• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
שחף שחור

שחף שחור

מאת רינת קליין

הביקורת של תושיק

תמונה של תושיק
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
שחף שחור

שחף שחור

מאת רינת קליין

הביקורת של תושיק

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של תושיק
הוצאה לאור:סלע ספרים
שנת הוצאה:2013
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
סיון שמש
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 10 שנים

“שחף שחור/רינת קליין Black Seagull/Rinat Klein עריכה: דורית זילברמן. הוצאה: סלע ספרים, 2013 231 ע”

38/40
ביקורות על שחף שחור
הבאה
ליזי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•1 דקות קריאה

ספר ביכורים מעניין ומותח, נהניתי מאד.
זוהי דרמה משפחתית שתחילתה במינסק בשנת 1973 והמשכה בארץ ישראל של ימינו.
הגיבורה, תמרה, גרושה עם ילד, עלתה לארץ כילדה וכיום היא מומחית לזיהוי פלילי במשטרה. במסגרת עבודתה, מוטלת עליה משימה לטוס לרוסיה בכדי לסייע בפענוח מקרה רצח.
ברוסיה, כשהיא חוקרת את המקרה, היא מגלה שהמקרה קשור לקרוביה והיא נחשפת לסודות שקשורים במשפחתה.
תוך כדי פענוח הרצח ותחקור בני משפחתה, היא מגלה כי אירוע בעברה שכנראה הודחק, משפיע על חייה עד היום.
יש פה שתי עלילות במקביל: פענוח מקרה הרצח ותוך כדי כך סיפור חייה של תמרה.
הפרקים נעים בין ההווה לעבר, בין ישראל לרוסיה. סיפור חיים של משפחה הכולל שלושה דורות. אהבתי מאד את תיאור היחסים בין הדודים ובני הדודים והחברות הנפלאה ביניהם.
בספר הזה יש הכל: מתח, אהבה, יחסים במשפחה, חברות ונאמנות. הספר כתוב בשפה יפה והוא קריא מאד ומעניין.
בהתחלה היה לי קצת קשה לזכור את כל הדמויות (לדעתי היה רצוי לדעתי להוסיף עץ יוחסין בתחילת הספר) אבל לאט לאט התמונה התבהרה ונהניתי מהקריאה.
ממליצה בחום!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של טופי
טופי
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של חלפה עם הרוח
חלפה עם הרוח
תמונה של ג'ניה
ג'ניה
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של גלית
גלית
תמונה של נתי ק.
נתי ק.
9קוראים|גיל ממוצע62|89%נשים

על המבקרת

תמונה של תושיק

תושיק

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
425 ביקורות•4 נבחרות•3,078 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של תושיק
תושיק
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות425
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבלה3,078
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת199ספרות מקורית119מתח ריגול והרפתקאות26

דיון על הביקורת

2 תגובות
חלפה עם הרוח
חלפה עם הרוח•לפני 11 שנים

ביקורת מקסימה לספר מקסים!!!

נתי ק.
נתי ק. •לפני 11 שנים

ביקורת מקסימה ומפרגנת. תודה:-)

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של תושיק

הערעור האחרון

הערעור האחרון

ליעד שהם

ספר מעניין וזורם המתרחש בין כותלי בית המשפט העליון. הספר מכניס אותנו אל מאחורי הקלעים של מערכת המשפט בישראל ואל הפוליטיקה שבה המלאה תככים, סודות ומזימות.
בספר תמצאו גם נגיעה בנושאים נוספים כמו התמודדות עם אסון, התמודדות עם מחלה ויחסים בין בני זוג שיודעים עליות ומורדות.
היה לי קצת קשה להיכנס לסיפור אבל אחרי מספר עמודים נשאבתי אליו. הספר מלא תפניות מפתיעות וגילויים לא צפויים לכל אורכו.
ספר ישראלי שמאד מתאים לימים אלו. ממליצה בחום!
משה גילון הוא נשיא בית המשפט העליון. סגנו הודיע שהוא עומד לפרוש ומי שמיועד להחליפו הוא יריבו הגדול ביותר של גילון שמתנגד לדרכו המשפטית.
גילון מנסה לשכנע את חברו לא לפרוש אך לשווא. בדיוק בתקופה הזאת גילון מגלה שהוא חולה באלצהיימר ולאור הנסיבות וניסיונו לשמור על בית המשפט העליון בדרך שהוא מאמין בה, הוא מחליט לשמור את דבר מחלתו בסוד למרות שהיא כבר מתחילה להשפיע עליו.
אחד השופטים שגילון מינה לצידו הוא דוד ינאי. דוד הוא שופט שגילון לקח תחת חסותו עוד מהיותו תלמיד בתיכון. דוד בא מבית הרוס שקרתה בו טרגדיה. מאז אותה טרגדיה גילון טיפח אותו, דאג לו ושימש לו כאב לאורך כל הדרך. הוא היה בן בית בביתו ואף ניהל מערכת יחסים עם בתו.
כשגילון מגלה שהוא חולה, הוא מבקש מינאי בקשה לא פשוטה וינאי נאלץ להיענות בחיוב כאות הוקרה על כל שנות התמיכה בו. הבקשה תגרום לדוד
במהלך העבודה הצמודה עם גילון, לאט לאט ינאי נכנס לתוככי מערכת המשפט ולומד להכיר את הנפשות הפועלות בבית המשפט העליון ובכלל. הוא מגלה שקרים, הסתרות, טיוחים ותככים שחלקם אף קשורים אליו באופן אישי ולטרגדיה שחווה ומאיימים למוטט את כל מערכת המשפט במדינה.
דוד מגלה סוד גדול שתחילתו לפני הרבה שנים, הקשור בין היתר לצבא, ומעורבים בו כל האנשים שסביבו: גילון, סגנו של גילון, אביו של דוד, הבת של גילון שהוא מאוהב בה ועוד הרבה אנשים.
מהו הסוד הגדול שגילה דוד? איך הסוד קשור לטרגדיה האישית שלו? מה הקשר של גילון לאותו סוד? האם יצליחו גילון וינאי להגן על בית המשפט ולשמור על הצדק שאותו הוא אמור לייצג?
תקראו ותגלו!

