ביקורת ספרותית על חיים קטנים מאת האניה ינגיהארה
ספר מעולה

---

מצוין.
מעולם לא חוויתי תחושת קשר חזקה כל כך עם דמות בדיונית כפי שאני מרגישה כלפי ג׳וד, ואם קוראים תגובות של אנשים אחרים, נראה שזו לא רק אני אלא מעיד על כשרון אמיתי וחריף של הסופרת. הכתיבה לעתים יפהפייה. הדמויות משכנעות. הדרמה דרמטית וקיצונית (ואם מתבססים על ראיונות של ינגיהארה זה מכוון).
לא לקרוא את הספר אם אתם רגישים לנושאים כלשהם (לכולם...) ובייחוד אם אתם חווים כרגע תקופה לא פשוטה מכל סיבה כלשהי. יש לו אימפקט רגשי אמיתי מאוד.
ספוילרים כעת.


כשסיימתי אותו בכיתי כשעה. הכל הרגיש כמו אגרוף בבטן.
ישנם אנשים שיקראו לספר הזה בשמות גנאי משונים. יגידו שזה סבל ללא מהות, גרנדיוזי, אקססיבי, פורנוגרפי.
לדעתי הביקורת הזו אינה הוגנת. בקורס על פשעי מין שלקחתי תוארו הסימפטומים שלאחר תקיפות בצורה דומה מאוד וניכר כי רגשות מסוימים שתוארו בספר תואמים את המציאות ואת החוויות של אנשים אמיתיים. כמו כן, אני מרגישה שהדיון על ״האם מותר לנו לכתוב על כאב ועל חוויות שליליות״ הוא נטו תסמין לאווירה הכללית בעולם פרוגרסיבי בו כל ביקורת שהיא אסורה וחייבים לקבל את כולם, באופן אירוני מאוד. בישראל זה לא מורגש כל כך, גם באירופה לא, ולכן הספר הזה מתקבל טוב. אבל בארצות הברית יהיו רבים שיתלוננו, כי כידוע הכל צריך להיות שמח כל הזמן, ולכן אם תכנסו לקהילות שונות ברדיט, בראשיתן r\books, תראו אנשים שסבורים כי כל דבר שהם לא התחברו אליו באופן אישי צריך להיות לא חוקי, וכמו כן להגיד שלקרוא רק ספרות YA זה לא מומלץ כאורח חיים זה ״גייטקיפינג״. אבל אני יכולה להמשיך בנאום הזה שעות, ואני אחסוך אותו מכם.

» ביקורות נוספות של יעל באקדמיה
» ביקורות נוספות על חיים קטנים