ביקורת ספרותית על שחף שחור מאת רינת קליין

---

הוא היה על הפלאפון הרבה זמן.
קראתי פרק ראשון ועצרתי.
העניין הלא פתור הזה, שיש לי עם ספרי מתח ישראליים.
ספר מתח יושב אצלי תחת קטגוריית אסקפיזם. מאז ימי חבורות הבלשים של אניד בלייטון, דרך אגתה כריסטי וכלה בריצ'ר ובהולה. כפרים אנגליים, פעמונים שמצלצלים לארוחת התה, אחוזות רחבות ידיים, משרתים מלאי יראת כבוד, הרחובות הקפואים של אוסלו, טרמפים לאורך ארה"ב...
הכל, רק לא הכאן והעכשיו.
ואז בא ספר מתח ישראלי ומבלבל הכל: לאיזה מגירה להכניס אותו, תחת איזו כותרת לקרוא אותו, בריחה מהמציאות? כשלגיבורים קוראים אפרים ומיקי וגידי ושירה ועידו ושחר?
קריאה מדכאת על הכאן והעכשיו? כשיש תעלומה בלשית במרכז?
אחרי שצלחתי את העניין הזה, צללתי לספר כמו לכל ספר מתח טוב, כזה שכתוב בשפה קולחת, שמוביל אותך מחידה לחידה, שמצליח להפתיע אותך בשינוי פתאומי של נקודת המבט שמשנה את האופן בו קראת את העובדות עד כאן.
למען האמת, ככל שהתקדמתי בקריאתו הבנתי שלמרות שהגיבורה שלו היא מומחית לזיהוי פלילי, זהו אינו ספר בלשי קלאסי, כזה שבמרכזו עומדת תעלומת רצח.
הרצח הנחקר כאן הוא שולי, הוא רק דרך להעלות על שולחן הניתוחים את משפחתה המורחבת של תמרה ולנסות להבין מה קרה שם, מה השתבש ומדוע והאם יש בין השברים כאלו שניתן עוד לאחות ולהציל.
הספר מצליח להציג משפחה מורכבת, סבא וסבתא, אחיות, נישואים שניים, נכדים ואפילו את דור הנינים בלי לבלבל את הקורא יותר מדי ולגרום לו לדפדף אחורה וקדימה כדי להיזכר מי אח של מי ומי בן דוד שלי מי, הרבה בזכות פרקי העלילה החוזרים לעבר, לשלב מוקדם יותר בחייה של המשפחה הזו.
הספר גם מעלה לדיון, בדרך עקיפה, את משבר ההגירה, את תחושת חוסר השייכות, המאמץ להשתלב עד הסוף, הקושי הכרוך בהשתלבות הזו ובבניית זהות חדשה.
במהלך הקריאה, חשבתי שנושא מרכזי בספר הוא נושא האלימות כלפי נשים. אחת הנשים בספר חווה אלימות מצד בעלה, שגורמת לפירוק המשפחה. האלימות הזו מתוארת בפרק אחד, כשמיד אחריו מגיע פרק בו תמרה, גיבורת הספר, חווה סצנה של כמעט אלימות מול אחד הגברים איתם יש/היתה לה מערכת יחסים במהלך הספר (יש יותר מאחד, אני נזהרת כאן עם הספוילרים). ההנחה שלי שישנה אנלוגיה מסויימת בין שני הגברים, בין שתי מערכות היחסים, לא ממש הוכיחה את עצמה. בעצם, ישנה אנלוגיה מסויימת, מכיוון שעל שני הגברים, ככל הנראה, סיפרו סיפורים והפיצו שמועות שעשו להם עוול.
ועדיין, מכיוון שהספר רומז לנו בשלב מוקדם יותר שלתמרה יש נטיה לבחירות בעיתיות של מערכות היחסים שלה (דרך בן הדוד שלה, מיקי, המטיח בה את הדברים), אי אפשר שלא לתהות, כאשר תמרה פוסעת עם אהובה אל השקיעה, האם זהו הפי אנד או שמא תחילתה של עוד מערכת יחסים בעייתית בשושלת המשפחתית של תמרה.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על שחף שחור