ביקורות ספרים על הספר שחף שחור
|
הסיפור "שחף שחור" נכתב במלאכת מחשבת, עם שפה קולחת שמושכת אותך פנימה כבר מהעמוד הראשון.
העלילה ארוגה ביד אמן, והפיתולים המפתיעים שלה הותירו אותי במתח תמידי, במעין תהייה מתמשכת ובציפייה דרוכה לפתרון התעלומה.
אהבתי במיוחד את הדינמיקה המרתקת שבין הזמנים השונים – תנועה חלקה וטבעית בין ההווה לעבר שתרמה עומק נוסף לסיפור.
הכותבת מצליחה לתאר את מערכות היחסים המורכבות בצורה נוגעת ללב ורגישה, בלי לאבד את תחושת האותנטיות.
סיפור ההתאהבות בין אפי ותמרה, לצד הזוגיות המאתגרת של אפי עם אפרת, נכתב ברגישות יוצאת דופן וגורם לך להרגיש חלק מהמסע הרגשי של הדמוי... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
"אכפת לך לקרוא גם את הספר שלי ולקטול? אני ממש אשמח להמלצה", את זה ביקשה ממני חברתינו נתי ק. כמעט לפני שנה כתגובה לביקורת שלי על ספר ביכורים של חבר אחר בסימניה. הופתעתי למצוא את הספר בספריית המוסד החינוכי בו אני עובד וניצלתי כמה שעות פנאי מתות כדי למלא את בקשתה של חברתינו. גילוי נאות - אינני נוהג לקטול ספרים על-פי בקשה לא משנה כמה יפה יבקשו ממני, אפילו אם זה - כך לפי אותה תגובה - יכול לעזור במכירה שלו. ובכלל המגמה שלי היא להרעיף אהבה על ספרים ופחות לקטול אותם. בכל מקרה נגשתי לספר בתקווה גדולה שאולי בכל זאת יצא מכאן משהו טוב. איך תקוות מסתיימות בימים האלה את... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר נאסף באחת מתחנות הרכבת, התחלתי לקרוא אותו רק לאחר קריאת הביקורות.
אגב, אני מדלג על 95% ממה שכתוב במאמרי הביקורת, כיוון שהן מספרים את סיפור העלילה, ולעיתים באריכות רבה, ואינני מבין מדוע? אני מריץ את הנאמר רק אל השורות האחרונות: טוב/ לא טוב.
אכן סופי הדברים אצל כולם משבחים את הספר, ותודות לכך הכרתי את הספר, ואת הסופרת החדשה.
אכן, מעניין ומרתק, ולא אוסיף, אלא,
הייתי חייב לנהל רישום של עץ המשפחה לכל אורכו, אחרת הייתי מאבד את הקשרים המשפחתיים, ומתנתק מן העלילה המורכבת.
אינני חובב של מקריות. מכל רוסיה הגדולה, נופלת החוקרת מישראל באופן מקרי דווקא אל שרידי... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את הספר לפני כמה חודשים טובים, אהבתי אותו מאוד ובכל זאת לא כתבתי ביקורת.
גם בגלל שבדרך כלל אני לא כותבת כאן סקירות וגם בגלל שנכתבו עליו כאן כבר כל כך הרבה ביקורות ולא היה לי מה לחדש או להוסיף על מה שנאמר כבר.
החלטתי להביע את אהבתי לספר בדרך אחרת: המלצתי עליו למכריי ולידידיי.
בין השאר כתבתי בפרטי לראובן מסימניה והמלצתי לו על הספר. הוא כתב ביקורת מאוד מסויגת, כנה ואמיצה (כל הכבוד! בלי ציניות חלילה), ודווקא זה מה ששכנע אותי אחרי התלבטות רבה בכל זאת לכתוב כמה מילים חמות על הספר מנקודת המבט שלי.
אז לחדש הרבה אין לי מה, אבל מאוד אהבתי את הסיפור המשפחתי,... המשך לקרוא
39 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מארק, יורי ואלכסנדר (סשה) הם שלושה צעירים ברוסיה, בלתי נפרדים בתחילת דרכם בשנות השבעים-שמונים באחד משני צירי הזמן בעלילה.
עם השנים נישא יורי לרעיה ומארק לאחותה גליה. בחלוף הזמן מתגלה יורי כאגרסיבי ובוטה, ממאיס עצמו על חבריו ומשפחותיהם כולל ילדיו והופך למוקצה. חלק מבני המשפחה עולים ארצה. ברוסיה, יורי איש הצבא וסשה במשטרה מטפסים לדרגות בכירות ביותר.
