ביקורות ספרים על הספר המקווה האחרון בסיביר
|
אם הייתי יכולה לבחור להיות דמות בספר, הייתי בוחרת להיות בספר של אשכול נבו. עלילה מורכבת ומעניינת, הליכה על הגבול שבין הטמא לטהור, אבל בדיוק כזה שפשוט מרתק לקרוא.
הסםר מספר על בנייה של מקווה. בונים מקווה טהרה בשכונה של עולים חדשים מרוסיה, והעניין יוצא משליטה. בדרך עוברים את השלבים של תרומה שמגיעה עבור בניית המקווה, הבניה עצמה, מה שקורה כאשר המקווה עומד על תילו, ומה שקורה אחר כך.
בין לבין, יש אפיון מצויין של הדמויות, של העניין ששמו מקווה טהרה לנשים וגם לגברים, של התשוקה הזו שבין איש ואישה ושל חוזרים בתשובה ומה שקורה בלב שלהם אחרי שהם חיברו את עצמם לתו... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
מיום שהניח כיפה על ראשו ועלה לעיר הצדיקים משתדל משה בן צוק בכל כוחו לשכוח את חייו הקודמים, ובייחוד את איילת, אהבת נעוריו. אלא שאז, בדיוק כשנדמה לו שהוא מצליח, מטיל עליו הבוס שלו - ראש העיר - משימה שמאיימת להצית הכול מחדש. (מתוך אתר עברית). המשימה היא לבנות מקווה שנתרם על ידי יהודי עשיר ואלמן מאמריקה, לזכר אשתו. אבל אין מקום בעיר לעוד מקווה אז בונים אותו בשכונה של עולים מרוסיה, פנסיונרים שאין להם קשר לדת. הקבלן הוא ערבי חובב צפרות שנתפס על ידי הצבא כי חשבו שהוא מתצפת על בסיס סודי. בתוך שכונת העולים מתמקד הספר בזוג, אנטון וקטיה, ודרכם בוחנים את השתלבות העול... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
דווקא היו לי ציפיות מאשכול נבו קראתי בזמנו את אחד מספריו הראשונים ואהבתי אותו מאוד. אבל הספר הנ"ל הפתיע אותי מהרבה בחינות; קודם כל הפתיחה! שבה שבה מיישבים קבוצת עולים חדשים מרוסיה, שכולם עד האחרון בהם אנשים קשישים שאינם מבינים מילה בעברית! בשכונה חדשה של עיר, שרוב אוכלוסייתה דתית וחרדית ודווקא בשכונה הזאת של זקנים רוסים שאין להם שמץ של מושג מיהדות - דווקא שם! בונים מקווה כשר למהדרין שנתרם על ידי אמריקני עשיר.
פתיחה כזאת מתאימה מאוד לפארסה הומוריסטית בסגנון של אפריים קישון... אבל המדהים הוא
שנבו מתייחס לעלילה הדמיונית המופרכת הזאת, בשיא הרצינות ובו... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
באתרי אינטרנט המשמשים כלוחות מודעות למציאת דירה, עבודה,או איזו מכונית יד שנייה, ישנה אפשרות נחמדה: בתשלום נוסף, תוכל "להקפיץ" את המודעה על מנת שהקונים/השוכרים יראו את מודעתך לפני כולם.
חשבתי לעצמי, כמה יהיה נחמד אם אפשר יהיה "להקפיץ" ספר מסויים חזרה לתודעה בעזרת האתר הנהדר שלנו, ובאותה הזדמנות, אני יכול "להקפיץ" כך גם את עצמי חזרה לתוכן בסימניה, כי למרות שקראתי לאחרונה כמה ספרים, לא כתבתי ביקורת אחת במשך שנים! (כך הופתעתי)
הספר הראשון שחשבתי עליו ככזה שמגיעה לו הקפצה הוא ספרו של אשכול נבו, שקצת נחמץ לי הלב לראות שהביקורת האחרונה שנכתבה עליו הייתה בשנ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מקווה, לא מה שחשבתם
מקווה, מילה שתמיד הרגשתי אליה מרוחק, למה כי היה לי קטע כזה אנטי דתי.