לפני 6 שנים•תושיק
השחור והכסף

השחור והכסף

פאולו ג'ורדנו

ספר מסוג הספרים שאני מכנה "ספר קטן גדול". ספר קצר ונוגע ללב שטמונות בתוכו המון תובנות על החיים, ספר שהשאיר אותי עם המון מחשבות ואני ממליצה עליו בחום!
מסופר על זוג צעיר שמצפה להולדת ילדו הראשון. מכיוון שהאישה בשמירת לידה, הם שוכרים מטפלת לעבודות משק הבית אשר תישאר לעזור גם לאחר הולדת התינוק.
אותה אישה, המכונה גברת א', מנהלת את כל ענייני הבית והיא משמשת המרכז היציב והבטוח שמחזיק ומתחזק את הזוגיות של השניים.
גברת א' דואגת להם בכל פרט ופרט בחיים. היא דואגת למטלות הבית אך היא דואגת גם לשימור הזוגיות והאהבה ביניהם ולתפקודם כמשפחה.
אבל הכל מתנפץ כאשר יום אחד גברת א' מודיעה שהיא נאלצת לעזוב את עבודתה עקב מחלה. הזוג ההמום נשאר לבדו וצריך עכשיו להתמודד עם המשברים והאתגרים של מוסד הנישואים והמשפחה שהקים כשאין לו יד מכוונת.
כל זאת בנוסף לעצב הכבד של השניים ולחששם לגבי גורלה של מי שהפכה לחלק חשוב ממשפחתם.
הזוג מתמודד עם משברים כגון בעיות תקשורת וריחוק פיזי, הן עקב עומס בעבודה של הבעל שהתרכז בפיצוח הקריירה שלו והן כתוצאה מהולדת הילד שדורש תשומת לב וטיפול מסור יומיומי.
ספר מרגש על זוגיות, אהבה, משפחה וכל מה שמסביב.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•תושיק
שירת סרטני הנהר

שירת סרטני הנהר

דליה אוונס

ספר מקסים! ספר מיוחד ומאד מרגש שפשוט לא יכולתי להניח מהיד. סיפור התבגרות נוגע ללב המשלב גם תעלומת מוות או אולי אפילו רצח. סיפור על הישרדות ועל בדידות כשכולו סובב סביב האהבה לטבע.
ספר שיישאר איתי עוד המון זמן, ממליצה בחום!
הסיפור מתחיל כאשר מתגלה גופה בביצת החוף בכפר שקט למרגלות חופי קליפורניה הצפונית. הגופה היא של צ'ייס אנדרוז, הכוכב המקומי.
האנשים בכפר מייד חושדים בקאיה שמכונה "ילדת הביצות". במשך שנים רבות התושבים מרכלים עליה ומתרחקים מקרבתה. קאיה היא ילדה בודדה. היא גדלה לבדה בביצת החוף ששימשה לה כמשפחה. אמה עזבה אותם כשקאיה היתה ילדה, האחים עזבו בעקבותיה. קאיה נשארה עם אביה השתיין שבקושי היה נוכח.
קאיה היא ילדה חכמה, רגישה שגדלה ושרדה לבדה בקשיים רעב ועוני בביצת החוף. הטבע הוא כל עולמה, ממנו למדה הכל על החיים. קאיה מאד בודדה והיא כמהה לחום ואהבה.
במהלך חייה בכפר היא תפגוש שני גברים ותנהל איתם מערכות יחסים, בתקופות שונות. האחד זה הכוכב צ'ייס והשני זה ילד שהכירה ועזר לה בילדותה. שתי מערכות היחסים מאד מיוחדות, מלאות תהפוכות, אכזבות וגם רגעי אושר. מכל אחת היא תיקח תובנות לחיים, תתגבר ותהפוך לפחות תמימה.
הפרקים מסופרים לסירוגין, פעם על קאיה ופעם על החקירה של מקרה המוות. לאט לאט שניהם מתחברים עד לסוף המפתיע.
מה קרה לצ'ייס אנדרוז? האם הוא נרצח? התאבד? נפל?
האם קאיה קשורה לתעלומת המוות? תקראו ותגלו. אחד הספרים הטובים שקראתי.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•תושיק
הסוד האחרון של איימי סנואו

הסוד האחרון של איימי סנואו

טרייסי ריס

ספר מקסים! סיפור מרגש מאד על חברות יוצאת דופן, נהניתי מכל רגע ואני ממליצה בחום!
איימי התינוקת ננטשה עירומה בשלג. אורליה בת השמונה מצאה אותה במקרה והביאה אותה לאחוזה היוקרתית בה היא מתגוררת. בתחילה הוריה האמידים סרבו לגדל את התינוקת הנטושה מכיוון שהיא ממעמד נמוך אבל אורליה התעקשה ובסוף הם נאלצו להסכים.
שתי הבנות גדלו יחד כמו אחיות. הן היו החברות הכי טובות בלב ובנפש. החיים של איימי סנואו, כפי שאורליה קראה לה, היו לא קלים. הוריה של אורליה התנכלו לה ולא הסתירו את שנאתם כלפיה.
כעבור מספר שנים אורליה חלתה במחלת לב סופנית ומתה בגיל עשרים. (זה איננו ספויילר, כתוב בגב הספר). איימי נותרה לבדה בעולם, שבורה ואבלה.
אורליה חששה שאיימי תתפרק לאחר מותה ולכן היא תכננה היטב את החיים שהיא רוצה שיהיו לאיימי כשסופה יגיע. היא השאירה לה בצוואה מתנה מיוחדת שתגרום לאיימי לרצות להישאר בחיים: להכיר אנשים, להכיר את עצמה ולגלות סוד מרגש. היא השאירה לה מכתבים מוצפנים שרק היא תוכל לגלותם בזכות היכרותה המעמיקה עם אורליה. את המכתבים איימי תקבל כל פעם במקום אחר אצל אנשים אחרים.
בעקבות המכתבים איימי נוסעת ברחבי אנגליה, בכל מקום מחכה לה מכתב אחר בדרך לגילוי הסוד הגדול והמפתיע.
המסע של איימי לא קל, לעיתים גם פענוח המכתבים לא פשוט והיא נעה בין ייאוש לשמחה. למרות שקשה לה היא מאד נחושה ומוקירה תודה לאורליה שהצילה את חייה ולכן היא ממשיכה ולא מוותרת. איימי נעזרת בחברים שאותם היא פוגשת במהלך המסע המרתק והמרגש הזה עד לגילוי הסוד המרגש.
מהו הסוד שאורליה הסתירה? תקראו ותגלו.
במהלך המסע איימי עוברת תהליך התבגרות במהלכו היא לומדת להכיר את עצמה ומתחילה לפתח לה חיים עצמאיים משלה. היא תחווה אהבות, תלמד כמה חשוב לדעת לשחרר ולסלוח ותגלה סוד מרגש שישפיע על המשך חייה.
סיפור על חברות חזקה, על נאמנות ומסירות, על אובדן ועל אהבה.

