ביקורות ספרים על הספר חיים קטנים
|
|
|
|
טוב, אחרי חודש קריאה של הספר הזה הגיעה לסיומה הסוגייה שחפרה לי במוח כבר תקופה ארוכה: האם "חיים קטנים" הוא ספר טוב כמו הייפ סביבו בסימניה ובכלל או ספר מחורבן כמו שכמה קוראים אמיצים העזו לכתוב. בבית הדעה הייתה ברורה: "ספר גרוע ומניפולטיבי שכתוב טוב". מסתבר ש"חיים קטנים" מפצל משפחות ומדינות יותר משאלת כן ביבי לא ביבי. עכשיו תור השתי שקל שלי: זה ספר מרשים. מאוד מאוד מרשים! אבל האם נהנתי מהקריאה? מצד אחד כן ומצד שני כן ולא.
הספר עוקב אחרי ארבעה חברים קרובים בניו יורק - ג'וד, וילם, מאלקום וג'יי בי. ומספר את סיפור חייהם עם דגש על עברו הטראומטי (בלשון המעטה) של ג'וד, ... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
אין ספק שתקציר הספר מרשים.
ארבעה חברים השונים זה מזה, נתמכים זה בזה,
ומלווים איש את רעהו בדרכי החיים הפתלתלות.
אז התחלתי לקרוא והרגשתי שהסופרת מתפזרת לכל כיוון בתיאורים על תיאורים של דמויות משניות,
של פרטים מעייפים, עד שהיא חוזרת לפוקוס ושוב מתפזרת. ואין לי סבלנות.
הצצתי בביקורות ראיתי שיש מי שאהב, ויש מי שפחות.
אני משתייכת לאלו שפחות אוהבים חפירות, בפרט כשהספר הוא מעל 600 עמוד.
אז פרשתי בעמ' 55, קרוב לקו ההתחלה.
נקסט לספר הבא.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בשתי מילים: פורנו טרגדיות.
וביותר מילים - כי בכל זאת אנחנו בביקורת באתר סימניה והמעמד מחייב:
קרה יותר מפעם אחת שקראתי ספר ותוך כדי קריאה שאלתי את עצמי מדוע הסופר בוחר לעולל דברים מסוימים לדמויות שלו. לא תמיד הסופרים שאני קוראת ואני רואים עין בעין. במיוחד כשמדובר במוות או אירוע טראגי לדמות שהתחברתי אליה. אבל בסדר, זה לא "מיזרי" פה, לא ארדוף אחרי אף אחד עם פטיש. בסוף אני מקבלת ומשלימה גם אם לא אוהבת כל מהלך. וזה לא שכל סבל של דמות הוא בהכרח מיותר לעלילה, זה לא שכל מהמורה או טרגדיה בהכרח פוגעת באמינות הסיפור. סדרת "שיר של אש ושל קרח" היא דוגמת מופת לאיך מוו... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
טוב, ספרות יפה זה לא. כתיבה משעממת. זנחתי אחרי פחות מפרק.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מצוין.
מעולם לא חוויתי תחושת קשר חזקה כל כך עם דמות בדיונית כפי שאני מרגישה כלפי ג׳וד, ואם קוראים תגובות של אנשים אחרים, נראה שזו לא רק אני אלא מעיד על כשרון אמיתי וחריף של הסופרת. הכתיבה לעתים יפהפייה. הדמויות משכנעות. הדרמה דרמטית וקיצונית (ואם מתבססים על ראיונות של ינגיהארה זה מכוון).
לא לקרוא את הספר אם אתם רגישים לנושאים כלשהם (לכולם...) ובייחוד אם אתם חווים כרגע תקופה לא פשוטה מכל סיבה כלשהי. יש לו אימפקט רגשי אמיתי מאוד.
ספוילרים כעת.
כשסיימתי אותו בכיתי כשעה. הכל הרגיש כמו אגרוף בבטן.
ישנם אנשים שיקראו לספר הזה בשמות גנאי משונים. יגידו שזה ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעולה. כתיבה פנטסטית - מי שרוצה להבין מה זאת חברוּת אמת מוזמן לקרוא. אכן 638 עמודים אבל כל אחד מהם פנינה ספרותית. סיפורם של 4 החברים שלמדו יחד בקולג' וחברותם נמשכת לעוד כמה עשרות שנים כאשר כל אחד מהם מפתח קריירה משלו. אבל בעיקר זה הסיפור של ג'וד - בעל רקע אישי קשה ביותר שמהווה את מרכזו של הסיפור וכל מה שקורה בספר מתרחש למעשה סביבו. ספר חשוב ובעיקר גורם שוב ושוב לחשוב על מושג החברוּת ומצד שני להגיד לעצמי תודה על תחביב הקריאה שלי שאכן לא הייתי מגיע לחוויה של קריאת הספר הזה. מומלץ ביותר.... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קיבלתי טלפון מהספריה. הספרנית בקול מנומס אמרה שעלי להחזיר את הספרים. זה היה בשבוע שעבר ואני בסך הכל הייתי בעמוד 156 מתוך 638 עמודי הספר.