אבל יותר משהמושג הזה היה מופשט לגבי, הוא ייצג ממשות פיזית בעיניי, בדמותו של מקווה אמתי הממוקם בלב שכונת מגורי המאוכלסת ברובה בציבור חילוניים. כך זה תמיד שיש קואליציה בין דתיים לחילוניים, הראשונים תמיד ממשים את מחיר הקואליציה שלהם בנכסים מוחשיים. אין כמו מקווה לייצר נראות כנכס לממסד הדתי. בעקבות המבנה יגיעו גם המינויים הנדרשים לתפעולו, ובראשם הנסיכה הגדולה של הטבילה, הבלנית המהווה מושא לאימה עבור כלות צעירות חילוניות ששמות את נפשן בכפן בשעה שהן נאלצות לצלול ... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נבו העיד על "המקווה האחרון בסיביר" כי זהו הספר שאותו הכי נהנה לכתוב. אפשר לחוש בהנאה הזו, כמו לקה שעוטפת את המילים. אפשר לחוש בקלילות שממנה נכתב הספר. זהו ספר שובה לב, שעלילתו נוסחת חיוך על השפתיים. למרות שהדמויות נמצאות לא פעם בקונפליקט זו עם זו, למרות שהאינטרסים והרצונות שלהן מנוגדים, כמעט שאין דמות בספר הזה שאי אפשר לחבב. לכולן חולשות, כולן מועדות, כולן לעיתים אטומות או מתנהגות בטיפשות, בחוסר אחריות, ובאגוצנטריות. אך, על אף כל זאת, כולן אנושיות ובשל כך מעוררות חמלה וחיבה. אפילו ראש העיר תאב השררה, שמנצל את כמיהתם של תושבי השכונה הנידחת, עולים דוברי ר... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שאפו. שנייה לפני שהחלתי בקטילה, סיים נבו את יצירתו בנימה פסימית (לא אופיינית) שפיצתה קצת על חולשתה. אולם האם פצתה מספיק?
עם פריצתו, הוכתר נבו כמפענח הספקטרום הישראלי. הוא הצליח לכתוב על הישראלים, מורכבותם ומערכות היחסים ביניהם, תוך פריסת השסעים השונים בחברה. אולם הוא אינו בקיא בכולם. בספר זה, נדמה כי נטל על עצמו אתגר לכתוב על חברה הזרה לו (החברה הדתית-מיסטיקנית). אתגר בו לטעמי נכשל.
היצירה מגוללת את סיפורם של מספר דמויות שעלילתם נשזרת ב"עיר הצדיקים", בדגש על מושיק ואיילת וסיפור אהבתם.
עיר הצדיקים הינה ללא ספק צפת (קצת מעצבן שנבו מתייחס אליה כעיר ד... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כל המוסיף גורע
תפסת מרובה לא תפסת
טוב ציפור אחת ביד משניים על העץ (אישית מעדיפה שלוש על העץ, אבל נזרום כרגע)
אני משתמשת פה בסיסמאות קליטות כמו שאשכול נבו אוהב, אולי זה יכנס לו ככה לראש.
על העלילה:
אלמן יהודי עשיר החליט לתרום ל"עיר הצדיקים" מקווה מפואר שיהיה קרוי על שמה של אישתו, הוא עתיד להגיע לארץ "שלא יגידו" (או משהו בסגנון) בקיץ ומצפה שהמקווה יעמוד על רגליו עד אז. המירוץ להקמת המקווה מתחיל כבר עם השאלה למה צריך עוד מקווה? ואיפה נתקע עוד מקווה בעיר עם כל כך הרבה מקוואות? לבסוף הוחלט ע"י ראש העיר (בעל חיי נישואים כושלים המעדיף את העבודה על פני אישתו) ו... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני אומרת לך, היא בטוח תחזור.
לא תחזור. תראי כבר כמה זמן עבר.
אבל היא חייבת לחזור! זה המגרש הטבעי שלה והיא שייכת לכאן. זה לא אותו דבר בלעדיה.
נו, ונגיד שאת צודקת. נניח שזה לא אותו דבר בלעדיה. מה רע בשינוי?
לא אמרתי שרע, רק שנורא מרגישים בחסרונה. ואיך אפשר שלא? תגידי לי את.
אפשר. עובדה.
עובדה-שמובדה. היא תחזור כי זה תפור עליה, כי זה בדי-אנ-איי שלה. כי אי אפשר בלעדיה והיא יודעת את זה.
אני דווקא קצת התפעלתי מההיעדרות שלה. יש בזה מן החידוש.
חידוש-שמידוש-קשקוש-בלבוש. היא ת-ח-ז-ו-ר.
והיא חזרה!
אז כן, זה לקח קצת זמן.
וכן, התעוררו סימני שאלה באשר לגורלה.