לפני 6 שנים•תושיק
אל תאמינו

אל תאמינו

צ'רלי דונלי

ספר מתח מהנה עם המון טוויסטים והפתעות. הספר מעניין וזורם והסוף עושה חשק לעוד ספר.
עד אמצע הספר הסיפור נשמע מוכר, כמו הרבה ספרים דומים שקראתי בעבר. בחורה שמרצה עונש בכלא על רצח בן זוגה וטוענת שהיא חפה מפשע. כשחוקרים את המקרה שוב, מגלים שהחקירה הראשונה הייתה רשלנית וכנראה שהיא באמת חפה מפשע. אבל כאן מגיע ההבדל. כשהכל נראה ורוד, מתגלה פרט מפתיע שמעמיד בספק את כל התגליות החדשות ויכול להפוך את הקערה על פיה.
יופי של ספר, ממליצה בחום!
סידני היא יוצרת סדרות דוקומנטריות. דרך הסדרות היא חוקרת אנשים שהורשעו וטוענים שהם חפים מפשע. כבר מספר פעמים, במסגרת הסדרה והחקירות, היא גילתה ראיות חדשות והביאה לזיכויים של אנשים שישבו בכלא.
במשך השנים היא קיבלה מספר מכתבים מגרייס ומחברה שלה. גרייס יושבת כבר עשר שנים בכלא על רצח בן זוגה והיא טוענת שלא היא זאת שרצחה אותו. סידני מחליטה לחקור את המקרה ומגלה שהחקירה הייתה רשלנית עקב הרצון לסיים אותה כמה שיותר מהר כדי להחזיר את אתר התיירות המבוקש,שבו בוצע הרצח, לשיגרה.
סידני מפיקה את הסדרה "הנערה משוגר ביץ'" שבמהלכה היא מעלה כל פעם ראיות חדשות שתומכות בכך שגרייס אכן חפה מפשע.
בעקבות כך הסדרה הופכת להיות מאד פופולרית והרייטינג מרקיע לשחקים.
כשהסדרה מגיעה לפרקים האחרונים, סידני מקבלת מכתב שבעקבותיו היא מבינה שהמסקנה אליה הגיעה בעקבות החקירה, שגויה. עכשיו היא מבולבלת, מבוהלת ונראה כי בקרוה היא תאבד את כל התהילה שלה זכתה ואף את מקום עבודתה.
סידני ממשיכה לחקור על עברה של גרייס ובעיקר על חבריה הקרובים. לאט לאט היא עולה על משהו ואז חייה בסכנה.

אז מי באמת רצח את בן זוגה של גרייסי ולמה?
תקראו ותגלו. מודה שלא הייתי בכיוון לגבי זהות הרוצח וזוהי גדולתו של הספר.
אהבתי את הסוף המיוחד והמפתיע שמצד אחד סוגר קצוות אבל מצד שני הותיר אותי עם רצון לעוד ספר ועם המון מחשבות.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•תושיק
סיפורו של יתום

סיפורו של יתום

פאם ג'נוף

ספר מדהים! סיימתי לפני כשלושה שבועות ואני עדיין לא מפסיקה לחשוב עליו. ספר מרתק על חברות והקרבה יוצאות דופן של שתי נשים בתקופת מלחמת העולם השנייה.
בסוף הספר ישנה אחרית דבר מעניינת שבה הסופרת כותבת שהסיפור אמנם לא אמיתי אבל הוא מבוסס על מיקרים שאירעו במציאות שהיא שילבה ביניהם והפכה אותם לסיפור אחד מרגש וחזק במיוחד.
ספר שלא יכולתי להניח מהיד, ממליצה בחום!

בתקופת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1944, נערה הולנדית צעירה בשם אינה נכנסת להריון כתוצאה מרומן עם חייל גרמני. אינה נאלצה למסור את התינוק לאימוץ, סולקה מביתה בבושת פנים והחלה לעבוד בניקיון של מסילת רכבת.
יום אחד עבר קרון של תינוקות יהודיים בדרכו למחנה ריכוז. בהחלטה של רגע, אינה חטפה את אחד התינוקות והחליטה לנסות להצילו מהגורל הצפוי לו.
אינה מצטרפת לקרקס גרמני נודד כדי שיהיה לתינוק מקום מחבוא. היא נאלצת להשתלב בעבודות הקרקס וללמוד את אמנות הטרפז כדי להצדיק את היותה שם. הלוליינית הראשית מקבלת אותה בהססנות ומתייחסת אליה בקרירות, דבר שמאד מקשה על האימונים שלהן יחד.
עם הזמן אינה מגלה שגם הלוליינית הראשית היא יהודייה ולכן גם היא, כמו התינוק, מסתתרת מהגרמנים בקרקס. הסוד המשותף שלהן מחבר ביניהן ולאט לאט נוצר ביניהן קשר חברות חזק עד כדי כך שכל אחת מוכנה להקריב את חייה בשביל השנייה.
הן מתקרבות וכל אחת מספרת לשנייה את סיפור חייה הקשה והעצוב.
הסיפור של שתיהן ביחד וגם של כל אחת בנפרד, מרתק ומלא תהפוכות. השתיים חייבות לתת אמון אחת בשנייה בשביל לשרוד את המלחמה.
מה יקרה בסוף? האם החברות ישרדו? האם התינוק ישרוד?
תקראו ותגלו.
סיפור על סודות, על חברות ונאמנות, על הקרבה, על הישרדות ועל אהבה.
ספר שנגע בי חזק ויישאר איתי עוד המון זמן.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•תושיק
דירת שותפים

דירת שותפים

בת' אולירי

ספר רומנטי, קליל ומאד זורם. הספר מלא בהומור וציניות אבל מצד שני יש בו גם רגעים לא פשוטים של התמודדות עם קשיים ובעיות שגרמו לי להזיל דמעה. הגיבורים הם טיפי וליאון, שני טיפוסים שהם הפכים אבל אי אפשר שלא להתאהב בשניהם כי בסופו של דבר שניהם כל כך רגישים, אכפתיים וטובי לב.
ספר שנקרא בנשימה אחת, קיטשי אבל כייפי! ממליצה בחום!
טיפי נפרדה מהחבר שלה בצורה לא יפה והיא נאלצת לעזוב את הדירה שלו ולמצוא מקום לגור בו כמה שיותר מהר וכמה שיותר בזול.
טיפי מוצאת מודעה על דירת שותפים של בחור בשם ליאון. ליאון הוא אח בהוספיס ועובד משמרות לילה.
טיפי היא עורכת בהוצאת ספרים קטנה והיא עובדת במהלך היום כך שלכאורה הם לא אמורים להיפגש בתקופת המגורים המשותפת בכלל. טיפי תשהה בדירה בלילות ובסופי שבוע וליאון ישהה בה במהלך היום.
כל ההתקשרות ביניהם נעשית באמצעות כתיבת פתקים זה לזו ולהיפך. הפתקים שהם משאירים אחד לשני הם מצחיקים ומשעשעים כמו הוראות לגבי יום איסוף האשפה, לגבי האוכל שהם משאירים אחד לשני, לבגדים, וכמובן לגבי הורדת האסלה.
מערכות הזוגיות של שניהם מתפוררות ולא בריאות. לליאון יש חברה שמאד לא מרוצה מהזמן המועט שהוא מקדיש לה לעומת הזמן שהוא מקדיש לעבודתו. האקס של טיפי אובססיבי כלפיה והוא בא והולך ויודע איך לשכנע אותה כל פעם מחדש לחזור אליו.
כל אחד מהם חוות אירועים לא פשוטים בחייו, אחיו של ליאון מרצה עונש בכלא וטוען שהוא חף מפשע, האקס של טיפי עוקב אחריה ומתכנן לה "תרגיל" ערמומי, מטופל של ליאון בסוף חייו מחפש את בן זוגו האובד מימי המלחמה ועוד.
לאט לאט, דרך הפתקים, הם לומדים להכיר אחד את השני ומתחילים לשתף זה את זו בבעיות האישיות שלהם.
הם מתקרבים, מגלים אכפתיות אחד כלפי השני, דואגים זה לזה והופכים לחברים הכי קרובים ואולי הם ... מאוהבים?
הסיפור מלא בתהפוכות, אי הבנות, עליות ומורדות, רגעי עצב משולבים ברגעים שמחים.
מה יקרה בסוף? האם טיפי וליאון ייפגשו?
הסוף כמובן אופטימי ורומנטי והשאיר אותי עם חיוך רחב על הפנים.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•תושיק
מה יש לאהוב בדורון

