ביקורת ספרותית על המקווה האחרון בסיביר מאת אשכול נבו
ספר לא משהו

---

דווקא היו לי ציפיות מאשכול נבו קראתי בזמנו את אחד מספריו הראשונים ואהבתי אותו מאוד. אבל הספר הנ"ל הפתיע אותי מהרבה בחינות; קודם כל הפתיחה! שבה שבה מיישבים קבוצת עולים חדשים מרוסיה, שכולם עד האחרון בהם אנשים קשישים שאינם מבינים מילה בעברית! בשכונה חדשה של עיר, שרוב אוכלוסייתה דתית וחרדית ודווקא בשכונה הזאת של זקנים רוסים שאין להם שמץ של מושג מיהדות - דווקא שם! בונים מקווה כשר למהדרין שנתרם על ידי אמריקני עשיר.
פתיחה כזאת מתאימה מאוד לפארסה הומוריסטית בסגנון של אפריים קישון... אבל המדהים הוא
שנבו מתייחס לעלילה הדמיונית המופרכת הזאת, בשיא הרצינות ובונה דמויות מאוהבות וכאלה שנלחמות לממש את אהבתן ולעתים אף מצליחות... בעלילות שיוצאות מ"עיר הצדיקים" הזאת ונפרשות על פני הגלובוס כולו.
לזכות הספר הזה אפשר לומר, שעלילתו היא מלאת דמיון והוא גם די קריא אבל שם זה נשאר -
בתחום הדמיון. רק בעלילה כזו יכולים נאהבים להיפגש באופן "מקרי", לאחר שנים רבות ובסיטואציה שונה לחלוטין מפגישתם הראשונה אני לא יכול לומר שזה איננו מרתק אבל אמין ומשכנע בוודאי שלא... כך שהתוצאה היא ככה ככה...

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על המקווה האחרון בסיביר