בשנת 2009- ציר הזמן השני- תמרה אטיאס, בתה של גליה היא מדענית מחוננת בתחום הזיהוי פלילי, גרושה ואם חד הורית לבן צעיר המתגוררת בחיפה בה מתרחש חלק מהעלילה (באזור מוכר לי, במוסגר) ומנהלת רומן עם שכן נשוי. מוטלת ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מה אהבתי בספר?
• טוב, לא בדיוק מה אהבתי אלא את מי אהבתי. תמרה, הגיבורה. פשוט להתאהב בה.
חמה, אנושית, אסרטיבית, קרייריסטית, רגישה.
היות שאומרים שכל סופר נותן הרבה מעצמו בעיקר בספר הראשון ומקרין על הגיבור הראשי שלו הרבה מעצמו, זה אולי המקום להרגיע את בעלה של נתי. אני לא מתכוון להתחיל איתה...
• אני לא יודע אם שמתם לב, אבל בשנים האחרונות יוצאים המון ספרים קטנטנים (כמו כל הספרים של "תשע נשמות") ומצד שני – ספרים עבי כרס במיוחד (כמו נוטות החסד), שאתה צריך להביא סבל שירים לך אותם. ואיפה הספרים של פעם, אלה בני כ- 200-300 עמודים? זה לדעתי צריך להיות טווח העמודים של הס... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מדי כמה שבועות יש לי זמן איכות בסניף הדואר לחכות לחבילה כלשהי שהזמנתי אי שם בעבר וכבר איני זוכר את תוכנה. פילטר למקרר. ספר מאמזון. טושים מיוחדים לציור לבת האומנית שלי. נחמד לשבת ולהאזין לפודקסט, להביט במספרים הזוחלים על הצגים בסניף הדואר ולקוות לחבילה עם משהו מעניין.
לפני שלושה או ארבעה חודשים הגיע אלי שחף שחור. נתי שלחה לי אותו. אספתי אותו הבייתה ואז החיים קרו. עבודה חדשה. עריכה של הספר השלישי. נסיעות. אז שחף שחור חיכה לי בסבלנות על השידה ליד המיטה עד לסוף השבוע האחרון בו לפתע היו לי כמעט יומיים שלמים פנויים אז קדימה לקריאה!
כשהתחלתי לקרוא קיווית... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מתח שזכרתי שאחת מבנות סימניה כתבה אותו. כבר שנים הוא מופיע לי ברשימות של 'בקרוב אצלי' ולא יצא לי להגיע אליו. שבוע שעבר נתקלתי בו בספריה והחלטתי שזה הזמן לקחת.
באמת ניגשתי אליו עם אפס ציפיות... שום המלצות בומבסטיות על כריכת הספר מסופרים עולמיים כמו בספר האחרון שקראתי ("האלמנה") בו ההמלצה של סטיבן קינג מעטרת את חזית הספר ורק לאחר סיום קריאה הבנתי כי אין קשר בין ההמלצה לבין הספר.
אז ניגשתי למלאכה ממקום של חוסר ידיעה מוחלט מה מחכה לי. הופתעתי לטובה!
ספר מתח שבנוי טוב, דמויות מעניינות, סיפור מותח וזורם.
מה שהפריע לי פה הפעם זה ההפך ממה שבד"כ מפריע לי! ה... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את הספר בנשימה עצורה. המתח שבו נוצר מהתעלומה משפחתית שנחשפת טיפין טיפין, תוך מעבר בין העבר להווה ובחזרה, אך לא פחות מזה, מתוך התקווה שהגיבורה תצליח לפזר את עננת מאורעות העבר שיוצרת אצלה ואצל הדמויות האחרות תקיעות בהווה. זה כמובן מעיד על דמויות עגולות וכתובות היטב, לא רק דמות הגיבורה, אלה גם דמויותיהם של בני המשפחה האחרים. קל להזדהות עם אנושיותן של כל הדמויות. אהבתי את זרימת העלילה בשני המישורים, העבר וההווה, ואיך המישורים מאירים זה על זה עד שהם נפגשים בגילוי מפתיע. אהבתי את ההבנה העמוקה בנפש האדם מחד ובכימיה פורנזית מאידך... כיף לקרוא ספר ביכור... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אבא שלי צמחוני אדוק. אמא שלי לקוחה קבועה בשווארמה חזן.
אבא שלי ימני. אמא שלי שמאלנית.
אבא שלי צופה בסרטי איכות בסינמטק. אמא שלי מזילה דמעה בטלנובלות.
אבא שלי טיפוס של חורף. אמא שלי מעדיפה את הקיץ.
אבא שלי אוהב לקרוא את אפלפלד ואת פול אוסטר ומורקמי. אמא שלי אוהבת את רם אורן ואת ג'וג'ו מויס.
אני יכולה להמשיך עד מחר בבוקר, אבל הבנתם את הפרנציפ.