מה יש לאהוב בדורון

מירב הלפרין

הספר הזה בא לי בדיוק בזמן. אחרי כמה ספרים כבדים ועצובים, חיפשתי ספר קליל כדי לנקות את הראש והספר הזה הוא בול כזה. הוא קליל, הומוריסטי, קיצבי ומאד זורם.
סיפור על אישה בשם גלי שבעלה רוצה קצת לגוון את חיי הנישואים שלהם בצורה של חילופי זוגות.
גלי המרובעת המומה מעצם הרעיון אבל בלית ברירה היא נאלצת לזרום איתו. זה ישמש לה מעין קלף ביטוח בעתיד אם וכאשר תנהל רומן עם הגבר שבו היא מאוהבת, דורון אמסלם, שעובד איתה בערוץ הפצפונים למגזר החרדי. כרגע עדיין אין ביניהם כלום אבל היא מפנטזת על רומן או איזו הרפתקה איתו מתישהו. וחוץ מזה, אם היא מתכננת ליהנות עם דורון אז לא אכפת לה שבעלה גם ייהנה קצת, העיקר שיעזוב אותה בשקט.
ביחד גלי ובעלה יוצאים למסע חיפוש אחר הזוג המתאים להם. זהו מסע מצחיק, הזוי ומשעשע. הם פוגשים טיפוסים מכל הסוגים והמינים וגלי תמיד הורסת כל סיכוי למימוש.
בינתיים דורון משחק את הקשה להשגה עד שיום אחד הוא סוף סוף מזמין אותה לצימר. מאותו יום, הכל מתחיל להסתבך. כשהם בצימר באמצע האקט, דורון מפסיק לנשום ולא זז. גלי המבוהלת בורחת מהמקום בלי לדעת מה קרה לדורון ובלי לקרוא לעזרה.
הפרשה הולכת ומסתעפת, גלי לא מספרת מה קרה, היא חיה עם פחדים באשר לגורלו של דורון וכן תוהה מה יהיה עונשה אם וכאשר תיתפס, הן על ידי המשטרה והן על ידי בעלה. היא נאלצת לשמור על סודה ובמקביל להמשיך לנהל את חיי המשפחה שלה.
מה עלה בגורלו של דורון? מה עלה בגורלה של גלי?
תקראו ותגלו. הסוף מפתיע.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•תושיק
סודה של מספרת הסיפורים

סודה של מספרת הסיפורים

סג'אל בדאני

איזה ספר מקסים! נהניתי מכל רגע וממש לא יכולתי להניח מהיד עד לסיום המרגש.
סיפור על אישה אמיצה שנאלצה להיאבק בין רצונותיה והליכה אחר תחושות לבה לבין נאמנות למשפחתה ולמה שמצופה ממנה בתור אשת איש ואם לילדים בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים בהודו.
הספר מעורר הרבה מחשבות על החיים, על הגורל, על החלטות, על הזכות לאהוב, על נאמנות, על התמודדות עם אובדן, על נחישות ואומץ ללכת עם האמת שלנו והוא מסתיים עם חיוך שטומן בתוכו המון תקווה לעתיד הצפוי.
ספר מרגש, מעניין וזורם. ספר שיישאר איתי עוד הרבה זמן. ממליצה בחום!
ג'אנה היא עיתונאית שגרה בניו יורק. היא עברה הפלה בפעם השלישית וכתוצאה מכל מה שכרוך בהתמודדות עם האובדן ושברון הלב, התרחקה לאט לאט מבעלה ונישואיה התפרקו.
יום אחד מגיע מכתב מהודו לאמה של ג'איה שאביה, סבה של ג'איה, גוסס. אמה מתעלמת מהמכתב ולא מוכנה לנסוע אליו אבל ג'איה רואה בכך הזדמנות להתנתק קצת ועל הדרך אולי לגלות פרטים על עברה המסתורי של אמה ומשפחתה והיא מחליטה לטוס בעצמה להודו.
ג'איה רואה בכך הזדמנות לגלות את הסיבות לכך שאימה התנהגה אליה בקרירות כל חייה. היא דאגה לה ואהבה אותה אך ללא כל גילויי חיבה. אמה מעולם לא סיפרה לה על עברה, על הוריה, שאותם ג'איה מעולם לא פגשה.
כשג'איה מגיעה להודו היא מגלה שסבה כבר נפטר. ראווי, המשרת המסור שלו, מקבל את פניה ומחליט לספר לה את סיפורה המרגש והסודי של סבתה. מסתבר שראווי היה החבר הכי טוב של סבתה ואיש סודה למרות שהיה ממעמד שנחשב נחות מאד בהודו שנקרא מעמד "הטמאים".
ג'איה מגלה לאט לאט את סיפורה של סבתה האמיצה מספרת הסיפורים, את הכוח הרב שהיה לה ואת מאבקה ונחישותה לממש את רצונותיה בתקופה שבה ציפו מנשים להיות בבית ולגדל ילדים.
ג'איה לומדת על עברה של משפחתה, על סבתה ועל אמה ועל הדרך נסחפת לתרבותה וניחוחותיה המשכרים של הודו.

