ביקורת ספרותית על המקווה האחרון בסיביר מאת אשכול נבו
ספר טוב

---

בניגוד לביקורות שיש כרגע בסימניה, אני דווקא אהבתי את הספר.
אשכול נבו הוא אחד הסופרים האהובים עליי. הכרתי אותו והתאהבתי בו דרך "משאלה אחת ימינה", מיד קניתי את שאר ספריו, שלטעמי לא מצליחים להגיע לאותה רמה של "משאלה". אבל האם אפשר לצפות שכך יהיה? הרי בסופו של דבר, הרף של "משאלה" היה גבוה מאוד, והספר נשמר לי ברשימת הספרים-הכי-יפים-שקראתי.
ודווקא בגלל שלא ציפיתי לספר שיפיל אותי מהכיסא - מאוד אהבתי את "המקווה האחרון בסיביר". הדמויות מרגשות במידה, הספר זורם, והכתיבה נשארה אותה כתיבה אהובה. הבעיה היחידה בספר היא אורכו. הוא כ"כ קצר (רק 240 עמ') ומלא (יחסית לאורכו) דמויות, וזה גורם לכך שכל צד בסיפור אינו מספיק כואב, אינו מספיק מרגש, ופשוט קצת לוקה בחסר. מצחיק, כי דווקא "נוילנד" סבל מהבעיה ההפוכה - הוא כ"כ נמרח עד שאיבד את הקסם שיכול היה להיות לו. "המקווה" הרגיש לי קצת כמו תסריט של הצגה, לטוב ולרע.
בשורה התחתונה - מאוד נהניתי. הוא לא סיפק את הסחורה כמו שיכול היה, אבל התוצאה מכובדת, אם מסתכלים עליה כעל יצירה בפני עצמה ומתעלמים מספרים אחרים שנבו כתב. וכמובן שאמשיך ואקרא גם את הספר הבא שיוציא נבו.

» ביקורות נוספות של ronen
» ביקורות נוספות על המקווה האחרון בסיביר