ביקורת ספרותית על המקווה האחרון בסיביר מאת אשכול נבו

---

מתוך איזו ערגה לספרות ישראלית הגעתי אל הספר הזה, לאחר תקופה ארוכה של ספרי מדע בדיוני זרים.
ספרות ישראלית, על אף היותה מאוד גשמית ויומיומית, מכילה גם אלמנטים מיסטיים ופנטסיונריים רבים, בתוך כל המציאות המורכבת והבלתי אפשרית של המדינה הזו.
בספר הזה, החמישי או השישי במספר של אשכול נבו, נוצקים כמה מהיסודות המרכזיים של התרבות הישראלית - דת ומסורת, חיי קיבוץ, צבא וביטחון, עולים חדשים, ויחסים לא ברורים עם הקהילה היהודית באמריקה, אל תוך זירת התרחשות צרה למדי בעיר הצדיקים צפת. כור ההיתוך הבלתי אפשרי הזה מזוקק אל תוך מקווה חדש שמוקם בשכונת עולים בעיר.
משה בן צוק, ילד חוץ קיבוצניק בעברו וחוזר בתשובה העובד בעיריית צפת כיום, מתמודד עם היצר הרע הגועש בקרבו.
התמודדות עם יצרים הנה מוטיב מרכזי בספריו של אשכול נבו, שמהראשון ועד האחרון שבהם מכילים גיבורים מאופקים ורגישים, הנקרעים אל מול תשוקה נוקבת כלפי איזה אובייקט אסור. הפעם גם הדת נכנסת לתמונה ומוסיפה למתח המיני, שמגיע לכדי פיצוץ דווקא במקום הכי צח ונקי מחטא שיש.
הספר מהנה למדי, אף על פי שהדמויות בחלקן סטריאוטיפיות מדי, ורקיחת העלילה על ידי שילוב מגזרים שונים מהחברה הישראלית נראית לעתים מאולצת. ואף על פי כן זהו ספר טוב למדי.
לדעתי אשכול נבו לא התעלה הפעם על הרומן הקודם שלו, "נוילנד", שהנו לדעתי הטוב בספריו עד כה ואולי אחד מהטובים בספרות הישראלית האחרונה.

» ביקורות נוספות של שומר היערות
» ביקורות נוספות על המקווה האחרון בסיביר