מדוע אימה של ג'איה לא בקשר עם אביה, סבה של ג'איה? מה הסוד הגדול שסבתה הסתירה? מדוע נפטרה סבתה ואיך? מה יעלה בגורל נישואיה של ג'איה? עם איזה תובנות ג'איה תחזור?
תקראו ותגלו!
סיפור על כוחה של האהבה, על סודות, על נאמנות יוצאת דופן ועל חברות ראויה להערצה, על הקרבה, על אומץ ועל מימוש עצמי.
אסיים בכמה ציטוטים שנגעו ליבי ושיש להם מסר חשוב לחיים, אותו למדה ג'איה במהלך המסע:
"מאבקה ונחישותה (של הסבתא) לימדו אותי שכל יום הוא יקר מציאות ושאהבה היא דבר שיש להגן עליו כפי שמגנים על אוצר שערכו לא יסולא בפז, שרק בני המזל מוצאים ונהנים ממנו".
"אני חוזרת עם מטרה ועם הבנה שלא היו בי קודם לכן. אולי החיים הם סדרה של החלטות שהגורל מעורב בהן. אולי הם קבלת העובדה שהבלתי אפשרי פירושו שדלת אחרת נפתחת. ואולי המשמעות היא שצריך להיות הכי חזקים דווקא בזמנים הקשים ביותר בחיים."
אני חוזרת עם ... "הכרת תודה על כל מה שיש לי ועם ניצוץ של תקווה בגלל מה שאני יכולה להיות, אני משחררת את עברי וצופה אל העתיד".

לפני 6 שנים•
★★★★★
•תושיק

ביקורות נוספות על "שחף שחור"

שחף שחור

שחף שחור

רינת קליין

אבא שלי צמחוני אדוק. אמא שלי לקוחה קבועה בשווארמה חזן.
אבא שלי ימני. אמא שלי שמאלנית.
אבא שלי צופה בסרטי איכות בסינמטק. אמא שלי מזילה דמעה בטלנובלות.
אבא שלי טיפוס של חורף. אמא שלי מעדיפה את הקיץ.
אבא שלי אוהב לקרוא את אפלפלד ואת פול אוסטר ומורקמי. אמא שלי אוהבת את רם אורן ואת ג'וג'ו מויס.
אני יכולה להמשיך עד מחר בבוקר, אבל הבנתם את הפרנציפ.

אבא שלי אהב את הספר הזה. אמא שלי....... גם אהבה את הספר הזה!!! אני אומרת לכם, ימות המשיח ממש. אשכרה חזון אחרית הימים אצלנו במשפחה...
אבל...

• אבא דיבר על תיבת פנדורה משפחתית ונתן הרצאה על סודות שנחשפים ושתמיד הם ייחשפו כפי שמתואר בספר, ואילו אמא התרשמה בעיקר מהתיאור של היחסים בין בני הדודים. (אני עם אבא).

• אבא אמר שלספר יש נוכחות רוסית בולטת – לבוש, כינויי שמות ומאכלים ושמורגש שהספר נכתב ע"י עולה מרוסיה ושזה מאוד אותנטי. אמא אמרה שזה ממש שולי ולא מורגש. (אני עם אמא).

• אבא אמר שהדרמה המשפחתית יצרה יותר מתח מפענוח הפשע עצמו. אמא אמרה שדווקא החלק של המז"פ היה מרתק למרות שזה ממש לא ספר מתח. (אני עם אבא).

• אבא אמר שהסופרת מצליחה להביא בפני הקורא שושלת משפחתית מורכבת, סבא וסבתא, אחיות, נישואים שניים, בני דודים, נכדים ואפילו את הנינים בלי שהקורא יתבלבל בכלל. אמא אמרה שהיא היתה צריכה לשרטט לה על הסימניה איזה אילן משפחתי קטן... (אני עם אבא).

• אבא אמר שהסוף של הספר פתוח ושהוא מזמין ספר המשך. אמא אמרה שהסוף סגור ושהוא מתוק, רומנטי, אופטימי ומשפטי האהבה שמסיימים את הספר ריגשו אותה מאוד (אני עם אמא) [אבל גם עם אבא, כי אני רוצה ספר המשך]

• "היא הורידה את העטיפה מהסוכריה, עצמה את עיניה וליקקה את התרנגול הוורוד. טעמו החמצמץ התפשט בגופה וריח הפטל שנדף מהסוכריה דגדג את נחיריה." אבא שונא סוכריות. אמא אוהבת אותן מאוד. (אני עם אבא).

בדבר אחד שלושתנו מסכימים: זהו ספר מצוין שכיף, פשוט כיף לקרוא.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מיכל
שחף שחור

שחף שחור

רינת קליין

"אכפת לך לקרוא גם את הספר שלי ולקטול? אני ממש אשמח להמלצה", את זה ביקשה ממני חברתינו נתי ק. כמעט לפני שנה כתגובה לביקורת שלי על ספר ביכורים של חבר אחר בסימניה. הופתעתי למצוא את הספר בספריית המוסד החינוכי בו אני עובד וניצלתי כמה שעות פנאי מתות כדי למלא את בקשתה של חברתינו. גילוי נאות - אינני נוהג לקטול ספרים על-פי בקשה לא משנה כמה יפה יבקשו ממני, אפילו אם זה - כך לפי אותה תגובה - יכול לעזור במכירה שלו. ובכלל המגמה שלי היא להרעיף אהבה על ספרים ופחות לקטול אותם. בכל מקרה נגשתי לספר בתקווה גדולה שאולי בכל זאת יצא מכאן משהו טוב. איך תקוות מסתיימות בימים האלה אתם כבר בטח יודעים.

אז הסיפור שנתי ק. או בשמה המלא רינת קליין רקחה כאן מתאים לספר מתח קלאסי עם טאצ' וירטואוזי. מומחית לזיהוי פלילי נשלחת לרוסיה כדי לעזור בפיענוח רצח שתלוי במומחיות של המומחית יענו בטביעת אצבע. על הדרך היא מגלה שהחשוד העיקרי קשור אליה בעבותות משפחתיים. פיענוח הרצח מצריך גם פיענוח עצמי, מעיין יציאה למסע שורשים עם טוויסט פלילי. הרעיון, הגם שהוא מאולץ, יפה ומעניין אבל כאן נגמר כל הטוב.

הספר משעמם רצח. אין בו מתח, אין רגש, ואין את הוירטואוזיות שהספר כל-כך משווע אליה. מה גם מאכזב מאוד לגלות שאין בספר התעסקות מקצועית במז"פ וזאת למרות שהסופרת בעלת תואר שני בהנדסה כימית. עכשיו תוסיפו לזה את הכתיבה הדקלרטיבית והתמציתית של רינת:

"באחת וחצי בלילה נעצרה ז'יגולי לבנה ליד בית דירות ברחוב נקרסוב. אישה צעירה יצאה מתוכה מתייפחת ואיש מבוגר וקירח הוציא מתא המטען מזוודה קטנה והעבירה לידיה. האישה הצעירה נכנסה דרך הכניסה האמצעית, עלתה לקומה השנייה וצלצלה בדלת. האיש המבוגר חיכה בחוץ והביט לעבר שורות החלונות. כשראה את האור נדלק באחד מהם חיכה עוד חמש דקות, נכנס לאוטו ונסע כשהוא מותיר אחריו שני שבילי עקבות מלוכלכים בתוך השלג הבוצי של תחילת מרץ."