וכ... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את הספר ה 'מקווה האחרון בסיביר', מצאתי בעירי הקטנה, בספרייה העירונית. מוכרים שם ספרים במחיר צנוע לכל תושב. הימים היו ימי תחילת אלול, אור היום התמעט, והשקיעה הייתה קרובה להגיע. נכנסתי למבנה הספרייה החדיש, ולאחר שיטוט קל בין החדרים הרחבים ומלאי הספרים, הגעתי לכוורת מדפים בה כתוב בכותרת ראשית 'ספר לכל תושב'. לאחר שעיניי עברו מדף – מדף, ידיי מוציאות ספרים שונים, מרפרפות על התקציר, מעיינות בתמונת הכריכה, נטלתי את ה 'מקווה האחרון בסיביר' יחד עם מספר ספרים נוספים.
במהרה, התחלתי לקרוא בו. הכרתי את כתיבתו של אשכול נבו מספרים קודמים שלו, וידעתי שהכתיבה שלו תסחוף... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר חמוד מאוד, זורם, נהדר נהדר נהדר!
סיפור המסגרת לא מדהים, עשיר מאמריקה שתורם סכום נכבד שיבנו מקווה לזכר אישתו.
יכול להיות שהתחברתי יותר בגלל הנגיעות של העליה מרוסיה, בכל אופן מצא חן בעיניי במיוחד.
אהבתי את הדיוק של הסופר :
- בדמות של אנטון - אנטון לדניאל : "לא משנה איזה גיל - תהיה נחמד לחברה הכי טובה שלה" - אבחנה מדויקת ביותר כעצה לחיים כיצד להתחיל עם נשים, מצחיק שהעצה ניתנה לילד כבן שש...
- מנסה להצדיק את זה שלקטיה אין שפה משותפת עם ביתה, אז הן בוחרות לדבר על בנה (נכדה של קטיה) : "אם איי אוהבת את בי, וסי אוהבת את בי, הכי בטוח אם איי וסי ידברו על בי. זה כמו במת... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
אני מאוד אוהב את הכתיבה של אשכול נבו. מאותה הסיבה שאני אוהב את הכתיבה של אמיר גוטפרוינד ז"ל : שניהם מצטיינים לדעתי (ולא שמישהו מהם זקוק לציונים שלי, הבה נירגע) במה שאני מכנה ביני וביני "כתיבת בדיה ריאליסטית פלוס" כלומר - אתה לא רק מאמין שזה יכול היה לקרות, אתה גם מאמין שזה יכול היה לקרות לך. ממש לך. ואין מה להיות מופתע, למען האמת, שהרי 'חומרי הבסיס' שלהם, 'החוויה הישראלית' על כל רבדיה כפי שנוהגים לכנות את זה, אפילו הקרבה הגילאית (נבו בן גילי ממש ועברנו כמה חוויות דומות/מעצבות בילדות כמו שהות ארוכה בחול'), הופכים את ספריהם, לפחות מבחינתי, לחצי אוטוביוגראפיה; מ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ובכן, אשכול נבו.
בהחלט אפשר להציב ספר שלו בארון הספרים בסלון.
אם אתם באמצע קריאה - אפשר להניח אותו, כנפי כריכתו פרושות לצדדים, על שולחן או שידה בסלון.
ספר מתח או רומן זול, אם אתם קוראים כאלו, אולי תעדיפו להניח בחדר השינה, ליד המיטה, מקום בו אורחים אינם מצויים.
אבל ספר של אשכול נבו? בסלון, למה לא. בכיף.
הוא לא יגרום לאף אורח לזלזל בטעמכם הספרותי, להרים גבה.
גם לא להתפעל באופן קיצוני מחומר הקריאה שלכם או לחשוד בכם בכתיבת דוקטורט בספרות, כמובן.
מיינסטרים, בקיצור.
הנושאים: אהבה, געגוע, בית. תמצית החיים.
קצת בנלי? כן, אולי. האם תמצית החיים יכולה שלא להיות בנל... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני מודה . "המקווה האחרון בסיביר" הוא הספר הראשון של אשכול נבו שאני קורא . נמצאתי אשם .
שכן אשכול נבו נמצא בעיניי כמתמחה בשזירת עלילות המעלות חיוכים מאוזן לאוזן עם כל פסקה ופרק .
אנוכי , דתי לשעבר , מוצא בסיפורו של בן-צוק קסם שאי אפשר להסביר .
אשכול חשף את העובדה שאדם , איך שלא מסובבים את הגלגל , יישאר אמיתי לעצמו .
זה חזק ממנו . דתי , שמאלני , ערבי , היפי , לא משנה מי אתה בסופו של דבר בלילה במיטה , אתה יודע בדיוק מה אתה ולא מה שאחרים אומרים לך שאתה . או בעיקר מה שאתה לא .
