ביקורת ספרותית על חיים קטנים מאת האניה ינגיהארה

---

טוב, אחרי חודש קריאה של הספר הזה הגיעה לסיומה הסוגייה שחפרה לי במוח כבר תקופה ארוכה: האם "חיים קטנים" הוא ספר טוב כמו הייפ סביבו בסימניה ובכלל או ספר מחורבן כמו שכמה קוראים אמיצים העזו לכתוב. בבית הדעה הייתה ברורה: "ספר גרוע ומניפולטיבי שכתוב טוב". מסתבר ש"חיים קטנים" מפצל משפחות ומדינות יותר משאלת כן ביבי לא ביבי. עכשיו תור השתי שקל שלי: זה ספר מרשים. מאוד מאוד מרשים! אבל האם נהנתי מהקריאה? מצד אחד כן ומצד שני כן ולא.
הספר עוקב אחרי ארבעה חברים קרובים בניו יורק - ג'וד, וילם, מאלקום וג'יי בי. ומספר את סיפור חייהם עם דגש על עברו הטראומטי (בלשון המעטה) של ג'וד, המוסתר מחבריו. הרומן מתעמק במערכת היחסים ביניהם, בחוויות של אהבה, אובדן, תסכול וסבל נפשי ומציג חקירה מעמיקה על השפעת הטראומה על נפשו של האדם.
מצד אחד כן:
הספר כתוב מעולה. ינגיהארה יודעת איך לכתוב, איך לתאר סיטואציות מחרידות כמו גם סיטואציות טובות כמו ציירת. הסיפור נקרא בשטף ובעניין והותיר אותי פעורת פה לא רק מהסיפור הקשוח אלה מהדרך בה היא כותבת.
מצד שני כן ולא:
ג'וד עובר ייסורי גיהנום במהלך הספר. הוא חווה התעללות פיזית נפשית ומינית מצד נזירים במנזר בו שהה בילדותו, לאחר שברח משם הוא נופל ברשת של סחר בילדים ולעוד שנים של התעללות מחרידה (כאילו חסר טריגרים בתקופה הזאת), ג'וד נחטף על ידי רופא פדופיל וסדיסט שמנסה לרצוח אותו ולבסוף הופך אותו לנכה לכל חייו ומשם הוא מתגלגל לניו יורק הנקודה בה נפתח הספר. ינגיאהרה מעבירה את הגיבור שלה את כל מדורי הגיהינום כאילו הוא ישו של הספר שלה. בחלקים האלה שבהחלט כתובים מעולה באמת קצת הרגשתי שזה יותר מדי ויכולתי איפשהוא להבין את אלה שהגיבו בציניות לסיפור. אבל רק קצת.
כי אחרי כל מה שהעולם עובר בשנים האחרונות ומה שאנחנו עוברים במדינה מה שקרה לג'וד אפילו מתגמד וחוצמזה זה לא באמת העניין פה העניין הוא ספר של 640 עמודים שכתוב ביד של אמנית על! עיצוב הדמויות, העלילה והדרך שבה מתואר הסיפור הוא מרשים ומצויין.
אני בהחלט ממליצה על הספר למי שמסוגל להכיל תיאורים קשים מאוד בתקופה הקשה בלאו הכי הזאת.
שבת שלום :)

» ביקורות נוספות של ערגה
» ביקורות נוספות על חיים קטנים