ביקורת ספרותית על המקווה האחרון בסיביר מאת אשכול נבו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 30 באפריל, 2015
ע"י חובב ספרות



מיליונר יהודי מאמריקה רוצה להנציח את אשתו שנפטרה בארץ הקודש באמצעות מקווה ומשה חוזר בתשובה ועוזרו האישי של ראש העיר מופקד על בנייתו כדי לממש את חזונו של היהודי מאמריקה, אבל פה מתחילות הצרות כאשר תושביה, עולים מרוסיה, חושבים שזה בכלל מועדון שנבנה עבורם.

פסיפס צבעוני של דמויות יש בספר הזה, מחילונים, דתיים, עולים חדשים וגם ערבים שבאים לידי ביטוי בסיפורים שמחים ועצובים וגם אהבה אחת שקמה לתחיה. נבו משום מה לא נותן לעיירות שבספר שמות ומשאיר זאת לדמיוננו ואני בהחלט יכול להבין מדוע נהג כך. ראשית כדי לא לפגוע ברגשות הציבור הדתי משום שאני קבלתי את הרושם שהעיר שמדובר בה בעיקר היא צפת (מעניין אם נבו חשב עליה שכתב?) מכיוון שקברים רבים של צדיקים יש בקרבתה ובכלל זה בסיס צבאי שמוזכר לא פעם, עוד סיבה...

הספר קולח, מהנה ומעורר מחשבות על היחס שלנו לזולת. יופי נבו.
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
זה נכון כמו רץ גם אני מקבלת כאלה ויברציות מנבו שהוא תמיד לוקח את הפסיפס הישראלי לוקח פערים ומטפל בהם ...מעניין מהעיניים שלו לראות את התמונה כולה.
חובב ספרות (לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
זה הספר הראשון שלו שאני קורא כך שאין לי תשובה כוללת על ספריו. בספר הספציפי הזה, זה עובד ויפה. הוא מציג דמויות מכל קצוות הקשת שיש כמעט במדינה ועושה זאת בהרמוניה ובאהבה למרות החיכוכים, הלוואי וחלק מזה היה בא לידי ביטוי גם במציאות.
רץ (לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
מעניין שנבו עוסק תמיד בזהות הישראלית, בכך שהוא מעמיד שלל דמויות שמיצגות עמדות, רקע, מוצא, או פער בין דורי, האם נבו מצליח תמיד לעניין בטריק הזה ?





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