ספר מומלץ מאוד . בין אם הקורא דתי או דתי לשעבר או רב קהילה או מי יודע מה
המלצה נוספת הי... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
באתי ללא ציפיות כמו שצריך לבוא לספרים מהסוג הזה ומצאתי ספר מהנה וקליל.
למרות שדירגתי אותו כ3 כוכבים אני בהחלט ממליץ לקריאה.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר טוב, אך יחסית לשאר ספריו של אשכול נבו מעט מאכזב. הייתי מציעה לקרוא אותו ממקום נטול ציפיות כדי לא להתבאס..... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
לכל סיפור שנכתב יש קהל יעד. הספר הזה לדעתי, נכתב במקור לקהל יעד מאוד רחב. הוא מגיע בכך להרבה אנשים אבל מאבד בדרך מהעומק שהיה יכול להיות בו. הסיפור לא צולל עמוק מידי אל תוך הדמויות למרות שהיו כל המרכיבים לאפשר צלילה זו. הקו של העלילה נוגע נגיעה קלה מאוד ברגשות, תחושות וקונפליקטים פנימיים של הדמויות ועסוק יותר בגורל, כח חיצוני ששולט ומניע את הדמויות למציאות מסויימת.
הסיפור בהחלט זרם בקריאה. ואני ממליצה עליו בחום למי שרוצה את הספר כדי לקרוא ולנקות את הראש :).
ועוד דבר קטן - מאוד אהבתי את אנטון וקטיה. דמויות נהדרות בעיניי. תהנו.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
מתוך איזו ערגה לספרות ישראלית הגעתי אל הספר הזה, לאחר תקופה ארוכה של ספרי מדע בדיוני זרים.
ספרות ישראלית, על אף היותה מאוד גשמית ויומיומית, מכילה גם אלמנטים מיסטיים ופנטסיונריים רבים, בתוך כל המציאות המורכבת והבלתי אפשרית של המדינה הזו.
בספר הזה, החמישי או השישי במספר של אשכול נבו, נוצקים כמה מהיסודות המרכזיים של התרבות הישראלית - דת ומסורת, חיי קיבוץ, צבא וביטחון, עולים חדשים, ויחסים לא ברורים עם הקהילה היהודית באמריקה, אל תוך זירת התרחשות צרה למדי בעיר הצדיקים צפת. כור ההיתוך הבלתי אפשרי הזה מזוקק אל תוך מקווה חדש שמוקם בשכונת עולים בעיר.
משה בן ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר המדגיש את הפער בין התרבויות השונות הקיימות בארץ ואת חוסר ההבנה המוחלט שבין בני תרבות אחת ( הדתית-מסורתית ) לאחרת ( החילונית-האפיקורסית ). לדעתי היה מיותר להתייחס למיעוט הערבי - למרות שההתייחסות אינה פוגמת באיכות הספר.
אני ממליץ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
מיליונר יהודי מאמריקה רוצה להנציח את אשתו שנפטרה בארץ הקודש באמצעות מקווה ומשה חוזר בתשובה ועוזרו האישי של ראש העיר מופקד על בנייתו כדי לממש את חזונו של היהודי מאמריקה, אבל פה מתחילות הצרות כאשר תושביה, עולים מרוסיה, חושבים שזה בכלל מועדון שנבנה עבורם.
פסיפס צבעוני של דמויות יש בספר הזה, מחילונים, דתיים, עולים חדשים וגם ערבים שבאים לידי ביטוי בסיפורים שמחים ועצובים וגם אהבה אחת שקמה לתחיה. נבו משום מה לא נותן לעיירות שבספר שמות ומשאיר זאת לדמיוננו ואני בהחלט יכול להבין מדוע נהג כך. ראשית כדי לא לפגוע ברגשות הציבור הדתי משום שאני קבלתי את הרושם ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאכזב.. קצת בזבוז של זמן בייחוד אחרי שקראתי לא מזמן את נוילנד.
הכתיבה של נבו כמו תמיד זורמת.. אך בספר הזה משהו היה קצת תקוע..
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר נפלא נהניתי מאוד מאוד שמחתי לראות שחיילים שלמשתררים היום מצה"ל מקבלים ספר זה צה"ל עוזר לקידום הספרות העברית... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר נפלא, פשוט נפלא. אשכול נבו עלה על הנוסחה האידיאלית לכתיבת סיפורת עברית מזוקקת ומושלמת.