אבא שלי אהב את הספר הזה. אמא שלי....... גם אהבה את הספר הזה!!! אני אומרת לכם, ימות המשיח ממש. אשכרה חזון אחרית הימים אצלנו במשפחה...
אבל...
• אבא דיבר על תיבת פנדורה משפחתית ונתן הרצאה על סודות שנחשפים ושתמיד הם ייח... המשך לקרוא
51 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא קראתי את הספר. נתתי אותו לאשתי וביקשתי ממנה שאם הוא ימצא חן בעיניה שתכתוב עליו ביקורת, שכן הסופרת היא חברת סימניה. כאן חלה אי הבנה מצערת. אני התכוונתי שאשתי תירשם לאתר בעצמה ותעלה את הביקורת, ואילו העצלנית הבינה מדבריי שהיא רק תכתוב את הביקורת עצמה, ושאני אעלה אותה תחת השם שלי. כמובן שהתפתחה לה מריבה הגונה, וכמובן שידה של אשתי הייתה על העליונה... אז הנה הביקורת, ככתבה וכלשונה, עם תיקוני הגהה קלים:
תמרה, מומחית לזיהוי פלילי שהנישואים שלה על סף קריסה, נדרשת במסגרת תפקידה לצאת לרוסיה כדי לסייע בחקירת רצח של אשת בכיר סובייטי. תמרה, ילידת רוסיה בעצמה, מ... המשך לקרוא
42 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הוא היה על הפלאפון הרבה זמן.
קראתי פרק ראשון ועצרתי.
העניין הלא פתור הזה, שיש לי עם ספרי מתח ישראליים.
ספר מתח יושב אצלי תחת קטגוריית אסקפיזם. מאז ימי חבורות הבלשים של אניד בלייטון, דרך אגתה כריסטי וכלה בריצ'ר ובהולה. כפרים אנגליים, פעמונים שמצלצלים לארוחת התה, אחוזות רחבות ידיים, משרתים מלאי יראת כבוד, הרחובות הקפואים של אוסלו, טרמפים לאורך ארה"ב...
הכל, רק לא הכאן והעכשיו.
ואז בא ספר מתח ישראלי ומבלבל הכל: לאיזה מגירה להכניס אותו, תחת איזו כותרת לקרוא אותו, בריחה מהמציאות? כשלגיבורים קוראים אפרים ומיקי וגידי ושירה ועידו ושחר?
קריאה מדכאת על הכאן וה... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הרגיש לי כמו עוגת שכבות, שכבה ועוד שכבה, ולבסוף הביס שלקחתי היה נהדר והשאיר אצלי טעם של עוד.
הרבה דמויות בספר, חששתי שיהיה לי קשה לזכור שמות ולקשר ביניהם אך לא קרה הדבר. כל דמות קיבלה את הפינה החמה שלה בסיפור.
הסיפור מסופר בתקופות זמן שונות המתחברות יחד לסיפור מופלא.
גיבורת הספר וגם הגיבורה שלי תמרה אטיאס, מומחית בזיהוי פלילי מגיעה לרוסיה מקום הולדתה מתוקף תפקידה כדי לעזור בפיענוח רצח.
לתיק הפשע הזה יש קשר ישיר אליה לבני משפחתה.
עבור תמרה התפקיד והשליחות הזו פתחה דלתות שהיו נעולות בזיכרונה, שעזרו לה להשתחרר מהעבר ולהביט אל האופק ,אל ההווה.
... המשך לקרוא
28 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לעתים החיים מזמנים לנו מצבים בהם אנו מוצאים את עצמנו בצד השני של המתרס. זו יכול להיות סיטואציה יום יומית כמו זו של קופאית בסופר שעורכת קניות בסופרמרקט אחר, ועודה מניחה את מצרכיה על המסוע היא נשאלת את שאלת ה- "יש לך כרטיס חבר מועדון?" שבנסיבות רגילות היא מרבה לשאול בעצמה. זו יכולה להיות סיטואציה פחות שגרתית, כמו זו של רופא שמוצא את עצמו מאושפז בבית חולים או מיילדת שהיא עצמה כורעת ללדת. וזו יכולה להיות גם סיטואציה הנוגעת לספר פרי עטו של חבר סימניה, כשהחבר, כותב הספר, רגיל להיות בצד הנבדק והנבחן, והנה הוא מוצא את עצמו בצד השני של המתרס, כותב ביקורת על ספר ... המשך לקרוא
45 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את ספר הביכורים הזה רציתי לקרוא מזמן, במיוחד בגלל הכריכה שסקרנה אותי.
העלילה מתגלגלת על גבי שני צירי זמן: שנות השבעים של המאה הקודמת ותחילת המאה הנוכחית.