וקבלנו חוות דעת מז"פית רק בלי המז"פ. גם הקטעים הרגישים ביותר פה כתובים באותה קצרנות משמימה, אז מה הפלא שליבי לא יצא אל אותה תמרה אטיאס.

התקציר בכריכה האחורית מנסה לשווק את הספר כ"קול שכמעט ולא נשמע בספרות הישראלית העכשווית", קולם של העולים מברית המועצות. מצחיק. בלי כמובן לזלזל בקשיי העלייה של האנשים החשובים האלה ותרומתם הרבה לחברה הישראלית, עולים בראשי שמות רבים של סופרים ומשוררים עולי ברה"מ והם מושא למחקר אקדמי. (אם כבר נסו להעלות בראשכם שלושה כותבים עולי אתיופיה). בכל אופן לא התרשמתי שהספר מטפל בנושא הזה בעומק הנדרש או בעומק כלשהו אם לדייק.

אז שחף שחור הוא טלנובלה שמנסה להתחזות לספר מתח רק שאין מתח ואין רגש וגם אין טיפת רוח שתפיח עניין בגוויה הזאת.

קיבלת.

לפני שנתיים•אודי
שחף שחור

שחף שחור

רינת קליין

לעתים החיים מזמנים לנו מצבים בהם אנו מוצאים את עצמנו בצד השני של המתרס. זו יכול להיות סיטואציה יום יומית כמו זו של קופאית בסופר שעורכת קניות בסופרמרקט אחר, ועודה מניחה את מצרכיה על המסוע היא נשאלת את שאלת ה- "יש לך כרטיס חבר מועדון?" שבנסיבות רגילות היא מרבה לשאול בעצמה. זו יכולה להיות סיטואציה פחות שגרתית, כמו זו של רופא שמוצא את עצמו מאושפז בבית חולים או מיילדת שהיא עצמה כורעת ללדת. וזו יכולה להיות גם סיטואציה הנוגעת לספר פרי עטו של חבר סימניה, כשהחבר, כותב הספר, רגיל להיות בצד הנבדק והנבחן, והנה הוא מוצא את עצמו בצד השני של המתרס, כותב ביקורת על ספר של חברה אחרת... התחושה שחשתי כשאחזתי את הספר בידי הייתה תחושת מבוכה. ומה יקרה, חשבתי לעצמי, אם לא אתחבר לספר? מילים שליליות לא תיכתבנה, החלטתי. אם אוהב את הספר אכתוב סקירה, ואם לא, אשמור את הדעה הפרטית שלי לעצמי. עצם כתיבת הביקורת יכולה להעיד, אם כן, שאהבתי את הספר, ואני שמח מאוד להוסיף ולציין שהוא התחבב עלי מאוד.

אפרתי כתבה לי פעם משפט חכם (טוב, אחד מיני רבים): "כל סופר יוצר בספרו הראשון את הדמות הראשית בצלמו ובדמותו." למעט הסקירות המשובחות שלה כאן, אינני מכיר כלל את הסופרת, אך התחושה שלי (תחושה בלבד...) היא שיש מרכיבים אוטוביוגרפיים בולטים בדמותה של הגיבורה. אהבתי את תמרה וחשתי כלפיה אמפתיה, ונראה לי שהסופרת רחשה הרבה חיבה לדמויותיה, לא רק כלפי בת דמותה אלא גם כלפי השאר, ומחלה להם על מגרעותיהם וחולשותיהם.

הספר נע על צירי זמן שונים והוא מכיל מספר דמויות רב, יחסית. ובכל זאת, אין הדבר מכביד על הקריאה או מסרבל את הכתיבה. הסיפור שמתרחש בהווה הוא ביסודו סיפור מתח שעניינו פענוח מקרה רצח, אך המרקם של המתח שנוצר כאן הוא אחר. לא כזה שמאפיין ספרים מהז'אנר של ספרי מתח, אלא מתח דרמטי מעיקרו. מתח שהוא פועל יוצא של עלילה מעניינת ורבת התרחשויות. הספר זורם וקולח, הפרקים קצרים והרומן שומר על רמה של מתח ועניין רב לכל אורכו. לקחתי את הספר תוך כדי קריאת ספר אחר, רק כדי לעלעל בו, והנה מצאתי את עצמי נשאב לתוכו וזונח את הספר השני. ולזנוח את הרמן קוך עבורי זה לא דבר של מה בכוך...

אהבתי מאוד את המכתבים שמשובצים בספר. הם מובאים במינון הנכון ובתזמון המדויק ביותר, והם מוסיפים לעלילה נקודת מבט שונה: אישית, רגישה ונוגעת. הכתיבה שלהם בגוף ראשון מוסיפה לרומן נופך אינטימי, וזאת על רקע הכתיבה העיקרית שנכתבת בגוף שלישי על ידי מספר חיצוני.

ההווי הרוסי בא לידי ביטוי בספר בצורה מדודה ואופטימלית, לדעתי. לא פחות מדי ולא יותר מדי. רציתי לכתוב שלא ניכר על סופרת שהיא ערכה מחקר חיצוני ושלא מרגישים כי היא איננה ממקור רוסי, אבל אז נזכרתי שנכתב בגב הספר שהיא "עלתה כילדה לישראל מברית המועצות"... אז בהפוך על הפוך אני יכול לכתוב שהמוצא הרוסי איננו בעוכריה, ושהיא לא מבליטה יתר על המידה בספר את ההווי הרוסי.

מה מעט הפריע לי בספר? תיאורי המין היו אמנם שוליים בספר, אך הם גם לא היו חיוניים, לטעמי. הם לא תרמו דבר לעלילה עצמה ולדעתי מוטב היה לוותר עליהם. ואולי האשמה טמונה דווקא באופי השמרני שלי, שכן בעידן הספרותי המתירני של "חמישים גוונים", אפשר, למעשה, לומר שהתיאורים בספר הם צנועים וחסודים... דבר נוסף שהפריע לי היא הסיבה שבעטיה נדרשת תמרה להגיע לרוסיה כדי לסייע בפענוח מקרה רצח, היותה מומחית לזיהוי פלילי. הסיבה נראתה לי מעט "תפורה", באופן שמניע את הדרמה המשפחתית בצורה קצת מלאכותית. המידע המקצועי המועט, יחסית, על עבודת הזיהוי הפלילי תרם לתחושה הזו שלי.