רק הערה קטנה אך חשובה ביותר למהדורות הבאות: בעמוד 76, שורה אחרונה למטה, כתוב "טניה". זאת טעות. צריך להיות כתוב "קטיה" או "קוטיק" (כינוי החיבה של קטיה), כי בן זוגה של קטיה מדבר אליה - ולא בן זוגה של טניה.
הערה נוספת: עמוד 117, שורה 5 מלמטה כתוב "הגינקולוג", בשעה שצריך להיות כתוב "הגניקולוג".
אנא, "כנרת זמורה ביתן", תקנו זאת למהדורות הבאות. או.קיי? זה תיקון מאוד חשוב וזה חרה לי.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מערכת היחסים שלי עם הספר הזה היתה מאוד מעניינת:
חברה השאילה לי אותו כשביקרתי אותה אבל הייתי באמצע ספר אחר. גם אחרי שסיימתי, איכשהו ספר נוסף נשלף מהמדף במקומו- ככה שרק לאחר ספר וחצי הגיע תורו של "המקווה האחרון בסיביר"...
התחלתי לקרוא בתזמון גרוע! למה גרוע? הייתי באמצע פרוייקט סריגה (והיה לי עוד אחד שהייתי חייבת לסיים). בקיצור, התחלתי לקרוא, וקראתי משהו כמו 30-40 עמודים אבל שמתי לב שלאט לאט הספר נזנח הצידה ואני שקעתי עמוק בתוך הסריגה (עדיין לא הגעתי לרמת מומחיות כזו שבה אני סורגת וקוראת בו זמנית, אז אני סורגת ורואה סדרות- שקעתי בסדרה מרובת פרקים ואיכשהו הספ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אוי איזה ספר מקסים...
אחרי שהשאלתי אותו מהספריה שמעתי הרבה המלצות שליליות עליו אבל בכל זאת הואיל והוא לא כזה ארוך התחלתי אותו וטוב שכך!
זה מסוג הספרים שאיך שהם כתובים יותר יפים ממה שכתוב בהם... סגנון הכתיבה ותיאור הדמויות פשוט מקסימים בעיני.
הסיפור הוא בעיר דימיונית אבל כולנו יכולים לדמיין אחת כזאת בלי ממש בעיה. כלומר הבחירה שהעיר תהיה דמיונית נבעה אולי מהרצון של הסופר לא להסתבך עם אף ראש עיר מאשר באמת להגיד שזה תסריט לא הגיוני.
סיפורו של עוזר ראש עיר תחמן וצבוע בעיר שרובה חרדית בצפון הארץ שבה גם מוקמו עולים חדשים מרוסיה באיזה שכונה מבודדת של העיר.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נהניתי לקרוא את הספר, העלילה זורמת ולמרות שהסוף כמעט וברור עדיין שווה את הקריאה וההנאה. אשכול נבו לא אכזב גם הפעם. שווה לקרוא... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
תורם אמריקאי נדיב, מחליט לתרום כסף לבניית מקווה מפואר בארץ ישראל, לזכר אשתו שנפטרה לאחרונה. הוא פונה במכתב לעיר הקדושים ושוטח את כוונתו - ראש העיר, מאילוצי קואליציה ופוליטיקה פנימית, מחליט לבנות את המקווה בשכונה נטושה לשעבר, בה שוכנה בשנה/שנתיים האחרונות קבוצת עולים מרוסיה.
החיים בשכונה, השינויים שגורם המבנה המוקם, התורם, ראש העיר ועוזרו הנמרץ, כולם משפיעים ומושפעים מהאירועים.
ספר נחמד, קריא, קצת הזוי ומופרע אבל בהחלט חביב.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
המקווה האחרון בסיביר / הטנגו האחרון בפריז – באיזה שהוא שלב בקריאת הספר פתאום הדהד לי בראש שם הסרט, ומאז רק הלך והתגבר ההדהוד; עד שעכשיו כשאני מספרת לאנשים מה קראתי, אני צריכה ממש להיזהר שלא להחליף בין השניים או לעשות סלט ביניהם ("אהה! הנה התת-מודע שלה הסגיר אותה"). מתה לדעת אם ההדהוד בראשי הוא פרי כוונת מכוון של אשכול נבו. קשה לי להאמין שלא,ואני מניחה שמי שיקרא את הספר והשם "הטנגו האחרון בפריז" אומר לו משהו, יוכל להבין בקלות למה.יש גם המון הדהודים אחרים בספר – לספריו האחרים של אשכול נבו, לשירים ישראליים ולאמירות נורא ישראליות, ויש בזה המון חן וכיף! רק שד... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספרים של אשכול נבו תמיד קריאים מאוד, סוחפים, מחממי לב. רואים שהוא ממש אוהב את הדמויות שלו – כל אחת ואחת מהן – והוא מטפל בהן בעדינות ובחמלה. נכון, יש לו את הקלישאות האלה שמשתלטות עליו מדי פעם, ואת הניסיון מכמיר הלב להיות קצת ילד-רע (כשכולם מסביב יודעים שאתה ה-ילד-טוב-ירושלים בה’ הידיעה), אבל עדיין – הבנאדם עושה את מלאכתו היטב.