וכך זה מתחיל... מינסק, 7 במרץ 1973, גליה הביטה מחלון חדרה על רכב הוריה: אריה ורוזה הירש. אריה שרק לעצמו ותוך כדי שריקה, ניגש לפתוח את דלת הרכב לרוזה. הוריה נראו יחדיו באותה עת, מחויכים ומאושרים אחרי מפגש אצל המחותנים.
גליה הביטה בהתפעלות בהוריה שנראו כה קרובים זה לזה וכה מאושרים. בעוד דקות אחדות ישתנו פניהם, חשבה לעצמה בעצב. גם הפעם היא תהיה זו שתשבור את ליבם. (עמוד 8)
לתוך הדיווח הנלהב של רוזה על ה... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יש ספרי ביכורים שיש בהם הבטחה לבאות . כמו הספר הזה של רינת קליין.
הוא כזה שמשאיר טעם של עוד , ואני בטוחה שיהיו עוד.
תמרה אטיאס גיבורת הספר , היא חוקרת מז"פ , העומדת לנסוע לרוסיה לעזור בחקירת רצח . מיומנותה וניסיונה של תמרה , יעזרו לחקירה.
תוך כדי סיפור המתח , נשזר גם סיפורה המשפחתי של תמרה , אשר קשור גם הוא לחקירה שבה היא מעורבת.
הסיפור נע על שני צירי זמן , העכשווי , וזה מהעבר . הסיפור מחליק בקלות בין הזמנים , ואין את הסירבול שלעיתים מאפיין ספרים אשר כתובים במתכונת הזו.
הכתיבה קולחת , המתח מסופר בקצב טוב , והוא מסוג הספרים שמתחילים ומסיימים .
רק דבר אח... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כמו שכולם יודעים, הסופרת היא חברה פה בסימניה, שאני אישית מאוד מעריך את כתיבתה ואת דעתה. לא אאריך על הרקע ופרטי העלילה מכיוון שניתן למצוא בקלות בביקורות של קודמי או בתקציר שמופיע בדף הספר. רק אכתוב בקצרה על התחושות שלי.
זהו לא ספר מתח, למרות שיש חשוד ברצח והגיבורה, תמרה, היא מומחית לזיהוי פלילי. זהו ספר שמספר את סיפורה הלא שגרתי של משפחה מורחבת של עולים ותיקים מרוסיה. בסיפור יש סוד אפל מהעבר, קשרים וחברויות, אהבה נשכחת, קשרי הורים וילדים, פרידות, עצב ושמחה, הרוח והאווירה הרוסית מורגשת ומשאירה טעם טוב.
ואם בספרות רוסית עסקינן אי אפשר שלא לצטט בהקשר הזה... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שחף שחור/רינת קליין
Black Seagull/Rinat Klein
עריכה: דורית זילברמן.
הוצאה: סלע ספרים, 2013
231 עמ' כולל תודות.
דרמה משפחתית, יש בכל משפחה. הספר אומנם הוא מתח לייט, אך הדרמה המשפחתית והסודות שיש בכל משפחה זה האקשן בספר.
העלילה מתחילה ברוסיה ונעה מהעבר להווה של משפחתה של תמרה, וכן יש על חייה של תמרה בעוד היא מנסה למצוא יציבות רומנטית בחיים שלה לאחר שהיא התגרשה.
תמרה הייתה נשואה לאיתן, אך היא הייתה זאת שבחרה להתגרש. היא אף הכירה לאיתן את החברה שלה. תמרה ואיתן על אף שהם גרושים עדיין חברים.
בין לבין בספר יש מעבר חוץ מישראל ורוסיה גם שיקגו.
פרופסור ג'פרי ליברסון, היה ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מתח במידה הנכונה, דרמה במידה הנכונה - פשוט לא התחלתי להניח את הספר וגם כשנאלצתי, חשבתי עליו בין לבין.
מאוד נהניתי, ומחכה לספר הבא של הסופרת!... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ולדיווסטוק, רוסיה, 5 באוגוסט 2009.
"תמרה נטלה מידו את החפץ מבלי לדעת מהו. ברגע שקירבה אותו אל עיניה פרצה בצחוק. הייתה זו סוכריה ורודה בצורת תרנגול, הממתק מהילדות שיכול היה לתקן כל דבר עבור שניהם ועבורו חסכו את המטבעות שקיבלו מהוריהם. [...] היא הורידה את העטיפה מהסוכריה, עצמה את עיניה וליקקה את התרנגול הוורוד. טעמו החמצמץ התפשט בגופה וריח הפטל שנדף מהסוכריה דגדג את נחיריה." (עמוד 192)
קרב התרנגולים בין ישראל לרוסיה הסתיים בתוצאה 0-1 לישראל.
