ביקורת ספרותית על חיים קטנים מאת האניה ינגיהארה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 9 ביוני, 2019
ע"י חיפושית


הסתקרנתי, אז קראתי.
רציתי להבין על מה המהומה.
את הביקורות פה קראתי רק עכשיו, לאחר הקריאה של כל העמודים.
הביקורות מקסימות, ואני נוטה להסכים איתן.
מזמן לא קראתי ספר כזה, ואולי אף פעם?
אין ספק שמדובר בספר מיוחד שתופס אותך ולא מרפה.

אבל תוך כדי הקריאה מצאתי חסרונות שאני רוצה לשתף, :
- מסתבר שלפי תפיסת המציאות של הסופרת, כל אדם שני בעולם הוא גיי. לכן הרגשתי שהספר קצת לא מציאותי.
- נושא כבד: הנהגים. איך כל נהג משאית שהסיע את ג'וד היה עבריין שלקח שירותי זנות של ילד? הניסיון להפוך זוועה כזאת להיראות אמיתית לא נשמעה לי הגיונית.
- הדיכאון: ספר עם אנשים דיכאוניים לאו דווקא חייב להרגיש דכאוני בכל עמוד ועמוד, אבל פה קראתי ברצף מעל 600 עמודים שגורמים לך להתכווצות בלב ככל שהעלילה מתקדמת. זאת הסיבה גם שלא אמליץ לחברים לקרוא את זה. למה בעצם? מה יצא להם מלקרוא את זה? מה המסר בספר הזה ששווה את ההתעללות העצמית בקריאה הזאת?
- הדבר האחרון, הוא הגיל של הדמויות. הסופרת בעמוד אחד יכולה להתקדם שלוש שנים, אבל זה לא נראה שהדמויות באמת משתנות. רוב האנשים היו כבר מתחתנים, מגדלים ילדים. אבל לא, לפי העולם של הסופרת רוב הדמויות בגיל 40 נשארו כשהיו בגיל 20. חוץ מהסיפורים על כמה כל אחד מארבעת החברים הצליח בחיים (ומוזר שכולם ללא יוצא מן הכלל, כל כך הצליחו), האופי שלהם נותר זהה, סגנון המשפטים נשאר כשהיה, וממש הייתי צריכה להתאמץ להפעיל את הדמיון שבעצם כבר מדובר באנשים מבוגרים.
זה שכתוב שהרולד עבר את גיל 70, לא אומר שהצלחתי לדמיין אותו ככזה. הסופרת לא תיארה היטב את השינויים בגיל, אבל קפצה בשנים כמה שהתחשק לה.

אסכם ואגיד שאני בהתלבטות. מצד אחד מדובר בספר שונה ומאוד מיוחד, גורם קצת לחשוב אחרת.
מצד שני הספר הזה קשה מדיי, עד שאני לא בטוחה שכדאי להמליץ עליו לאחרים.
18 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מחשבות (שלשום)
פרפר, קרא. לו היה בזה שמץ חברים, זה היה נזנח על הסף.
פרפר צהוב (לפני 4 ימים)
כשחיפושית מתייחסת לדמויות בגיל 40 שנשארות עם מנטליות של גיל 20, כאשר כולם מצליחים, האסוציאציה שלי היא תוכנית אמריקאית טיפוסית כגון "חברים".
למען הסר ספק, ברור לי שהסיפור הוא לא קליל כמו הסידרה.
מחשבות (לפני 5 ימים)
חברים? אפילו אין דימיון קל. ההשוואה מוזרה.
פרפר צהוב (לפני 6 ימים)
סקירה מעניינת.
נשמע כמו "חברים" בגירסת הספר, עם טוויסט דכאוני.
חיפושית (לפני שבוע וחצי)
תודה יעל. מצד שני, זכור לי הספר מיסטר פיפ שהדעות שלנו עליו מנוגדות.
לכי תדעי, אולי תהיי בסוף ממשבחי הספר הזה עם ביקורת נלהבת D:
yaelhar (לפני שבוע וחצי)
ביקורת מעניינת ומנומקת.
לא קראתי את הספר. לפי מה שקראתי עליו - רוב הביקורות מהללות - לא בטוח שאקרא אותו. אהבתי את חידוד הדברים שהפריעו לך (והיו כנראה מפריעים גם לי)
חיפושית (לפני שבוע וחצי)
תודה tamas.
תודה pulp fiction.

