ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 17 בינואר, 2022
ע"י may
ע"י may
רק כשסיימתי לקרוא את הספר הבנתי שהאדם על הכריכה זה הקורא. אלוהים, כמה גלילי נייר טואלט נגמרו לי במהלך הקריאה...
הקריאה בספר הזה מרגישה כמו פגיעה עצמית. כל עמוד מרגיש כמו עוד חתך, ישר בלב. הרבה פעמים צריכים לעצור את הקריאה בשיא העלילה כדי להירגע קצת.
לפני שנתיים-שלוש כתבתי פה ש"בית הבובות" של ק צטניק הוא הספר הכי קשה שקראתי בחיים. למי שלא מכיר - הספר מדבר על נערות יהודיות שאולצו להיות זונות של חיילי SS בשואה. ועדיין, איאלץ לקחת מ"בית הבובות" את הכבוד, כי "חיים קטנים" איכשהו הצליח להיות יותר קשה עבורי.
אני מרגישה שחלק מהביקורות שקראתי כאן על הספר הזה גרמו לי לצפות לספר טראגי-בשקל, צפוי, נחמד אבל לא משהו מיוחד...3-4 כוכבים. איך טעיתי...לא נשאבתי והתרגשתי ככה מספר כבר שנים.
העלילה מתמקדת בג'וד, ווילם, ג'יי-בי ומלקולם, חברים מהמעונות בקולג'. הספר סוקר את חייהם מגיל 18 עד גיל 50+, עם קפיצות לילדות פה ושם. עיקר העלילה סובבת סביב ג'וד, עורך דין צעיר שעבר לניו יורק בעקבות חבריו, לאחר שחי חיים קשים להחריד.
יכול להיות שהמקרים שהפכו את חייו של הדמות הראשית לטראגיים, אכן "צפויים" כפי שנאמר בביקורות פה. אבל המקרים שקרו לו הם לא העיקר בעיניי. העיקר הוא ההתמודדות שלו עם הטראומה בהווה, ההתמודדות של קבוצת חברים שלמה אשר חיה את חייה הבוגרים בצל טראומה שג'וד כלל לא מדבר עליה, אך היא נוכחת ועוד איך. ההליכה על קליפות ביצים, הביקורים התכופים בבית החולים. האהבה שהוא מקבל בהווה אך לא מסוגל לקבלה באמת לאחר ההתעללות הקשה שחווה בעבר. חוסר התקווה. ההבנה של הקורא, שסוף טוב הוא לא יקבל פה, כי לא תמיד ניתן להשתקם, אהבה לא תמיד מספיקה, החיים לא תמיד ממשיכים.
עכשיו הגעתם לחלק עם הספויילרים.
השלב שבו התחלתי לבכות היה רק ב-70 העמודים האחרונים, במוות של ווילם. המחשבה על ג'וד לבד, אחרי כל השנים עם ווילם, היתה מה ששבר אותי סופית. לא הצלחתי לקרוא מבעד לדמעות את תיאור ימי האבל של ג'וד. ההתאבדות של ג'וד אולי היתה צפויה, אבל לא ציפיתי שככה היא תקרה, שתקרה אחרי אירוע שכזה. אולי בכיתי רק בחלק הזה כי הוא היה החלק שלאדם הסביר, שעבר ילדות סבירה, הכי קל להזדהות איתו. אבל זו תחושה שכולנו מכירים.
ואולי בכיתי כי כבר חשבתי שג'וד באמת זוכה ל"שנים המאושרות" שלו. אולי בסוף השיקום יצליח, והוא ווילם יגדלו עגבניות בבית הכפרי שלהם ויזדקנו יחד...אבל זה לא קרה. במקום, קיבלנו ספר עצוב עם סוף עצוב, וקימה ביום המחרת עם עיניים נפוחות מבכי.
20 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
חיפושית, כאמור, ספר ענק.
|
|
|
חיפושית
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה על הסקירה היפה מאי.
עברו מעל שנתיים וחצי מאז קראתי את הספר, ודעתי עליו לא הפכה לטובה יותר עם הזמן.
אפילו הספוילר הנוראי שנכתב כאן- הספקתי לשכוח שאירע בספר. מבחינתי זה בעיקר ספר מדכא ועצוב המשחק בלב הקורא. |
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה, מאי. לא אותר וזו כלל לא אשמתך.
פרפר, תודה על העצה הטובה, אבל אם יש משהו שאני לא מחפשת לחסוך בו, זו קריאת מאות עמודים שגורמים לי לקנות כמה גלילי נייר :) |
|
|
may
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
מוריה, אל תוותרי על הספר למרות הספויילר. לצערי על הספויילרים בתגובות פה אני לא יכולה לשלוט...
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
מוריה, תוכלי להסתפק בסקירה.
חשבי על החסכון בזמן בשל אי-קריאת מאות עמודים, שלא לדבר על גלילי הנייר (-;
|
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תמיד תענוג לקרוא ספוילרים מפוצצים בתגובות על ספר שאני מאוד מעוניינת לקרוא.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
מכבד את דעתך.
עם זאת, מדובר בספר אולי הגרוע שקראתי אי פעם, תלוש, מניפולטיבי(בקטע רע), כתוב בצורה חובבנית.
עדיף כבר לראות סרט טורקי בשביל לבכות, לפחות יש שם שחקניות/ים יפות/ים עכשיו. |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
יאללה, גלו הכל.
|
|
|
dina
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
ספר ענק, מכל בחינה. המוות של ווילם היה אחד מרגעי הקריאה הקשים שהיו לי.
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
בדיוק כמו הספר על נתניהו, פרפר.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
בקיצור, ספר שנועד לעשות מניפולציות רגשיות על הקורא ולהגדיל את ההכנסות של יצרני הטישו.
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
גילית הרים.
|
20 הקוראים שאהבו את הביקורת