למה ניצחון ישראלי? ולמה זה בכלל קרב? כי לנו הייתה סוכריית תרנגול אדומה, לא ורודה. אדום עסיסי כזה. והספיק מבט אחד בצבע הש... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זה מוזר לקרוא ספר של אדם שאתה מכיר. יש את החשש שאולי לא תבין את הספר או גרוע מכך , לא תאהב אותו. ואז איך תסביר את זה והאם זה לא אתה זה אני באמת יעבוד.
אני לא באמת מכיר את רינת קליין, אני מכיר את האושיה האינטרנטית שלה שנמצאת פה באתר , אבל זה יצר מספיק קרבה כדי שמחד סקרנותי תתעורר לקנות את הספר ומאידך תגרום לו לשבת חצי שנה על המדף. כבר תכננתי לספר איך נפל מאחורי המדף לחלק המאובק שיד אדם לא תיגע בו עד למעבר הדירה הבא
לשמחתי דאגתי לשווא, אהבתי את הספר. מאוד.
אני לא מהקוראים המהירים אבל סיימתי אותו בסוף שבוע אחד, תודות לחורף שקצת התלהב השנה ולקצב של הספר.
אני ... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר ביכורים מעניין ומותח, נהניתי מאד.
זוהי דרמה משפחתית שתחילתה במינסק בשנת 1973 והמשכה בארץ ישראל של ימינו.
הגיבורה, תמרה, גרושה עם ילד, עלתה לארץ כילדה וכיום היא מומחית לזיהוי פלילי במשטרה. במסגרת עבודתה, מוטלת עליה משימה לטוס לרוסיה בכדי לסייע בפענוח מקרה רצח.
ברוסיה, כשהיא חוקרת את המקרה, היא מגלה שהמקרה קשור לקרוביה והיא נחשפת לסודות שקשורים במשפחתה.
תוך כדי פענוח הרצח ותחקור בני משפחתה, היא מגלה כי אירוע בעברה שכנראה הודחק, משפיע על חייה עד היום.
יש פה שתי עלילות במקביל: פענוח מקרה הרצח ותוך כדי כך סיפור חייה של תמרה.
הפרקים נעים בין ההווה לע... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שם [בארץ]: חוזרת על עצמה שוב אותה ההוויה:
שם רודף שם רודף שם רודף שם.. תמונה רודפת תמונה רודפת תמונה.. סיפור חיים קצר מדי רודף סיפור חיים שהיה לו עוד הרבה מה להציע לטובתו ולטובת החברה..
פצועים קשה.. בינוני.. קל.. אנוש..
היתקלות רודפת סיפור קרבות שרודף עוד היתקלות ועוד אחד ושוב וסופסוף בוקר אחרי עוד לילה קשה..
כאן: כבר חודש שעוסקים בהסברה כשהמחשבות נודדות לשם.
אחד (ממש טוב, זה ברור) - הותחל ונזנח אחרי שלושה עמודים.
שני (טוב, קליל, זורם – כך נפרס במחמאות על פני כל הביקורות, שאין ספק, הן צודקות) - הותחל ונזנח כבר אחרי עמוד אחד.
ואז - "שחף שחור" נלקח ליד –ועשה את... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
בת זוגי (שתחיה) עלתה מברית המועצות בתחילת שנות התשעים. לאחר מספר שנים של זוגיות, אני חושבת שעבורה ישנם שני סוגים של ארונות: הארון הגאה והארון הרוסי.
הארון הרוסי הוא מין ארון כזה שלא ממש ניתן להסתתר בו, השם המעט שונה והמבטא יוצרים בו סדקים, כך שברור לכולם תוך חמש שניות שגם אתה נולדת שם.
ובכל זאת אני מכנה אותו ארון, כי הוא ארון של עלייה שלמה שמסתתרת,מדחיקה ולא מספרת,מתביישת.
עלייה שמתביישת במגורים עם אחות,אמא,אבא,דודה,סבא וסבתא בדירת שלושה חדרים. עדה שלא מספרת על הליכה לשוק לקראת סגירה כדי לקבל את השאריות שנותנים בלי כסף, בעוד שחלק מהצברים בטוחים שהעול... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני קצת משוחד בכל הקשור לספר הזה. קודם כל אני כמובן מכירה את מחברת הספר החביבה מ''סימניה'', שנית אני עצמי עולה מרוסיה, שלישית אני גרה בחיפה ממש קרוב לבניין שבו מתגוררים אפי ותמרה וכמובן ששירתתי בב''ח חיל הים יחד עם מיקי. מכל אלה משתמע שאני לא יכולה להיות מאוד אובייקטיבית בקשר לספר הזה, ובכל זאת עלי לציין שהוא נקרא בקלות, מעניין ואיחודי. רינת, שיחקת אותה!
