ביקורת ספרותית על חיים קטנים מאת האניה ינגיהארה
ספר מעולה

---

קיבלתי טלפון מהספריה. הספרנית בקול מנומס אמרה שעלי להחזיר את הספרים. זה היה בשבוע שעבר ואני בסך הכל הייתי בעמוד 156 מתוך 638 עמודי הספר.
כך מצאתי את עצמי בתחילת השבוע מתכננת לסיים את הספר תוך יומיים שלושה. ביומיים האחרונים יצא שקראתי כ 200 עמודים גדולים וצפופים. הבוקר נותרו כ 50 עמודים ומשום מה זה לוקח לי שעות לסיים. לא, שלא יסתיים. אני מצוייה כאילו בתוך ענן מלא במחשבות רבות שמתרוצצות בקשר למה שקראתי, על חברות ומה משמעותה, על אהבה וקשר. על סופיות ובדידות. על התבגרות וקהילתיות. על רוע צרוף, אכזריות ואובדן ומנגד יציבות, אהבה, רגישות ורוך. על נאמנות ועל הסתרה ובעיקר על החיים: חיים בשקר וחיים פשוטים, חיים קטנים ובנאליים ובכלל מה נותן משמעות לחיים ועוד ועוד..
ואני בכלל נמצאת בתקופה של סדרות. מכל סוג ומכל מין.
ואני חושבת לעצמי ששום סדרה, תהייה טובה כל שתהיה, לא יכולה לתת את התחושה הערפילית הנפלאה שנתן לי הספר הזה!
אני נפרדת מג'וד ווילם, ממלקולם ומג'י-בי, ארבעת החברים עליהם מסופר בכשרון יוצא דופן.
סיפור חייהם של נערי הקולג' שמתבגרים והופכים לארבעה אנשים מצליחנים כל אחד בתחומו, כאשר אחד מהם, ג'וד, מסתיר סוד נוראי על עברו והוא הופך לגיבור הספר והכל סובב סביבו. דמויות רבות מצתטרפות לסיפור וכל אחת תורמת למארג חברתי שיש לעיתים לקנא בו ולעיתים להזדעזע מאופן קיומו.

זהו ספר מאוד אמריקני, מאוד ניו-יורקי. וכל מי שהסתובב במנהטן אולי הרגיש וספג את האווירה שמתוארת בסיפורם של ארבעת החברים.
אלא שמדובר בשכבה מאוד מסויימת של החברה הניו-יורקית: מצליחנית, עשירה, נהנתנית ותוססת.

הקהילתיות והחברות הכל כך אמריקנית גרמה לי לקנא. למי יש כל כך הרבה חברים? ועוד כל כך נאמנים? פתאום הבטתי סביבי והתחלתי למנות את החברים שלי...אין הרבה. ובטח לא יגלו כלפי מסירות ונאמנות ומעורבות כזו. אולי זה רק באמריקה ככה.

קשה לסיים את הספר מבלי לבקר אותו. כאמור 638 עמודים גדולים וצפופים כלומר, המון מלל, ה מ ו ן. לעיתים מצאתי את עצמי מדלגת על פסקות שנראו לי לא חשובות מספיק. בנוסף לכך מתארת לנו האניה ינגיהארה מציאות של רוע ואכזריות מפלצתיים אל מול אהבה ומסירות נהיליסטית כמעט. תיאורים כל כך מקוטבים שמערערים את אמינות הדמויות.

ובכל זאת, זהו ספר מקסים, סוחף וחד פעמי, באמת! ממליצה עליו בחום.

» ביקורות נוספות של גוטי
» ביקורות נוספות על חיים קטנים