ביקורת ספרותית על המקווה האחרון בסיביר מאת אשכול נבו

---

באתרי אינטרנט המשמשים כלוחות מודעות למציאת דירה, עבודה,או איזו מכונית יד שנייה, ישנה אפשרות נחמדה: בתשלום נוסף, תוכל "להקפיץ" את המודעה על מנת שהקונים/השוכרים יראו את מודעתך לפני כולם.
חשבתי לעצמי, כמה יהיה נחמד אם אפשר יהיה "להקפיץ" ספר מסויים חזרה לתודעה בעזרת האתר הנהדר שלנו, ובאותה הזדמנות, אני יכול "להקפיץ" כך גם את עצמי חזרה לתוכן בסימניה, כי למרות שקראתי לאחרונה כמה ספרים, לא כתבתי ביקורת אחת במשך שנים! (כך הופתעתי)

הספר הראשון שחשבתי עליו ככזה שמגיעה לו הקפצה הוא ספרו של אשכול נבו, שקצת נחמץ לי הלב לראות שהביקורת האחרונה שנכתבה עליו הייתה בשנת 2016, התבאסתי, אבל גם הבנתי שכזה עולם הקריאה, הספרים מתחלפים כמו סרטונים מצחיקים עם כלבים ביו טיוב, ולאחרונה זה מחמיר, ספרים יורדים מהתודעה מהר, לא נקראים בשנית, נשכחים, ומוצאים עצמם על ספסל ברחוב "בצלאל" לצד בריטניקה לנוער משנת 1996.

למה אני כותב את כל זה? כשקראתי את הספר התחושה שלי הייתה זה שאשכול נבו מנסה ליצור כאן ספר קאנוני, מן סוג של "המאהב" (א.ב יהושוע), עם ביקורת אמיתית, אבל כזאת מפותלת , שיש בה גם רמזים בוהקים, והפעם דווקא על על זהות ישראלית חדשה, עלייה רוסית בולטת, פוליטיקה מקומית זולה , ואכזבה הומוריסטית כזו על הרעיון הציוני החדש כולו, שמנוהל כמעט כולו מהגולה במן ציר מוזר כזה של תורמים עשירים מארצות הברית לבין חיילים קרביים שמתפאננים להם במכולה ממוזגת עם פליסטיישן במוצב צפוני.

הבנתי את הכוונה, לפחות אני חושב ככה. אך עם זאת, בתוך הכוונות הנפלאות של הסופר מצאתי את עצמי מהנהן בכוח ומחייך בין סצנה לסצנה כאומר "אי אי אי..כמעט יצירה לבגרויות" אילו רק לא היה מנסה להפוך אתה הספר לאיזה מסמך שנון , עם דמיות סטראוטיופיות נוקשות, שכמעט לא עוברות אבולוציה, עלילה קצת פחות מגושמת,אולי זה היה קצת מצליח יותר.
זה מרגיש כאילו אשכול נבו הניח קאסט לריאטלי בתוך הספר והלביש עליהם עלילה שהיא לא פחות מנפלאה. הדמויות המאולצות עושות הכל כדי להרוס לו את זה.
ולא רק זה, הם חיים בעיר פריפיאלית מומצאת (אפשר להגיד מטאפורית?), צפויה, עם מזרחיים, מתנ"ס וראש עיר שמנשמן ואזרחים משועממים.
זאת לא ביקורת חברתית שנונה ומורמזת בספר, זה ספר מרוחק, מתאמץ. ו...מומלץ.

איך הטוויסט שלי? למרות הכל, עדיף לא לפספס את הספר הזה, גם אם הפעם האחרונה שנתקלתם בו הייתה ב2013 והחלטתם ללכת על "קתדרה על הים" (כבודה מונח) ולהשאיר את נבו לאחר כך.
למה?דווקא כי הספר הזה מפספס משהו, הוא מראה "חוסר" בנשיכה העדינה מדי שלו, ובזה הוא כל כך ישראלי, את חוסר השלמות הזה אי אפשר לחקות, הוא מצחיק וגם טיפה מעצבן, כמו מישהו שחותך אותך בתור, כמו הנימוס המוגזם של כולם בדיוטי פרי, ואשכול נבו יודע לכתוב על זה, כמו שהוא יודע לכתוב על גבריות ישראלית בין צבא להי טק (משאלה אחת ימינה) או על היהודי הנודד החדש בתצורת "הטיול אחרי צבא" (כפי שמופיע בנוילנד) ועכשיו הגיע הזמן לביקורת שמסכמת את המציאות הישראלית של נבו, קצת כמו מניפסט שמכיל את הכל, את הפוליטיקה הזולה, החוסר רשמיות, הממלכתיות המאולצת, הכור היתוך הכבוי, וכרגיל, נבו מסמן וי על העובדה הפשוטה שאף אחד, לאחרונה, עדיין לא כתב ספר מסוגנן על ישראליות, עלייה, ומרחב פריפריאלי מוקצן סטייל דימונה (לפי סדר אקראי), אשכול נבו עקף אותנו בתור בדרך לקופה, כרגיל, רק חבל שהוא עומד בקופה המהירה ויאלץ לכתוב על זה שוב , ובפעם הבאה ייבנה אץ המניפס שלו קצת יותר לאט.

» ביקורות נוספות של עומרי
» ביקורות נוספות על המקווה האחרון בסיביר