כך מצאתי את עצמי בתחילת השבוע מתכננת לסיים את הספר תוך יומיים שלושה. ביומיים האחרונים יצא שקראתי כ 200 עמודים גדולים וצפופים. הבוקר נותרו כ 50 עמודים ומשום מה זה לוקח לי שעות לסיים. לא, שלא יסתיים. אני מצוייה כאילו בתוך ענן מלא במחשבות רבות שמתרוצצות בקשר למה שקראתי, על חברות ומה משמעותה, על אהבה וקשר. על סופיות ובדידות. על התבגרות וקהילתיות. על רוע צרוף, אכזריות ואובדן ומנגד יציבות, אהבה, רגישות ורוך. על נאמנות ועל הסתרה ו... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אתמצת במספר מילים, ספר ברמה גבוהה עם תובנות עמוקות על החיים ועל הפסיכולוגיה האנושית, ספר עם הרבה כאב וסבל ואהבה בין חברים. אבל נמאס באיזה שלב להמשיך לקרוא אותו הפרנציפ הובן ונהיה משעמם ובכל זאת 4 כוכבים כי זה ספר שגם אם קראת רק 450 עמודים יש לך עם מה ללכת זה אינו ספר מתח שללא סופו אין תחילתו... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לקרוא ספר של 638 עמודים, שבעיקר הכעיס אותי, זה לא עניין של מה בכך. והוא הכעיס אותי כי הוא אוסף לתוכו כמעט את כל המִסְכֵנות שקיימת בעולם. אז זה בסדר להעלות למודעות את הבעיות הנפשיות שנגרמות בעקבות התעללות מינית, אבל לדוש בזה, לכתוש את זה ולחפור בזה בלי סוף, ממאיס לבסוף את כל העניין. בסופו של דבר מדובר ברומן, ולא בכתב עת של בריאות הנפש. הגיעו דברים לידי כך שאחרי מחצית הספר, בקטע מסויים, הבנתי שאני קוראת שוב ושוב את אותו הדבר, ואם מקפלים כחמישים עמודים, הרי שום דבר חדש לא קורה, פרט לשינוי המקום או תיאור הטבע, שבשלב זה הם כבר ממש לא מוסיפים כלום. וגם בהמשך יש תי... המשך לקרוא
41 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יצירת מופת.
הייתי מעט ספקן כשקראתי את כל הביקורות לגבי השאלה האם גם אני עומד לבכות ממנו כמו שכתבו מבקרים רבים כל כך.
אבל גם אצלי נפתחו הממטרות בשלב מסוים.
לדעתי, הוא מצדיק כל סופרלטיב שנכתב עליו.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אוקיי, אני שונאת את הספר הזה.
תראו, קראתי 460 עמודים, והכל היה סבבה, עד שבשלב מסוים, פשוט התחלתי להרגיש שזה יותר מדי ושבא לי להעיף אותו.
אני ברצינות לא רוצה את הספר הזה בבית, תודה לאל שבנו ספריית רחוב בשכונה שלי, כי ברגע שיפסיק לרדת גשם, אני הולכת לנטוש את הבייבי הזה שם.
אני אנסה לשמור על הביקורת הזאת נטולת ספוילרים לעת עתה, אבל אל תדאגו, זה יגיע.
קודם כל, נתחיל מזה שהגעתי אל הספר הזה אחרי שכבר ידעתי 2 ספוילרים ענקיים עליו.
אני לא אטרח בלספר על העלילה, ואני חושבת שאפילו יש אנשים איפשהו שימליצו שתגיעו לספר הזה מבלי לדעת שום דבר.