נ.ב. רק שלא תתחילו לחשוב שכל המשפחות הרוסיות מתוסבכות כך. הנה למשל משפחה שלי היא נורמיטיבית לחחוטין. אז נכון שסבא שלי תלה את אבא שלי כי חשב שהוא בוגד באמא שלי עם חברה ההכי טובה של סבתא שלי, אנחנו עדיין משפ... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הנה סוף סוף הגיע אלי השחף השחור על כנפי הרוח.
רינת קליין מתארת בספר את קורות מישפחתה של תמרה. בת למשפחת עולים מברית המועצות.
בעדינות ובחן מרחפת רינת עם רוחות העלילה מארץ לארץ מתקופה לתקופה ומדמות לדמות. אמנם הספר כתוב בגוף שלישי אך לכל אחת מהדמויות אופי ברור ומשכנע, גם בקטעים בהם התאור מסופר מנקודת המבט של ילד. ואל יקל הדבר בעיניכם..
אוירת המלנכוליה הרוסית מגיעה עם הרוח והקור הרוסי אך גם הצחוק והשימחה, אחדות המשפחה והיחסים החמים ביניהם. ההתערות בארץ יוצרת קירבה מיוחדת בין בני המשפחה המורחבת.
ובכל זאת הספר ישראלי כל כך, שביבים דקים של אפליה עדתית, נ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשהגיעה העלייה הרוסית לארץ, שרתתי בצבא. בזמן הזה ניסו הורי למכור את ביתם בשכונת נוה שאנן בחיפה.
שנים שגרנו בו. כמעט ולא היתה תחלופת שכנים מסביבנו. ואז הגיעה העליה הרוסית.
עולים שדברו עברית בשגיאות ועם מבטא נוראי, יצאו ממכוניתהם החדשות שנרכשו כהטבה
לעולה חדש. הסתובבו בבית וניסו להוריד במחיר.
פעם אחת בזמן שמשפחה זרה שוטטה לי בבית ולאחר מומ על המחיר ותחינות שיקר להם, יריתי לעברם ״אז לכו תגורו באוטו״ .
הורי הסתכלו עלי בתדהמה, אני, ילדה מנומסת שכזו מפגינה כעס על אנשים שלא עשו דבר.
כן. כעסתי עליהם. כעסתי על כל העולים שעלו וקבלו הטבות בן רגע בעוד שהורי ... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רפרוף מהיר על רשימת הספרים שברשותי ,הביקורות שכתבתי או הספרים שדירגתי, יסגיר מיד את העובדה שאני לא נוהגת לקרוא יותר מדי ספרות ישראלית. זה לא נובע מהתנשאות או מחוסר הזדהות עם הישראליות, אולי להפך- מעודף הזדהות ומהבנת הישראליות לעומקה, שכן אני ישראלית שנולדה וגדלה פה כל חייה. את ספר הביכורים הזה לא היה לי ספק שאקרא, מאותה סיבה שציינו רבים פה לפני.
קראתי, וגיליתי כבר בהתחלה ספר סוחף ועלילה מעניינת, שמשאירה את הקורא מסוקרן. בהמשך לא התאכזבתי, ובעצם עד לסופו (שהגיע לי נורא מהר, אם יורשה לי להוסיף), הסקרנות נשארה בעינה ואף באה על סיפוקה בכתוב.
לא הייתי מס... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחרי שהבנתי שהספר נכתב ע"י חברת סימניה, היה לי לגמרי ברור שאני אקרא אותו. סיימתי את הספר תוך יום אחד, לא יכלתי להניח אותו עד שנגמר. לא מדובר בספר מתח לפי הגדרה, אבל הוא בהחלט סוחף ומרתק, וכתוב בצורה מאד נעימה וקולחת.
הייתי שמחה לו היה דגש מעט גדול יותר על עבודת המז"פ, אבל כנראה שזה לא באמת מעניין את רוב הקוראים ואני מבינה למה החלק הזה בעלילה היה יחסית זניח.
מומלץ!
... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר טוב מאוד. המון כבוד לרינת קליין.
אולי זה לא סיפור שנכנס ללב להישאר בו עוד שנים אחר כך אבל הוא כל כך מעניין, קל לקריאה וזורם ובסך הכל חוויית קריאה נהדרת.
קראתי את הספר ביומיים בקושי. היה קשה מאוד להניח אותו מהיד. מומלץ.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
טוב, אז כמו רבים כאן בסימניה גם לי היה ברור שאקרא את ספר הביכורים של רינת קליין, חברתי הוירטואלית היקרה והמוכשרת מסימניה. ולשמחתי הרבה לא התאכזבתי.