העטיפה המקסימה של הספר קולעת בול לתחושה שהספר כולו מעביר – כמו להתכסות בשמיכת פוך רכה ונעימה. ממליצה מאוד לבלות בחברתו את השבת הראשונה של החורף (אם אי פעם יועיל בטובו להגיע). ושלא תגידו שלא אמרתי – בכל הביקורות שקראתי ברשת על ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר חביב, בעל מבנה מעניין שמושך לקרא הלאה.
נותן מבט רחב על דמויות מקשת מגוונת שבארצנו והמפגש שביניהן, אם באקראי ואם לצורך הסיפור.
הכתיבה טובה ומעלה חיוך מפעם לפעם.
(אהבתי יותר את "משאלה אחת ימינה"
מומלץ
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
המקווה האחרון בסיביר הוא למעשה סיפור המסופר בו זמנית מתוך מספר עולמות שונים. הספר מתחיל בתרומת מקווה של יהודי בגולה המחליט להנציח כך את אשתו, ומתגלגל ממנו אל עולמותיהם הפנימיים ומושגיהם של פוליטיקאים, בחור שהיה ילד חוץ שחזר בתשובה, עולים חדשים מרוסיה, ילד קטן, מורה לקלרינט, פועל ערבי חובב ציפורים ובחורה אחת החולקת עבר עם אחת הדמויות ומחפשת את מקומה בעולם. כאמור הסיפור מתגלגל לידי כל אחד מהדמויות הצבעוניות האלה (אשכול נבו מיטיב ליצור לכל אחת מהן עולם עשיר, הנע בין ההווה לעתיד לעבר לאמונה), סופג אצל כל אחד טעמים, קולות, מושגים וזכרונות ייחודיים, מה ש... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר נחמד.
יהודי מליונר שאשתו נפטרה מחליט להקים מקווה לזכרה בעיר הצדיקים.
לרוע המזל אין מקום נוסף למקווה בעיר הצדיקים, ולכן מחליט ראש העיריה דנינו וסגנו בן צוק
לבנות את המקווה בשכונה בו שוכנו עולים חדשים מרוסיה.
המשימה שהטיל דנינו על בן צוק בבניית המקווה מסבכת את נעים הפועל הערבי.
משה בן צוק בונה במו ידיו את המקווה וזיכרונות מרווקותו ואהבתו לאיילת אינה מניחה לו.
לספר יש צוות שונים המתחברים בסופו.
ספר קליל נחמד
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני בדרך כלל לא נוטה לקרוא ספרות ישראלית,לא נמשכת לסגנון הכתיבה או לרעיונות הכתיבה שהם בדרך כלל סיפור אהבה זול, מריבה מגוחכת בין בני זוג או סיפור רצח עלוב. את הספר הזה רכשתי במסגרת מבצעי המועדון של סטימצקי,הנחתי לעצמי שספר ב20 ומשהו שקלים לא יכול להזיק,וגם אם יהיה גרוע-לא נורא. התאהבתי בספר עוד מן הכריכה,וזה המשיך גם לדף הראשון ולזה שאחריו ואחריו... הכתיבה כל כך סוחפת,התיאורים כל כך מוחשיים,כל העלילה שרויה באווירה של הוד,ניקיון,קדושה,אותם הצלחתי לחוות בעצמי תוך כדי הסיפור. ספר משגע מבחינת המסר,מבחינת הדמויות, וגם מי שלא מתחבר לדת ולעולם היהדות יכול לה... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כנראה שבלתי אפשרי יהיה לחזור על ההצלחה של "נוילנד". בעוד ש"נוילנד" מהווה עבורי מגדל אור בספרות העברית המקווה האחרון בסיביר הוא עוד ספר אחד... ספר טוב אבל בפירוש לא יותר מזה. באתי אל הספר בציפיות עצומות וכגודל הציפיות כך הייתה האכזבה. ברור לי לחלוטין שיש כאן עניין סובייקטיבי ושאלה פילוסופית משמעותית: האם יש להתייחס לספר ללא קשר לספריו הקודמים של הסופר? בכל מקרה אני לא הצלחתי. יתכן שהבעיה היא באשכול נבו אבל יתכן לחלוטין שהבעיה היא בי. הקוראים ישפטו.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפור נעים, כזה המדגיש את ההבדלים בין אנשים החולקים אותה גבעה ואותו עמק ואותם שמיים- ילד חוץ, בת גרעין, בן משק, חוזר בתשובה, בן מיעוטים העונה להגדרה- "ערבי" ובן מיעוטים העונה לגדרה- "עולה חדש", חוזרת בתשובה, מזרחי רודף כבוד. ספר נעים לקריאה. מומלץ ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר בינוני ומאכזב. יש תחושה בזמן הקריאה שהספר נכתב על פי מכנה משותף נמוך לרבי מכר:
מגוון דמויות במגוון גלאים וממקומות שונים ובעלי תפיסות דתיות שונות ועוד..
