ביקורת ספרותית על המקווה האחרון בסיביר מאת אשכול נבו
ספר טוב

---

המקווה האחרון בסיביר / הטנגו האחרון בפריז – באיזה שהוא שלב בקריאת הספר פתאום הדהד לי בראש שם הסרט, ומאז רק הלך והתגבר ההדהוד; עד שעכשיו כשאני מספרת לאנשים מה קראתי, אני צריכה ממש להיזהר שלא להחליף בין השניים או לעשות סלט ביניהם ("אהה! הנה התת-מודע שלה הסגיר אותה"). מתה לדעת אם ההדהוד בראשי הוא פרי כוונת מכוון של אשכול נבו. קשה לי להאמין שלא,ואני מניחה שמי שיקרא את הספר והשם "הטנגו האחרון בפריז" אומר לו משהו, יוכל להבין בקלות למה.יש גם המון הדהודים אחרים בספר – לספריו האחרים של אשכול נבו, לשירים ישראליים ולאמירות נורא ישראליות, ויש בזה המון חן וכיף! רק שדי הרבה פעמים הייתה לי הרגשה של שימוש-יתר בטריקים הנחמדים האלה, עד כדי התחנפות לקהל הקוראים. ממש חבל. חוץ מזה זה ספר קריא מאוד ונחמד מאוד. לא נורא מעמיק, אבל גם לא נורא שטחי, רגיש ואנושי ויפה. יש לי הרגשה שלרבות מן הדמויות שאשכול נבו לא טיפל בהן כאן מספיק לעומק – קטיה, דניאל, נעים ... – אולי בעתיד ירצה לייחד ספרים מעמיקים משלהן. אני מחכה לספרים האלה!

» ביקורות נוספות של היערנית
» ביקורות נוספות על המקווה האחרון בסיביר