בנוסף, לא הייתי מתנגד לתוספת של כמה פרלינים בלגיים מובחרים... "הייתה זו סוכרייה ורודה בצורת תרנגול, הממתק מהילדות שיכול היה לתקן כל דבר עבור שניהם. היא הורידה את העטיפה מהסוכרייה, עצמה את עיניה וליקקה את התרנגול הוורוד". שאלת תם (מטומטם): מה זה, לכל השדים והכרבולות, סוכריית תרנגול? אין לי מושג! ולחשוב שקשרתי לעצמי כתרים והתהדרתי לי בעיני עצמי בתואר מומחה לממתקים...

לסיכומו של דבר, לפנינו דרמה משפחתית קולחת ומרתקת, שמיטיבה לפתוח תיבת פנדורה ולהאיר פינות משפחתיות עלומות ומודחקות. כמי שנמצא משני צידי המתרס אני נמנע מלשאול את הסופרת אם יש סיכוי לקרוא בקרוב ספר נוסף שלה, מחשש שמא השאלה תלחיץ... אסתפק בהבעת משאלת לב קטנה שאכן היא שוקדת על כתיבת ספר נוסף.

ולסיום סיומת, פרט קטן שהצליח לרגש בגדול: האזכור של קהילת סימניה ברשימת התודות בסוף הספר.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מסמר עקרב
שחף שחור

שחף שחור

רינת קליין

לא קראתי את הספר. נתתי אותו לאשתי וביקשתי ממנה שאם הוא ימצא חן בעיניה שתכתוב עליו ביקורת, שכן הסופרת היא חברת סימניה. כאן חלה אי הבנה מצערת. אני התכוונתי שאשתי תירשם לאתר בעצמה ותעלה את הביקורת, ואילו העצלנית הבינה מדבריי שהיא רק תכתוב את הביקורת עצמה, ושאני אעלה אותה תחת השם שלי. כמובן שהתפתחה לה מריבה הגונה, וכמובן שידה של אשתי הייתה על העליונה... אז הנה הביקורת, ככתבה וכלשונה, עם תיקוני הגהה קלים:

תמרה, מומחית לזיהוי פלילי שהנישואים שלה על סף קריסה, נדרשת במסגרת תפקידה לצאת לרוסיה כדי לסייע בחקירת רצח של אשת בכיר סובייטי. תמרה, ילידת רוסיה בעצמה, מגיעה לארץ הולדתה ומוצאת את עצמה מעורבת בהרבה מעבר לענייני זיהוי טביעות אצבע. תמרה מגלה להפתעתה הרבה מאוד סודות משפחתיים שהוסתרו עמוק אך נחשפים בסופו של דבר בפניה ומציבים מולה מראה משפחתית שמציגה בפניה השתקפות משפחתית אחרת לגמרי מזו שהייתה ידועה לה בעבר.

הספר מקסים. הפרקים קצרים, כמו שאני אוהבת, הכתיבה קולחת וזורמת, הספר מותח ומעניין לכל אורכו. יש מתח, יש רומנטיקה ויש גם סיפור משפיחתי עם לא מעט כביסה מלוכלכת. אהבתי מאוד את הדרמה המשפחתית, את ההתפתחות שלה ואת הגילויים המפתיעים. היחס בין הדיאלוגים לתיאורים הוא מדויק, ובנוסף נוכל למצוא ברומן גם מכתבים מעניינים ומרגשים. העלילה נעה על שני צירי זמן, בהווה ובעבר, ובהתחלה המבנה הזה נראה לי מעט מסובך ומסורבל. אבל הפרקים הקצרים והכתיבה הקולחת עשו את שלהם והקריאה לא הייתה מכבידה, וחוץ מזה בראש כל פרק מצוין התאריך המדויק והמקום של העלילה, דבר שבהחלט מקל על הבנת ההתרחשויות. הדבר שאהבתי יותר מהכול היה הסוף של הספר (אולי אזהרת ספוילר קלה): הסוף מתוק, רומנטי, אופטימי ומשפטי האהבה שחותמים את הרומן הצליחו לרגש ולהפעים. ועוד דבר קטן: העטיפה של הספר היא העטיפה הכי יפה שראיתי. פשוט מדהימה!

זהו. זאת הייתה הביקורת שלה ולצערי לא אוכל להגיב על התגובות כי לא קראתי את הספר... מה שכן, הספר עבר לחמותי. אם היא תאהב אותו אני אתרגש, אבל אם היא תבקש ממני להכניס את הביקורת שלה – אני אתגרש...

לפני 9 שנים•
★★★★★
•צב השעה
שחף שחור

שחף שחור

רינת קליין

הסיפור "שחף שחור" נכתב במלאכת מחשבת, עם שפה קולחת שמושכת אותך פנימה כבר מהעמוד הראשון.

העלילה ארוגה ביד אמן, והפיתולים המפתיעים שלה הותירו אותי במתח תמידי, במעין תהייה מתמשכת ובציפייה דרוכה לפתרון התעלומה.

אהבתי במיוחד את הדינמיקה המרתקת שבין הזמנים השונים – תנועה חלקה וטבעית בין ההווה לעבר שתרמה עומק נוסף לסיפור.

הכותבת מצליחה לתאר את מערכות היחסים המורכבות בצורה נוגעת ללב ורגישה, בלי לאבד את תחושת האותנטיות.

סיפור ההתאהבות בין אפי ותמרה, לצד הזוגיות המאתגרת של אפי עם אפרת, נכתב ברגישות יוצאת דופן וגורם לך להרגיש חלק מהמסע הרגשי של הדמויות.

ריבוי הדמויות והקשרים המשפחתיים שביניהן – שלושה דורות של משפחה אחת – היווה אתגר מהנה. הוא דרש ממני לעצור מדי פעם כדי להבין לעומק את הרקע והקשרים, אבל זה רק העצים את החוויה.

בסופו של דבר, מתחת לפני השטח של סיפור המתח, מתגלה סאגה משפחתית רחבה המשתרעת על פני ארבעה עשורים שלמים.

לסיכום הספר מצליח לשלב באופן מושלם מתח, רגש וסיפור משפחתי מרתק. נהניתי מכל רגע בקריאה.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•יוסי
שחף שחור