יש רק 2 דברים שאתם צריכים ל... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני בדרך-כלל סולד מכריכות ספרים שתכולתן הן ציטוטי "הביקורות מהללות", אבל הפעם (גם מכיוון שאל הספר הזה הגעתי שלא בהמלצת אותן ביקורות אלא בעקבות טורו של אלון עידן על הספר במוסף הארץ), אני בהחלט יכול להזדהות עם אחת מאלה שצוטטה שם: ״רומן שיטריף את דעתכם, יהלום בכם וישתלט על חייכם״. ספר טוב הוא כזה שמביא אותי לדיון עם עצמי, לדיון עם אחרים שקראו אותו (וגם שלא קראו) ולכתוב. ולכן זהו בוודאי ספר טוב, גם אם לא פשוט ושאינו נטול חסרונות.
זו אינה ביקורת אלא אוסף מחשבות שהספר העלה בי. כך שאם מישהו קורא את השורות כחלק מההתלבטות אם להתחיל או לא, אני יכול להגיד רק שני דבר... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רק כשסיימתי לקרוא את הספר הבנתי שהאדם על הכריכה זה הקורא. אלוהים, כמה גלילי נייר טואלט נגמרו לי במהלך הקריאה...
הקריאה בספר הזה מרגישה כמו פגיעה עצמית. כל עמוד מרגיש כמו עוד חתך, ישר בלב. הרבה פעמים צריכים לעצור את הקריאה בשיא העלילה כדי להירגע קצת.
לפני שנתיים-שלוש כתבתי פה ש"בית הבובות" של ק צטניק הוא הספר הכי קשה שקראתי בחיים. למי שלא מכיר - הספר מדבר על נערות יהודיות שאולצו להיות זונות של חיילי SS בשואה. ועדיין, איאלץ לקחת מ"בית הבובות" את הכבוד, כי "חיים קטנים" איכשהו הצליח להיות יותר קשה עבורי.
אני מרגישה שחלק מהביקורות שקראתי כאן על הספר הזה גרמו ל... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אזהרות: ארוך, ספויילרים.
(המון ספויילרים. אל תקראו את הסקירה אם אתם מתכוונים לקרוא את הספר בעתיד.)
11/10/2020, 15:08
אמנם החג כבר פג לו, ויום ההולדת גם (למרות שיש עוד אחד באופק), אבל מצאתי עצמי נזכר בענייני עברו, ויום הולדת ואחרי החגים זו הזדמנות טובה להשמיע קול, לאחל מזלות טובים, בריאויות, כל העניינים הללו, לשאול מה נשמע ומה איתך, ומה עם כולם. את בארץ? אמריקע? מוגדישו?
אני הייתי בן 49 לא מזמן. אלוהים לא לקח אותי אליו, וזה בסדר. אני שומר במגדל. ת' הדורמן. עובד בלילות, ישן בבקרים. לבד. כבר כמעט לא כותב. חיים קטנים ופשוטים. אוכל יותר מדי. שותה פחות מדי. מתבונן. ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לאורך כמה עשורים של שנים מלווה הסיפור את חבורת ארבעת החברים, עוד מימי הקולג' הסטודנטיאליים, התפרניים, השגרתיים, המתמסכנים לעתים, איכשהו גם אז הלא-שמחים ואל עוד שנים הלאה.
על פני יותר מדיי עשרות עמודים מלווה אותם.
לא, לא אהבתי אותו - הוא גדוש מאוד בפרטים, הייתי אומרת מָלְאֵה. באופן ציני משהו הסיפור מנסה לגעת ברגשות הקורא - לגרום לו להזדהות במקומות מסוימים, להפעיל אצלו את בלוטת החמלה, את בלוטת העצב - ובעיקר לטלטלו. אלא שמשהו כל כך לא אמין בתוכן הקודר והאפל, בפרטים האין סופיים, באיוב האמריקאי ובחבורת החברים האחרים - שחור או לבן - פלקטי. כך הרגשתי ואכן התקש... המשך לקרוא
28 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מתוך איזו חיבה שיש לי לכריכות לא מרשימות- ההיתקלות הראשונה שלי בספר עוררה סקרנות. הרשום בכריכה האחורית רמז שזה שייך לסוג הספרים שאני מסוגלת לאהוב ( תנו לי בבקשה דמויות עמוקות, פצועות, מתמודדות, חינניות. כאלה.) ועלעול בשני העמודים הראשונים כבר הוביל אותי לקנייה. עניין שלא מתרחש בכל יום.
אז קראתי.