כאילו מתוך רצון לדבר אל כולם או לרצות קוראים רבים ככל האפשר.
יצא ספר סתמי, לא מעניין ואף רדוד.. בקיצור מאכזב... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
הפעם אמעיט במילים - לא חושב שהוא ראוי למילים רבות.
סתמי- אין הרבה לומר.
אכזבה - לקוראיו של אשכול נבו ששמחים על כל תוצרת חדשה משלו.
לא עמד בסטדנרט שהוא עצמו הציע מאז ומתמיד.
אחרי נוילד - הקודם של אשכול - זו נפילה של שעמום, שממון, סיפור לא מוצלח.
אחכה לבא של אשכול נבו - אקווה שמדובר במעידה חד פעמית שלא מעידה על מגמה.
... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
הביקורת מיועדת למי שהתלהב מארבע בתים וגעגוע, התאהב במשאלה אחת ימינה, והתאכזב מנוילנד
גם במקווה האחרון בסיביר אשכול ממשיך לפלרטט עם התחושות לפעפע רגשות ולחוות את הבדידות בשלל צבעים. בצורה השמורה לו בלבד.
אלא ש...
בספר אשכול נכנס לחייהם ולהוויתם של עולים מרוסיה חוזרים בתשובה אנשי פוליטיקה ועוד כמה דמיות חביבות, התאורים משכנעים והמילים זורמות, אלא שלי אישית היה חסר האותנטיות במלואה, הספר יותר חוקר את תחושותיהם ומתחבר אליהם, אך בניגוד לספרים שאשכול כתב על חייו הוא (נועהואמיר וכדומה) אז העומק של התחושה והתיאור המוחש משכרים פי מאה ומטהרים(או מתארי... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
עוד ספר של אשכול נבו. אחרי שקראתי את משאלה אחת ימינה ואת נוילנד, די הבנתי את הקטע. ספרים של אשכול נבו הם כמו טורים של יאיר לפיד: כולם אוהבים אותם, אבל הם לא מחדשים שום דבר. החלטתי שאני אחזור לסופר הזה רק אם יוציא ספר מ-מ-ש טוב. אך לחיים יש תכניות אחרות: בזמן האחרון לא הצלחתי לסיים ספר. אז החלטתי למחול על כבודי ולקרוא את החדש של אשכול נבו. זה היה או זה או הרלן קובן. החדשות הטובות הן שסיימתי אותו. אין ספק, נבו לא איבד את הקלילות והזרימה. החדשות הרעות, שגם כאן הוא לא סטה מהנוסחה: ישראל, עדות (רוסים), טיולים לחו"ל (הודו, שאריות מחוממות מדרום אמריקה של נוילנד), חיפוש... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יופי של ספר.
בהתחלה התחיל בקצב איטי ובהמשך רץ יותר.
נותן נקודת מבת מעניינת על אנשי הדת, חוזרים בתשובה, פוליטיקאים והקשר ביניהם.
מרתק, שווה קריאה
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר לא טוב. לא אמין, מלא סטריאוטיפים. זה הספר הראשון של אשכול נבו שקראתי. כגודל הציפיות - גודל האכזבה.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
היו לי ציפיות גדולות, זה נראה בעקבות הפרסום הרב, אך היה נחמד. הספור רלוונטי לזמננו, משעשע במעט.
נחמד. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר לא רע. אפילו נחמד. הכי פחות טוב של אשכול נבו, אבל עדיין טוב...... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
- מאוד אהבתי אותו (דניאלה ב.)
- לא עניין אותי (יובבד פ.)
- נחמד, קריא, קליל (חיה ג.)
- לא נהניתי. בהתחלה צחקתי קצת (יהודית א.)
