ביקורת ספרותית על המקווה האחרון בסיביר מאת אשכול נבו
ספר בסדר

---

ספר מעניין וקריא. אבל יש לי גם הסתייגויות שעליהן אכתוב בהמשך.
הספר מעניק מבט על החברה הישראלית על גווניה השונים. אשכול בוחן במיוחד את האינטראקציה בין העולים מרוסיה והישראלים הותיקים וכל זאת בהקשר חברתי ופוליטי עם נגיעות של מיסטיקה ודת.
מדוע אהבתי את הספר? השפה קולחת ויש בספר לא מעט סאטירה והומר.
אשכול נבו מספק מבט על המציאות הן מזווית הראייה של הישראלי המצוי ובעיקר, מזווית הראייה של העולים מרוסיה שחסרה לנו כל כך. מתברר שישנם מביניהם שלא למדו עברית, שחשוב להם להמשיך את סממני התרבות שלהם בין אם זה בסידור הדירה ובין אם מדובר בצורת החשיבה. מדובר באוכלוסייה מבוגרת שאינה מתערה באוכלוסייה המקומית. מתוך בחירה. הם בשלהם.
מדוע הסתייגתי מהספר? למרות שמדובר ברומן, סיפור בדוי, התורם את תרומתו להבנת קבוצת העולים המבוגרים מרוסיה והאינטראקציה בינם למקומיים, לא התחברתי למספר התפתחויות דמיוניות לחלוטין בעלילה, המשובצות בעיקר בסוף הספר. לטעמי אשכול נבו מפליג בדמיונו מעל ומעבר למידה. חלק מהסיפור הוא כל כך דמיוני עד שהקורא מאבד את החשק לסיים את הספר דווקא לקראת הסוף. חבל.

» ביקורות נוספות של טרי
» ביקורות נוספות על המקווה האחרון בסיביר