הספר, שעוקב אחרי חייהם של ארבעה צעירים מבטיחים, קריא מאוד. לא קשה לצלול לעולם של החבר'ה, להזדהות איתם בחיפוש אחר דירה, או אחר עבודה, או אחר משמעות. זה החיים יו נואו, כולנו שם. אבל החיים של ג'וד? צריך לדבר רגע על החיים של ג'וד. לא כולנו שם, ואיזה מזל יש לנו. ג'וד-... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שלוש פעמים התחלתי אותו,בתקופות שונות.לא הצלחתי להתחבר.לא הצלחתי להתקדם,היה לי משעמם מאוד!!!עזבתי.אתן לו הזדמנות נוספת עוד כמה חודשים.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אז כן, הספר הזה מרתק, כתוב נפלא, קשה להניח אותו מהיד (אחרי שעוברים את עמוד 100 בערך) וקשה לשכוח אותו.
אנחנו שותפים למסע החיים של הדמויות ושותפים -כמעט בלעדיים ניתן לומר (לפחות לרוב אורכו של הספר)- לסודותיו הכמוסים והנוראיים של ג'וד.
כשקראתי את הספר חשבתי לעצמי איך סופר יכול בכלל להעלות על הכתב סיפור שכזה. איך הוא יכול לברוא עולם גדוש בכל כך הרבה רוע ועוולות בלי לאפשר לגיבור שלו, יציר כפיו, קצת עדנה. לרוות קצת נחת ושלווה אמתיים מבלי שאלו יתנפצו על פניו שוב ושוב.
אור צדק כשכתב בביקורתו שהספר היה צריך להסתיים ב"הימים המאושרים".ינגיהארה היתה צריכה לאפשר לגי... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"שוטה שבעולם, שוב נקלעת אל אותה מלכודת פתאים!", כבר תקפתני חרטה בעודי אוחז באותו דג שהעליתי בחכתי לאחר שיטוטיי הקדחתניים ברשתות הספרים.
בין אצבעותיי נגלה ספר שמן בכריכה אפורה, מלא מקו לקו בשבחים הגומרים עליו את ההלל מפי כל שועי הביצה הספרותית האמריקנית, שעמה אין לי ולו דבר כמעט. מעטים הם הספרים האמריקניים המודרניים שנשאו חן מלפניי וזכר הזמן שנשחת לבטלה בקריאת היתר, עודנו חי ופועם בי. הוא שדימיתי לראותו אורב לפתחי גם הפעם.
"ובעצם איך אירע שבסופו של יום הִנֵּה נמצא אותו פרצוף חנוט בחיקי דווקא?" שאלתי בלבי, וכמענה להרהוריי מיד התרקם בעיני רוחי אותו ז... המשך לקרוא
50 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעולהההה. עמוק חזק הדוק וכתוב כל כך טוב ומעניין. יחיד במינו באיכותו.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
ג'וד סנט פרנסיס היקר שלום.
אני רוצה להיות חברה שלך, לחבק אותך חזק חזק למרות שאתה לא נותן לאף אחד לגעת בך,
להסתכל לתוך עיניך ולומר לך אתה אהוב על כולם, אתה חזק מכולם אתה חכם וחבר טוב.
ג'וד מה שעבר עליך בילדותך מכמיר את הלב אבל אתה חזק מהכל.
המקומות אליהם אתה בורח על מנת לחלק את הכאב להכיל אותו לפרק אותו הם לא בריאים.
ג'וד תדבר, תפרוק, תספר... אתה מוקף חברים טובים שאוהבים אותך עד כלות, דואגים לך על כל צעד ושעל.
ג'וד תבין , להכאיב לעצמך זה לא פתרון, תנסה להקשיב לרופא שלך שהוא כמו אב, הוא מציע לך כל הזמן ללכת לדבר
עם פסיכיאטר, עשה זאת !!!.
ג'וד אתה מוצלח מוערך, ... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפני שהחיים כאן קטנים, הם קשים, או אולי לפני, תוך כדי ואחרי. בהתאם גם קריאת העמודים הראשונים קשה ולא מהסיבות הנכונות. היא בעיקר מייגעת, עמוסת דמויות ופרטים, אבל מושכת באותה מידה ממש.
בהמשך, מצאתי עצמי מחכה לחזור ולקרוא ומזיזה דברים בלוח הזמנים כדי לשוב ולפגוש את הגיבורים. מכאן ניתן להבין שהחוויה השתפרה כמובן.
מה היה לנו?
"העבודה שלו (בקפאון מוחלט), חיי האהבה שלו (לא קיימים), המיניות שלו (לא פתורה), העתיד שלו (לא ודאי). ארבעת הסעיפים תמיד היו זהים".