הספר בא לי ממש טוב בימי חופשת הקיץ החמים והמתישים. מדובר בספר מתח, המשלב בצורה אמינה גם דרמה משפתית וסוד אפל מהעבר מהסוג שכולנו אוהבים ומעריכים. רינת כותבת בכישרון ובקלילות, מלהטטת בין העלילות, צירי הזמן והמקום ויוצרת דמויות מעניינות ומעוררות הזדהות.
בקצרה, "שחף שחור" (איזה שם מוצלח) הוא מסוג הספרים שגומעים בכיף גדול ובהנאה עד שהם נגמרים.... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מכתב לרינת קליין:
היי מיידלע,
הצלחת להפתיע אותי בגדול עם ספר הביכורים שלך. קראתי בביקורות ב'סימניה' שאת כותבת באתר ושאת בלונדינית וקצת חששתי. כי אני אגיד לך את האמת מיידלע, אני לא כל כך אוהב פרוזה ישראלית ואני גם לא מת על בלונדיניות (אמיתיות או מזויפות) אבל התקציר הצליח לעורר את בלוטות הנוסטלגיה שלי, נזכרתי באותם ילדים לבנבנים שהגיעו לפני כ-40 שנה לבית הספר עם בגדים משונים ועברית ענתיקה ואיזה בלגנים שעשינו להם עד שהבנו שהם לא פחות טובים מאיתנו וכך התחברנו. עיניין אותי לדעת איך כל ה"חוויות" האלו נראות מהצד שלהם, אבל כשהתחלתי לקרא את הספר גיליתי שהוא ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הגילוי הנאות במקרה הזה, ברור לכל חברי סימניה: אני מכירה (וירטואלית בלבד, אבל מכירה...) את הסופרת מסימניה. כך שהיה לי ברור עוד לפני שהספר יצא לאור שאקרא אותו, למרות זה וזה. הקדשתי קצת מחשבה מה אעשה אם הוא יהיה גרוע בעיני, והחלטתי שבמקרה כזה פשוט לא אכתוב עליו כלום. פיתרון של פחדנים, אני יודעת. יש כמה אנשים שאינם נוקטים בפיתרונות כאלה, אבל הם לא אני.
להפתעתי מצאתי את הסיפור מרתק ואף מותח. תמרה עלתה כילדה מרוסיה עם משפחתה המורחבת, והשאירה מאחור המון סיפורים וסודות המשפיעים על חייה בהווה. בגלל סוג המשפחה שיש לה לא מדברים על מה שקרה שם גם עשורים אחרי שזה קרה, ... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
תמרה, חוקרת זיהוי פלילי ישראלית, פיתחה יחד עם פרופסור ידוע שם בארה"ב שיטה ייחודית לזיהוי טביעת אצבעות באמצעים שלפני כן לא היו אפשריים.
תמרה היא גם צעירה גרושה, אם לילד, עולה מברית המועצות לשעבר. בהווה היא נשלחת לרוסיה לזהות טביעת אצבע של בכיר המואשם ברצח אשתו. לכאורה, סיפור פשוט. אלא שהסיפור הפשוט הזה הופך לסיפורה האישי כששניים מהבכירים, זה המאשים ברצח וזה המואשם, שניהם קרובי משפחה ושניהם קרובי משפחתה של תמרה.
טביעת האצבע אכן מתגלה, אבל הספר אינו ספר מתח ובא יתר לגלות סיפור משפחתי סבוך. מכאן עולה שאלה חשובה, שהרי בספר עסקינן, האם רינת קליין, שזה ספ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
תמרה לא הסתכלה לו בעיניים אף פעם כשעשו אהבה! האינסטינקט הראשוני של ילד כשחווה משהו טראומטי הוא לעצום עיניים.זה בדיוק מה שתמרה עשתה.לוקח שנים להדחיק ולוקח אלפית שנייה בכדי להציף הכל בחזרה.תמרה הדחיקה עמוק כל כך שהיא בכלל לא ידעה שהיא לא מסתכלת בעיניים.בשנות ה 90 אם היו שואלים כל ישראלי מה נשמע הוא מיד היה מקטר " נמאס כבר שומעים רוסית בכל מקום" כיום הערבוב תרם לנו כחברה עושר תרבותי גדול שקשה בכלל לחשוב על איך היינו לפני.תמרה עלתה לארץ עם משפחתה בשנות ה 90 והותירה ים של זכרונות , הדחקות, מורשת שפה ואת כל מה שזוכרים כשעוזבים בית.תמרה התחתנה ,התגרשה והתאהבה ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני מודה שהסיבה שרכשתי את ספרה של רינת קליין היתה בעיקרה מתוקף היכרותנו באתר סימניה והתרשמותי מכתיבתה היפה בפורומים, ביקורותיה הספרותיות ובהתכתבויות אישיות. העלילה המתרחשת על קו ישראל-רוסיה הרגישה רחוקה ממני אם כי סיפור המסגרת של פענוח רצח סיקרן אותי, בתור חובבת מושבעת של ספרי מתח.