- לא אהבתי ( אינגה ל.)... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
ספר מעניין וקריא. אבל יש לי גם הסתייגויות שעליהן אכתוב בהמשך.
הספר מעניק מבט על החברה הישראלית על גווניה השונים. אשכול בוחן במיוחד את האינטראקציה בין העולים מרוסיה והישראלים הותיקים וכל זאת בהקשר חברתי ופוליטי עם נגיעות של מיסטיקה ודת.
מדוע אהבתי את הספר? השפה קולחת ויש בספר לא מעט סאטירה והומר.
אשכול נבו מספק מבט על המציאות הן מזווית הראייה של הישראלי המצוי ובעיקר, מזווית הראייה של העולים מרוסיה שחסרה לנו כל כך. מתברר שישנם מביניהם שלא למדו עברית, שחשוב להם להמשיך את סממני התרבות שלהם בין אם זה בסידור הדירה ובין אם מדובר בצורת החשיבה. מדובר באוכ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
בניגוד לביקורות שיש כרגע בסימניה, אני דווקא אהבתי את הספר.
אשכול נבו הוא אחד הסופרים האהובים עליי. הכרתי אותו והתאהבתי בו דרך "משאלה אחת ימינה", מיד קניתי את שאר ספריו, שלטעמי לא מצליחים להגיע לאותה רמה של "משאלה". אבל האם אפשר לצפות שכך יהיה? הרי בסופו של דבר, הרף של "משאלה" היה גבוה מאוד, והספר נשמר לי ברשימת הספרים-הכי-יפים-שקראתי.
ודווקא בגלל שלא ציפיתי לספר שיפיל אותי מהכיסא - מאוד אהבתי את "המקווה האחרון בסיביר". הדמויות מרגשות במידה, הספר זורם, והכתיבה נשארה אותה כתיבה אהובה. הבעיה היחידה בספר היא אורכו. הוא כ"כ קצר (רק 240 עמ') ומלא (יחסית לאורכו) דמוי... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשיצא הספר החדש של אשכול נבו הייתי בטוחה שעד מהרה הוא יציף את האתר בביקורות וברשימות כמו שקרה עם ספריו הקודמים, שהרי מדובר בשלמה ארצי של הספרות (או יאיר לפיד, אם תרצו): רגשני, רהוט, נהיר להמונים ובעיקר ישראלי מאוד, כמעט מדי, מוכר לקהל את מה שהוא רוצה לראות ולשמוע ולחשוב על עצמו. מובן שכמו לשלמה ארצי גם לאשכול נבו יש כמה קלאסיקות ותחילת דרכו העניקה לו את המעמד הנוכחי בצדק - "ארבעה בתים וגעגוע", למשל, הוא ספר נהדר שאהבתי מאוד, וזה לא מובן מאליו שעוד אפשר להפוך ספר חדש לאירוע פופולרי. לכן, למרות שאני לא מצליחה שלא לחוש רתיעה מהישראליות הסחית והמאולצת הזו, הח... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר זורם וקריא מאוד מתאר לנו את כל-צדדיו-כמעט של סיפור רב גוונים ורב משתתפים ובאותה עת מצליח לשים אצבע משועשעת וביקורתית על קשיי הרב-תרבותיות במדינה שלנו מנקודת מבטו של הפרט. כולל הבדלי תרבויות בין-דוריות.
מומלץ מאוד.
אבל אל תתייחסו ברצינות לתיאורי הציפורים; עוד לא פגשתי עגור אדום-צוואר, ואם הוא יתיישב על כבל-חשמל זה בטח לא ייגמר טוב.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
אשכול נבו הוא מסוג הסופרים הישראליים שאקרא את כל מה שהם יוציאו, גם אם זה יהיה מדריך טלפונים. ככה אני, מאז שנשביתי בקסמו אני קוראת באדיקות את כל הספרים שלו, למרות שהרמה שלהם לא הייתה אחידה, לדעתי. נורא רציתי לכתוב על ספרו החדש, "המקווה האחרון בסיביר", שהוא הספר הבוגר ביותר שלו, הבשל ביותר, המרגש ביותר. לצערי, בתום קריאת הספר, אני מרגישה שנשארתי עם חצי תאוותי בידי, ולא כי הספר קצר יחסית, אלא כי נבו הלך על טכניקה של לגעת-לא לגעת. הוא מפחד להתלכלך, הוא עוסק באוכלוסיות "נפיצות", אבל מתאר הכול בשפה נקייה מאוד וגבוהה מאוד, בלי לעמת את הקורא עם מציאות קשה. הרגשתי שה... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