בגדול, נפגוש כאן ארבעה גברים, חברים. כולם מנסים בשלב כל שהוא להרים את חייהם מאשפתות מטאפוריות (אך לא רק), ב... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפעמים אני תוהה אם כל מה שמפריד אותנו בני אדם אחד מהשני זו היכולת המזוקקת שרכשנו בחיים להבחין מי לא יבגוד בנו, באמון שלנו, באהבה שאנו מוסרים ומתמסרים לאחר מתוך אמונה שלא ינצלו את הידע החברי כדי לבצע אקט של שליטה ולכופף את קומתנו בכך . אז על מי אפשר לסמוך שישמור על האינטרסים שלנו ולא ימסחר את החברות או האמון שהשלכנו בו . אני לא מדברת על בגידה פיזית, הבגידה היא קודם בכוונות שלנו להיטיב עם האדם האחר. לא לשחק אתו. לשמור עליו כפי שהיית שומר על עצמך. והאמונה הזו חלקלקה כמו מדרון רטוב. ואז חוזרים לבסיס הבסיסים, אפשר לומר לבסיס האם עם האמירה "ואהבת לרעך כמוך". ... המשך לקרוא
40 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
תסתכלו רגע על הכריכה. כמה סבל יש בה, כמה סבל היא משדרת.
תמונה אחת שווה אלף מילים? לא, לא, לא, כאן זה לא המיקרה. התמונה הזו שבכריכה, היא כלום לעומת אלף המילים שיש בספר. אם יש סבל בכריכה, אז יש פי אלף יותר סבל במילים שבספר.
תסתכלו רגע על שם הספר. חיים קטנים.
חיים קטנים? אם ככה, הספר הזה הוא גדול מהחיים!
זהו סיפור על ארבעה חברים טובים שחיים חיים טובים ביחד, אבל לאחד מהם, ג'וד, יש סוד מהעבר, זיכרון טראומטי שכל הזמן מחזיר אותו אחורנית ולא מניח לו.
כמה סבל הוא עבר בחייו, בתור ילד קטן ותמים. ילד קטן שהתבגר והפך לגבר מצולק, תרתי משמע.
כעסתי. כעסתי על הגורל ועל... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
האניה ינגיהארה סדיסטית. מניפולציות רגשיות הן כלי ספרותי שכיח, שיכול אם מנוצל בתבונה לחבר את הקורא אל הסיפור ודמויותיו. אולם כמו כל כלי, כאשר משתמשים בו יתר על המידה, הוא עלול להישחק. ינגיהארה לא שחקה את הכלי, היא השמידה אותו. היא לא הרפתה מהנפש, בעודה מפטמת את העלילה באינספור תמרונים רגשיים, מרתיחים וצפויים כאחד. ואלו אפילו לא טמנו בחובן איזשהו מסר גדול, אלא פשוט נבעו מיצרו האגואיסטי של הסופר לשבות את קוראיו.
הרומן מגולל את סיפור חייהם של קבוצת חברים בניו-יורק לאורך שלושים שנה. אנו למדים על הרקע האישי של כל אחד, כמו גם על השאיפות, החששות והמחשבות של... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קודמיי כתבו היטב על עלילת הספר והכתיבה המרהיבה, לכן אני לא רואה צורך להוסיף עליהם.
כתיבה מצויינת לעלילה מטלטלת. קריאה קולחת ולא מורכבת.
לאורך כל הספר ליוותה אותי ההרגשה שבספר הזה כבר הייתי מספר פעמים בעבר, כמובן לא בעלילה הזו, אבל סגנון הכתיבה ומבנה העלילה מוכרים היטב, לכן 4 כוכבים.
הדבר לא גורע מהמלצה חמה לקרוא את הספר.
המחשבה שהייתי יכול לקרוא כמעט ארבעה ספרים של יוזף רות ובכך לסיים את כל ספריו שתורגמו לעברית במקום הספר הזה גם היא ליוותה אותי לאורכו, אבל הכתיבה מענגת ואין רצון להפסיק.... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לרוב אינני אוהבת ספרות אמריקנית. לא מתחברת.
לא לספרות ולא לתרבות האמריקנית בכלל על כל גווניה. לא לרעש, לא לטרנדים הפלסטיקיים ולא לנימוס המזוייף - כאן קרה משהו אחר, אולי כי הסופרת מרקע יפני.
אתחיל מהסוף - עם סגירת הספר בסיום קריאתו, הסיפור, הדמויות השונות זה מזה והדינמיקה והחיבור המרגש ביניהן - כל המכלול המורכב כולו נשאר עם הקורא, אי אפשר שלא.
נשאר בצורת משקע מדהים של כווץ' בלב ובראש.
מטלטל, מרגש, מכמיר-לב, חזק ועצום ויפה! כלכך כלכך יפה.
