כי לא מעט טועים.
התמונת פרופיל שלי היא לא אני.
היא מישהי מפורסמת.
לא משנה.
ביי.
אוקי, פתאום קלטתי שלא עשיתי את הדבר המתבקש.
אז לביקורת הזאת קוראיםםם
נפץ את נפץ אותי
