ביקורת ספרותית על המקווה האחרון בסיביר מאת אשכול נבו
ספר בסדר

---

מיום שהניח כיפה על ראשו ועלה לעיר הצדיקים משתדל משה בן צוק בכל כוחו לשכוח את חייו הקודמים, ובייחוד את איילת, אהבת נעוריו. אלא שאז, בדיוק כשנדמה לו שהוא מצליח, מטיל עליו הבוס שלו - ראש העיר - משימה שמאיימת להצית הכול מחדש. (מתוך אתר עברית). המשימה היא לבנות מקווה שנתרם על ידי יהודי עשיר ואלמן מאמריקה, לזכר אשתו. אבל אין מקום בעיר לעוד מקווה אז בונים אותו בשכונה של עולים מרוסיה, פנסיונרים שאין להם קשר לדת. הקבלן הוא ערבי חובב צפרות שנתפס על ידי הצבא כי חשבו שהוא מתצפת על בסיס סודי. בתוך שכונת העולים מתמקד הספר בזוג, אנטון וקטיה, ודרכם בוחנים את השתלבות העולים בישראל. הספר קולח, כיאה אצל נבו, אבל לא באופן שווה לכל אורכו, ולפעמים נדמה שהוא ארוך מדי. מהלך האירועים נהיה די צפוי באיזשהו שלב ויש גם כמה פרטים שהם לא אמינים במיוחד (לא דבר שמפריע לי בדרך כלל, וגם פה זה לא היה מאוד מפריע אם הספר היה טוב יותר). אבל ספר של אשכול נבו קשה להניח ובאמת סיימתי אותו די מהר. לא מהטובים ביותר שלו, אבל טוב.

» ביקורות נוספות של Cantona
» ביקורות נוספות על המקווה האחרון בסיביר