ובמהלך הקריאה - הוא מטלטל, מרגש, חזק ועצום ומכווץ מעורר חמלה כלפי דמויות הגברים הצעירים השבריריים והחלשים. עד שאי אפ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ממליצה לוותר על הספר.
זה נכון שהספר תפס אותי כבר בהתחלה והיה לי קשה לעזוב אותו, אבל בשלב מסוים נמאס ורציתי שכבר יגמר. אני מאלה שקשה להם להפסיק ספר באמצע.
הספר חוזר על עצמו; חוץ מהגיבור רוב הדמויות שטוחות ונחלקות לטובים ורעים; אין אישה שמדברת בספר אלא רק מגיעה מסיבה יחד עם הגבר שלה; כמויות הכאב והסבל בספר בלתי נתפסות והייסורים של הגיבור חוזרים על עצמם בתיאורים פלסטיים עד שמתחשק לצעוק די! ספר די מזוכיסטי.
הקריאה גרמה לי להתבונן על הסופרת ולתהות מה עבר עליה בחייה שהיא כותבת כאלה זוועות על גברים? איך היא מסוגלת לכתוב על סבל בכזה פירוט וחזרתיות?
בקיצור ... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ג'וד, מלקולם, ג'יי בי ווילם בני 27, אחד עוד גר עם ההורים, שניים אחרים מוצאים להם דירה שספק אם היא ראויה למגורים, הרביעי חולק לופט עם עוד כמה אנשים. ניו יורק, העיר הגדולה. מנסים לפלס את דרכם להצלחה. ואחר כך הם פתאום בני שלושים וחמש, עשו כבר דבר או שניים, התאכזבו, נבגדו, המשיכו להיות חברים. פתאום הם בני ארבעים ושבע ולפני ששמים לב בסוף הספר הם כבר מעל לחמישים. הזמן באמת מתנהג בצורה מוזרה. במיוחד בספרים.
קצת קשה לי לנסח את המחשבות. כבר שבוע עבר מאז שקראתי והוא לא יוצא לי מהראש. מטריד אותי ומדיר שינה מעיני. אני מדפדפת בו כל כמה שעות וקוראת קטעים. זה יהיה חטא להגי... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הסתקרנתי, אז קראתי.
רציתי להבין על מה המהומה.
את הביקורות פה קראתי רק עכשיו, לאחר הקריאה של כל העמודים.
הביקורות מקסימות, ואני נוטה להסכים איתן.
מזמן לא קראתי ספר כזה, ואולי אף פעם?
אין ספק שמדובר בספר מיוחד שתופס אותך ולא מרפה.
אבל תוך כדי הקריאה מצאתי חסרונות שאני רוצה לשתף, :
- מסתבר שלפי תפיסת המציאות של הסופרת, כל אדם שני בעולם הוא גיי. לכן הרגשתי שהספר קצת לא מציאותי.
- נושא כבד: הנהגים. איך כל נהג משאית שהסיע את ג'וד היה עבריין שלקח שירותי זנות של ילד? הניסיון להפוך זוועה כזאת להיראות אמיתית לא נשמעה לי הגיונית.
- הדיכאון: ספר עם אנשים דיכאוני... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הסופרת מעצבנת נורא
מלא דמויות, בכל פרק מישהו אחר מספר בגוף ראשון בזמן אחר, צריך לקרוא כמה עמודים טובים להבין מי זה ומתי ואז לקרוא שוב.
העלילה בקושי זזה, עוד רובד ועוד רובד.
הסיפור סוחט דמעות ויש בו מלא מוטיבים מטרידים.
ממליץ רק למזוכיסטים שאוהבים לבכות בספרים.... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בגב הספר מצוטט אחד המבקרים כמי שקרא אותו על שפת הים. זה הספר האחרון שהייתי ממליץ לכם לקחת לים. אם כבר, הספר הזה ייקח אתכם ישר לים. ים של דמעות. ואם המילים הללו מעלות לנגד עיניכם תמונה של ספר היסטרי שמתאר אומללות אנושית בצורה אמוציונאלית ומלאת פאתוס, כנראה שההגדרה שלי, היא זו שסובלת מהמגרעות האלה... ובכל זאת הדמעות זולגות מעצמן.
