ביקורת ספרותית על המקווה האחרון בסיביר מאת אשכול נבו
ספר טוב

---

אני אומרת לך, היא בטוח תחזור.
לא תחזור. תראי כבר כמה זמן עבר.
אבל היא חייבת לחזור! זה המגרש הטבעי שלה והיא שייכת לכאן. זה לא אותו דבר בלעדיה.
נו, ונגיד שאת צודקת. נניח שזה לא אותו דבר בלעדיה. מה רע בשינוי?
לא אמרתי שרע, רק שנורא מרגישים בחסרונה. ואיך אפשר שלא? תגידי לי את.
אפשר. עובדה.
עובדה-שמובדה. היא תחזור כי זה תפור עליה, כי זה בדי-אנ-איי שלה. כי אי אפשר בלעדיה והיא יודעת את זה.
אני דווקא קצת התפעלתי מההיעדרות שלה. יש בזה מן החידוש.
חידוש-שמידוש-קשקוש-בלבוש. היא ת-ח-ז-ו-ר.



והיא חזרה!



אז כן, זה לקח קצת זמן.
וכן, התעוררו סימני שאלה באשר לגורלה.
וכן, צריך להודות שככל שבוששה מלהגיע התגנבו גם הרהורי חרטה על דברים שנכתבו עליה בעבר.
וכן, ככל שעבר הזמן הם התעצמו והפכו לרגשות אשם על הלגלוג שהופנה כלפיה - שפתאום נראה אולי קצת מופרז.



אבל היא לא איכזבה ולא ביאסה. היא אולי דפקה נפקדות אבל היא בטוח לא דפקה עריקות כי הנה, היא חזרה!!



כן, כן, היא חזרה!!!



חולצת-הסוף-מסלול-האשכול-נבואית. היא חזרה.

לקבלת החולצה, שתיים-שלוש, הקשב!

[...] ואז היא חזרה, לבושה במכנסי הספורט הקצרים של ישראל ובחולצת-סיירת-צנחנים של ישראל ואמרה לו: זזנו?" (עמ' 83)

מה זזנו, מה? שמונים-ושלושה עמודים הבנאדם מחכה לך וכבר את זזה?!
תני לי דקה להתרגל אלייך שוב.



הוא פשוט לא יכול בלעדיה, אשכול נבו.
גם אם זה מקווה, גם אם הוא בסיביר, החולצת-סוף-מסלול פוע-תופיע, גיע-תגיע, ציע-תפציע ונעה-תנוע. באבו-אבוה היא תנוע, ועולם כמנהגו ישוב לנהוג כי היא חזרה.

זה לא ספר של אשכול נבו בלי החולצה אז טוב שהיא חזרה כי זה לא ספר של אשכול נבו בלי החולצה. אז טוב שהיא חזרה.
זה לא ספר של אשכול נבו בלי ערבי-עשוק-שהיהודים-החארות-מתחרעים-עליו, וגם הוא נמצא פה.

יופי של ספר הוא כתב. חוץ מהחולצת-סוף-מסלול וחוץ מהערבי-העשוק וחוץ מהמסלול שעברה זאת שלבשה אות החולצת-סוף-מסלול הוא די שונה מספריו האחרים: גם בעלילה, גם בדמויות, גם במחוזות התרחשותה, גם בכתיבה המקושטת מהרגיל ובעיקר ברוח-האפרים-קישונית שמרחפת לה ממעל.

אמרתם אפרים-קישון, אמרתם פארסה גרוטסקית גאונית ומרשימה, ואשכול נבו פלש למקומות האלה - וזה די הצליח לו. לדעתי הוא אפילו הציב שם איזה דגל. ומהבחינה זו - יש לומר – קיים דיסונאחס קוגנטיזי בין כמה שהאנשים בספר לא מאושרים ולא שלמים וקצת סדוקים ובחלקם אפילו שבורים לבין הנימה המבודחת והמבדחת של הספר.

הספר מתרחש בעיר הצדיקים, שראש העיר שלה עולה לפעמים לעיר הקודש ומזמין אליו יועץ מעיר החטאים שסמוכה לעיר היין אלא אם כן טעיתי ועיר היין היא לא מי שחשבתי שהיא אלא היא עיר החולות מה שאומר שעיר היין היא עיר אחרת ששוכנת בצפון ואז עיר החולות היא תעלומה.
מי שקרא את הספר יבין על מה אני מקשקשת ואודה על פתרון התעלומה.

הספר מרשים, סוחף, מושחז, מקורי ועם ניצוץ של גאוניות עלילתית. לדעתי יש בו רבדים שיתגלו ויתבררו יותר רק בקריאה נוספת. וזה ספר ששווה קריאה נוספת.


וחרף כל השבחים, בכל זאת הושת קנס של כוכב אחד בגלל כל מיני ליקויים קטנים שאחד מהם הוא התעלמות מהפן הכלכלי-כספי-פיננסי-מוניטרי של הדמויות שפוגם באמינות ובכך תורם להיתכנות המפוקפקת – ואלו הם דברים שאני לא יכולה שלא לחפש אותם בכל ספר שאני קוראת.


# # # # # # # # # # # #


ציטוט עצמי מתוך דברים שכתבתי ב-2015 על 'שלוש קומות' של האשכול. הם יסבירו את סוגיית שובה-של-החולצה.

הבחורות של אשכול נבו הן תמיד הבחורות הכי מוצלחות ומבוקשות בשטח, ולעולם ילבשו ג'ינס שצמוד לגופן החתיכי וגופיה שמבליטה את השדיים הזקורים שלהן. בהמשך הן יעברו לאיזה שרוואל זרוק עם החולצה המרופטת של החבר/הבעל מסיום קורס קצינים/חובלים/טיס/סיירת מטכ"ל, שכיום הוא כבר בורגני מצליח בעל מקצוע חופשי.


הבחורים של אשכול נבו לעולם יהיו בורגנים מצליחים בעלי מקצועות חופשיים שהיו בקורס קצינים/חובלים/טיס/סיירת מטכ"ל, והחברה שלהם היא תמיד הבחורה הכי מוצלחת ומבוקשת בשטח. הם זכו בה כי הם בורגנים מצליחים שהיו בקורס קצינים/חובלים/טיס/סיירת מטכ"ל, והיא קיבלה את חולצת סוף הקורס שלהם כי היא הבחורה הכי מוצלחת ומבוקשת בשטח, שכמובן לובשת ג'ינס שצמוד לגופה החתיכי וגופיה שמבליטה את השדיים הזקורים שלה.

השרוואל וחולצת סוף הקורס יבואו אחר כך.

או שמא לפני כן?

סוף ציטוט

מ.ש.ל.
נכון?

» ביקורות נוספות של שונרא החתול
» ביקורות נוספות על המקווה האחרון בסיביר