Tamas- כן, אם אשתדל לקחת איתי משהו מהספר, זה את האהבה ללא גבולות וללא תנאים שיש שם בשפע.

Pulp fiction- חח אל תקרא אם אין רצון. לי הייתה מוטיבציה לקרוא אותו, ואם לא הייתה לי זה בכיף היה יכול להימרח חודשים עד שהייתי מסיימת.
Pulp_Fiction (לפני שבוע וחצי)
אהבתי לקרוא את נקודת מבטך הביקרתית והמסקרנת כלפי הספר. משום מה הוא לא מושך אותי למרות הביקורות האוהדות. אבל Never say Never.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
מסכים. בהחלט לא ספר מדכא.
Tamas (לפני שבוע וחצי)
ביקורת מעניינת. מסכימה איתך לעניין מתיחת גבולות הכאב והזוועה עד כדי הגזמה שאינה נתפסת. יחד עם זאת אני חושבת שזה ספר עצוב מאוד אבל לא מדכא ברמה כזו שלא ניתן לקריאה.
אפשר להסתכל על זה גם מנקודת מבט אחרת של גבולות האהבה והנתינה לאחר, מוגזמים ככל שיהיו.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
מוזר שאני לא חשתי כאב. אבל זה אני.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
"לדעתי מי שנמצא במקום לא טוב מבחינה נפשית, לא ישאב את אותם הכוחות, אלא הספר רק יכניס אותו לתהום של כאב. " לחלוטין. אני בדעתה של חיפושית.
אני מעדיפה לקרוא ספרים שהם גורמים לתחושת נחת ולא כאב. במיוחד לא כאב שנפרש על פני עמודים רבים כל כך. כרגע זה למעלה מכוחי.
חיפושית (לפני שבוע וחצי)
מחשבות אני חושבת שזה תלוי במצב האישי. לדעתי מי שנמצא במקום לא טוב מבחינה נפשית, לא ישאב את אותם הכוחות, אלא הספר רק יכניס אותו לתהום של כאב.

סקאוט אני חושבת שבאמת אם תחליטי לקרוא, תעשי את זה בשלב מאוחר יותר. אני בעצמי מתלבטת אם עשיתי נכון כשקראתי אותו בתקופה הזאת.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
תתפלאי, סקאוט, כמה כח תשאבי מהקריאה הזו.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
לא במקרה שלי ולכן אוותר בינתיים.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
דווקא שווה קריאה. העצב שם מזכך את הנשמה.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
לא נשמע ספר שאקרא בתקופה הקרובה. יש לי מספיק עצב משל עצמי. יתאים לתקופה שמחה יותר.
מה שכן,הצלחת לתאר את מגרעותיו של הספר בצורה מאוד משכנעת.
חיפושית (לפני שבוע וחצי)
הספר מאוד דכאוני. נכון, החברות בספר הייתה מיוחדת במינה, אבל רוב השיחות בין ווילם לג'וד היו עצובות, ומלוות ב"אני מצטער" מצד שניהם באופן בלתי פוסק.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
אני לא חושב שצריך לרדת לפרטים. לרוב אני קורא ספר, הפרטים מהדף הקודם כבר נשכחו ממני, אבל נותרה האווירה.
לא כל אדם שני גיי הוא, אבל כבר שנים שמדברים על כך שרוב האנשים ממילא נמצאים אי שם על הקו, כל קו.
הספר הזה דכאוני? רעות בלתי רגילה דכאונית היא?





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