קל מאוד לקחת גיבור ספרותי ולהפוך אותו לסוג של איוב. החיים מספקים לנו אבני בניין לכך, ובשפע. קח דמות ספרותית, תמיט ותמית. תמיט עליה התעללויות ופורענויות שהדעת לא יכולה לקלוט ובסוף גם תמית אותה. קלי קלות. מה שכן קשה זה לבנות סיפ... המשך לקרוא
51 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כריכת הספר, סובלת ככל שתהיה, לא מכינה את הקורא לכמה שזה הולך להיות כואב ועצוב בצורה יוצאת דופן. מעל 600 עמודים של מסע ארוך של קריאה שהתחיל בחג הפסח. לקח לא מעט עמודים טובים עד אשר העלילה התחילה לצבור תנופה. ספר לא פשוט הדורש סבלנות ואף הפוגות קריאה, מרובה מלל ותיאורים, שלעיתים מתישים, אבל גם שיאים, תהפוכות ומתח המשאירים את הקורא בסוג של ערנות.
על ארבעה בנים דיברה העלילה: ג'וד – העורך דין, וילם- השחקן, מלקולם- הארכיטקט וג'יי.בי- האמן. ארבעתם נפגשים בקולג' והופכים לחברים טובים, חייהם נכרכים האחד בשני ונפרשים על פני מספר עשורים. כל אחד מהם מעז לחלום את החלו... המשך לקרוא
44 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ארבעה חודשים לקח לי לקרוא את הספר הזה. ולא שספר רגיל לוקח לי יום יומיים, אבל בכל זאת...
הספר הזה הזכיר לי במיה, מאכל שאני אוהבת מאוד אבל יכולה לאכול ממנו מעט כל פעם,טיפין טיפין.
הטעם העשיר, הגדוש, הצפוף והסמיך של הבמיה בא לידי ביטוי בספר המורכב והצפוף והיפהפה הזה.
בדומה לבמיה , גם את הספר הזה לוקח זמן לעכל.
בדומה לבמיה שהמרקם הרירי שלה בהתחלה קצת דוחה ומפריע, גם מסכת הייסורים שהגיבור הראשי עובר כאן הפריעה לי בהתחלה.
רציתי לתת לו ארבעה כוכבים רק בגלל הדיכאון שהוא גרם לי, אבל אולי דווקא בגלל זה מגיעים לו חמישה כוכבים נוצצים.
ספר שמשפיע עליך בצורה כזאת ש... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בתחילת הספר משהו מבטיח, מעניין ומסקרן, אך אחרי 200 עמודים הרגשתי שזו הבטחה שלא מתממשת והנחתי את הספר. אז הגיעה חוות דעתו של מחשבות, וסמכתי את ידי על שיפוטו. חזרתי לקרוא בספר במשנה מרץ, ואכן, זהו ספר שלופת את הנשימה והנשמה, מצד אחד הלב מתחלחל מהסיפור של ג'וד, ומצד שני הוא עטוף במעטפת חברים דואגת, אמיצה ובעיקר מעוררת קנאה. יש כאן סיפור טוב מהחיים, כתוב טוב מאד, מסקרן, שובר לב לא פעם, העיניים מרצדות ומתמלאות בדמעות מגודש הרגשות שעולה. הספר הזה הוא אחד מן הטובים שקראתי. ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יש לסופרים אמריקאיים תכונה מגונה של להג יתר. שניים עולים לקבל פרס: דונה טארט וג'ונתן פראנזן. לו היה להם שמץ מהיכולת של יאנגיהארה, מלאכתם היתה צולחת בידם יותר.
בחירת המילים של אמיר צוקרמן המתרגם לא תמיד היתה הבחירה הטבעית. התרגום זורם ברובו, אבל לפעמים נעצרים בגליץ' כזה או אחר.
האם השם חיים קטנים בא לומר משהו? 610 עמודים צריך לקרוא כדי להבין מהיכן השם. למען השם, אני סבור כי השם ג'וד בר-המזל או החברים של ג'וד טובים יותר, למרות שאני יכול להבין מדוע נבחר השם הזה ועוד נחזור לזה.
עכשיו נניח לנ"ל ונחזור לעיקר: הסיפור הזה לא יישכח מהר. את הלב הוא לפת ובסוף הלב נחמץ... המשך לקרוא
64 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
על הפרצוף.
זה מתחיל עם הפרצוף המכוער על העטיפה.
זה ממשיך עם עלילה מלודרמטית ומלאת פאתוס ולא ממש מעניינת.
וזה נגמר... לא יודע איך זה נגמר.
פרשתי באמצע והתחרטתי שלא עשיתי את זה לפני זה.
החיים באמת קטנים, אבל גם הספר העב כרס הזה ממש קטן.
... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הטוב ביותר by far שקראתי בחיי...