להפתעתי הנעימה, הספר סחף אותי עוד מדפיו הראשונים!
הסיפור מתחיל במינסק הרחוקה של שנת 73' ויוצר עניין מיידי, הודות לכתיבה הישירה והקולחת.
הסיפור עצמו נע בין צירי זמן שונים ומציג את סיפורם של שלושה דורות למשפחה אחת: כיצד כל דור מושפע מקודמיו וכיצד הצאצאים משפיעים על אבו... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יום חמישי שעה שש, ישבתי רגל על רגל במשרד שלי בפנקס ארבע, שתיתי גולדסטאר וניסיתי לחשוב על התוכניות למחר, לא ממש הצלחתי, חשיבה זה לא הצד החזק שלי כידוע, פתאום נשמעה דפיקה בדלת.
"אין פה אף אחד." אמרתי.
כנראה שלא נשמעתי מספיק משכנע, כי הדלת נפתחה, ולחדר נכנסה בצעד מהוסס, בלונדינית בת שלושים ושתים, רזה עם המון רגליים, היא לבשה שמלה שחורה עם מחשוף לא קטן, שעורר בי עניין מקצועי מסויים.
"הקוסמטיקאית, זה בדירה ממול." אמרתי ביובש.
"אני מחפשת חוקר פרטי, ארז בראון, זה פה?"
"אנחנו סגורים." אמרתי, "אבל בסדר... מה את צריכה?"
"קוראים לי תמר אטיאס, אני מומחית בזהוי פלילי, אני ע... המשך לקרוא
41 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קודם כל דיסקליימר. גלשתי קצת בפורום הזה ואני חש שחייבים דיסקליימר. נרשמתי במיוחד על מנת לכתוב את הביקורת על הספר. זוגתי הביאה לי את הספר כמתנת יום הולדת מוקדמת עם הקדשה נחמדה מאוד של הסופרת. מסתבר שפעם הן למדו ביחד ונפגשו לאחרונה שוב. מכיוון שזוגתי קוראת בעיקר ספרי עיון ואני מעדיף פרוזה, קיבלתי אני את הספר. סיימתי את הקריאה תוך מספר ימים ונהנתי מאוד. זוגתי ביקשה שאכתוב את דעתי בדף הפייסבוק של הספר. בקשה תמוהה לאור העובדה שאין לי ולא יהיה כנראה לעולם פייסבוק. מתוך הצצה חטופה בתכנים באותו הדף ראיתי מספר המלצות מהאתר הזה והחלטתי שכאן זה הרע במיעוטו.
ל... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
פעם, בעבודה הודיעו שסבתא של טניה הלכה לעולמה, עוד הודיעו שטניה הייתה מאוד קרובה לסבתה. מכיוון שגם אני הייתי מאוד קרוב לסבתי, חשבתי לעצמי לגשת לנחם את טניה, ועוד בתור אחד שמבין לליבה. טניה יבבה ובכתה, ודיברה על תחושות של איבוד אם, הסבתא גידלה אותה במו ידייה כשאמה שקדה על פרנסת המשפחה. אני אמנם הייתי קרוב לסבתא ממה (זה בבושקה של הטוניסאים) קרוב מכול הנכדים, אבל לא קרוב כקרבת בן לאימו, היא היתה סבתי. אחרי הביקור שלי אצל טניה הבנתי שאני לא מבין, לא מבין במארג המשפחתי האלטרנטיבי, של הערבות המשפחתית המיוחדת במינה, העזרה ההדדית, ויחסי הקירבה שלא מוגדרים אך ורק... המשך לקרוא
32 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נדמה כי העלייה הרוסית של שנות השבעים לא זכתה עד היום לחשיפה מעמיקה ולעיסוק הוגן בספרות הישראלית.
כולנו מכירים את תרומתם של העולים לחיי התרבות בארץ. תזמורות, תיאטראות, אומנות פלאסטית, פוליטיקה ורפואה. העולים, שעלו ברובם ממניעים ציוניים, למדו את השפה במהירות, התערו והעשירו את התרבות המקומית.
שחף שחור הוא ספר מתח, רומן רוסי, רומן משפחתי, ספר שנע בין צירי זמן שונים, בין ברית המועצות לשעבר וישראל בעבר, בין ברית המועצות בהווה לישראל בהווה.
גיבורת הספר, תמרה אטיאס, היא דוקטור לכימיה פורנזית, העובדת כמומחית לזיהוי פלילי במשטרת ישראל. כימיה פורנזית, לידיעת... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