אם ניתן היה לתת מפעם לפעם 10 כוכבים, בטוח שהייתי נותנת לו לפחות 12
ספר לא קל לעיכול, חשתי לא פעם שבעטו לי בבטן (ובלב), אך לבעלי בטן עמידה - ספר חובה!... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ביקורת חסרת ספויילרים!
יש לציין שקראתי את הספר הזה באנגלית, זה הספר הראשון הלא מתורגם שקראתי, ויש משהו מיוחד בלקרוא בשפה המקורית של הסופרת, בעיקר בזכות כתיבתה המדהימה של הסופרת האניה יאינגיהארה.
הספר הזה הוא פשוט יצירת אמנות, אין מילים אחרות לתאר אותו.
האניה יאנגיהארה נותנת מכניסה אותנו לעולמם של 4 חברים צעירים בניו יורק בעזרת תיאורים עשירים וכתיבה עוצרת נשימה.
בסביבות ה200 עמודים הראשונים הקורא לומד על הדמויות ומתחבר אליהן. אף על פי שלעלילה לוקח זמן להגיע, כתיבתה העוצרת נשימה של נאגיהרה פשוט כל-כך יפה שזה בכלל לא משנה.
במהלך הספר אנו חווים את בג... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
וואו, איזה ספר.
שקלתי הרבה אם להתחיל לקרוא אותו לאור התגובות עליו, התגובות הלא קלות עליו.. ולמרות הנטייה שלי למלנכוליה החלטתי שכן.
והוא מדהים! והייתי רוצה להמליץ עליו להרבה מאוד אנשים, ושקלתי איך. איך להמליץ למישהו על ספר שהוא כ"כ קשה? מה הטעם לקרוא על סבל אנושי שאולי ואולי לא נמצא לו מרפא?
ובאחת הביקורות שקראתי עליו מישהי כתבה- זה הספר הכי יפה שקראתי על חברות.
וזה באמת ככה בשבילי, הספר הכי יפה שקראתי על חברות ואחד מהספרים הכי יפים שקראתי בכלל..
הייתה יפה בעייני העובדה שהסופרת חוזרת לעבר ומראה לנו קטעים מהעבר של ג'וד, ויודעת גם לשים חוצץ ביניהם ולחזור... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר כתוב מדהים אם כי העלילה מוגזמת ומופרכת לחלוטין. מסחטת דמעות קיצונית מדי וחסרת הגיון.
כתבה ודייקה בכל מילה יעל גלר בידיעות אחרונות - "כאשר היא ממקדת את תשומת ליבה בג'וד, יאנאגיהרה מצליחה לספר סיפור מוגזם ומופרך, והיא עושה את זה בפרוזה שיותר מכל דבר אחר מחויבת לדרישה האמריקאית לפומפוזיות. בהצלחה המוחלטת של הארבעה אין שום היגיון ריאליסטי, החברות ביניהם נדמית כדלוזיה אמריקאית, ולעינויים שהיא כופה על ג'וד - תיאורים חוזרים ונשנים, מפורטים, מיותרים, של העוול שנגרם לו ושל זה שהוא גורם לעצמו - אין הצדקה מלבד איזו מוטיבציה סנסציונית ומחויבוּת לאופל מו... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אל סוף הספר המדהים הזה הגעתי חסר נשימה
הרגשתי שקבלתי אגרןף לבטן ששאב ממני את האוויר ליום שלם
ספר חזק ומטלטל בכל הכוח
כל מילה מיותרת
ספר השנה שלי ל2018... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יש לא מעט ספרים שריגשו אותי, שנגעו בנקודות חשופות ורגישות, שגרמו לי להזדהות עם הדמויות. כאלה שגרמו לי לבכות.
אבל
לא הרבה ספרים גרמו לי לבכות בכי כזה. כמו נחשול שעולה משיפולי הבטן, מטפס ללב, עולה בזינוק למעלה, לראש, ואז הנחשול מתנפץ, ורסיסיו עפים לכל עבר, וזה בעצם לא רסיסי מים. אלו דמעות. זה הבכי שלי. כזה שמגיע מהקרביים. בכי שגרם לי להשתנק. בכי שבא מתוך עצב גדול שעטף אותי, כמו שמיכה גדולה שעוטפת את הגוף מכל עבר. ככה. עצב סמיך שאופף אותך, ואתה מוקף בו מכל עבר.
והוא עצוב. והוא קשה. והוא לא עושה הנחות. וכל אלו רק עושים לקורא עוד ועוד להימשך לספר הזה. לשקוע בו, ל... המשך לקרוא
44 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