שחף שחור

רינת קליין

יום חמישי שעה שש, ישבתי רגל על רגל במשרד שלי בפנקס ארבע, שתיתי גולדסטאר וניסיתי לחשוב על התוכניות למחר, לא ממש הצלחתי, חשיבה זה לא הצד החזק שלי כידוע, פתאום נשמעה דפיקה בדלת.
"אין פה אף אחד." אמרתי.
כנראה שלא נשמעתי מספיק משכנע, כי הדלת נפתחה, ולחדר נכנסה בצעד מהוסס, בלונדינית בת שלושים ושתים, רזה עם המון רגליים, היא לבשה שמלה שחורה עם מחשוף לא קטן, שעורר בי עניין מקצועי מסויים.
"הקוסמטיקאית, זה בדירה ממול." אמרתי ביובש.
"אני מחפשת חוקר פרטי, ארז בראון, זה פה?"
"אנחנו סגורים." אמרתי, "אבל בסדר... מה את צריכה?"
"קוראים לי תמר אטיאס, אני מומחית בזהוי פלילי, אני עובדת במז"פ ירושלים ואם אתה..."
"לא רצחתי אף אחד, למרות שהיו לי כוונות... את גרושה, נכון?"
היא הנהנה באיטיות.
"יש לך יותר מזל ממני. את רוצה שאני אעזור לך בסיפור הזה עם אפריים, אל תגידי לי שאת רוצה לבדוק אם הוא בוגד בך? קצת טפשי, לא? הוא גם ככה נשוי, ונהג משאית, אני לא יודע איזה משניהם יותר גרוע."
"איך אתה יודע על אפריים?" היא הסתכלה עלי בחשש, "אחותי צלצלה אליך."
"אף אחד לא צלצל אלי, זה המקצוע שלי לדעת דברים."
"ובכל מקרה זה לא קשור לאפריים." היא סידרה את השיער בתנועה הססנית.
"אז זה קשור לחקירה ההיא ברוסיה? כי אני לא עובד בחוץ לארץ, כשאני עובר את הירקון אני לוקח פספורט, תצטרכי לטפל בזה בעצמך."
"איך אתה יודע על החקירה, זה אמור להיות סודי." היא אמרה בבהלה.
"סודי... חחחח בארץ הזאת אין שום דבר סודי. הכל כתוב בספר הזה." אמרתי, והוצאתי אותו מהמגירה.
היא הציצה בכריכה, "שחף שחור." היא קראה בחשד, "מי זאת רינת קליין?"
"היא סופרת, תואר שני בהנדסה כימית ובלונדינית." אני לעומת זאת חוקר פרטי, עם פרופסורה במדעי הרחוב ובלי יותר מדי שיער על הראש.
"איך הספר?" היא שאלה והתחילה לדפדף.
"זאת דרמה משפחתית, כתובה יפה, תמרה אטיאס עלתה בגיל צעיר מאוד מרוסיה, היא השאירה מאחוריה סודות משפחתיים אפלים, עכשיו היא כבר ילדה גדולה, והיא נוסעת לרוסיה לפתור תעלומה, נשמע לא רע, נכון?"
"זה ספר מתח?"
"לצערי אף אחד לא מת, אז לא ממש, זה יותר סיפור על אהבה, ועל סודות, ועל מה שקורה ללב כשהאהבה מתקלקלת."
"לפחות הסוף טוב?"
"זה נגמר בטרגדיה-הגיבור והגיבורה מתחתנים... סתם... רק התחלתי לקרא, אני לא יודע מה קורה בסוף. " אמרתי והתקרבתי אליה, "ככה זה החיים מחקים את האמנות או שאולי זה ההפך, אני לא ממש סגור על זה, אבל אם את רוצה, נוכל לבדק את זה ביחד..."
"מצטערת לא מתאים לי." היא אמרה וקמה מהכסא, "אולי בספר הבא..."

הספר הוא דרמה משפחתית, קריאה מאוד, הדמות הראשית מענינת ומסקרנת, והסיפור נע במהירות בין עבר להווה, בין רוסיה וישראל, הספר אינו חף מטעויות, אבל הוא בהחלט ראוי ונעים לקריאה.
גילוי נאות, קניתי את הספר בכספי שלי בדוכני הוצאת סלע בשבוע הספר, (50 שקל) , אני מכיר את רינת קליין מסימניה ומפורום תפוז, והיא אכן בלונדינית, כל השאר הוא פרי דמיוני הקודח.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•דוידי
שחף שחור

שחף שחור

רינת קליין

קראתי את הספר לפני כמה חודשים טובים, אהבתי אותו מאוד ובכל זאת לא כתבתי ביקורת.
גם בגלל שבדרך כלל אני לא כותבת כאן סקירות וגם בגלל שנכתבו עליו כאן כבר כל כך הרבה ביקורות ולא היה לי מה לחדש או להוסיף על מה שנאמר כבר.
החלטתי להביע את אהבתי לספר בדרך אחרת: המלצתי עליו למכריי ולידידיי.
בין השאר כתבתי בפרטי לראובן מסימניה והמלצתי לו על הספר. הוא כתב ביקורת מאוד מסויגת, כנה ואמיצה (כל הכבוד! בלי ציניות חלילה), ודווקא זה מה ששכנע אותי אחרי התלבטות רבה בכל זאת לכתוב כמה מילים חמות על הספר מנקודת המבט שלי.
אז לחדש הרבה אין לי מה, אבל מאוד אהבתי את הסיפור המשפחתי,את המעברים בין הזמנים והחיבור ביניהם, את הפרקים הקצרים ואת הכתיבה הקולחת - בגובה העיניים,את הסיום הרומנטי והאופטימי. פחות התחברתי לפן של המתח בסיפור אבל לשמחתי הוא לא היה משמעותי בעלילה (לפחות בשבילי).
ארבעה וחצי כוכבים שמעוגלים בשמחה למעלה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רותה
שחף שחור

שחף שחור

רינת קליין

מה אהבתי בספר?

• טוב, לא בדיוק מה אהבתי אלא את מי אהבתי. תמרה, הגיבורה. פשוט להתאהב בה.
חמה, אנושית, אסרטיבית, קרייריסטית, רגישה.
היות שאומרים שכל סופר נותן הרבה מעצמו בעיקר בספר הראשון ומקרין על הגיבור הראשי שלו הרבה מעצמו, זה אולי המקום להרגיע את בעלה של נתי. אני לא מתכוון להתחיל איתה...
• אני לא יודע אם שמתם לב, אבל בשנים האחרונות יוצאים המון ספרים קטנטנים (כמו כל הספרים של "תשע נשמות") ומצד שני – ספרים עבי כרס במיוחד (כמו נוטות החסד), שאתה צריך להביא סבל שירים לך אותם. ואיפה הספרים של פעם, אלה בני כ- 200-300 עמודים? זה לדעתי צריך להיות טווח העמודים של הספרים. הספר הזה מונה 200 ומשהו עמודים והעלילה מתקדמת בדיוק בקצב הנכון – מצד אחד בלי חפירות מייגעות, ומצד שני עם תיאורים שלא נמצא בנובלות הקטנות של תשע נשמות. אני לא יודע אם אני צודק, אבל אני חושב שזה נזקף הרבה לזכותה של העורכת. אשמח שמוע את חוות דעתה של נתי.
• את הסוף (ובדרך כלל אני לא טיפוס רגשני...)
• את העטיפה. מקסימה. נתי, בחירה שלך?
• את השילוב המדויק בין דרמה ומתח. קצת מכל דבר, כמו שאני אוהב.
• הוא ישראלי מאוד, למרות שכביכול הוא היה צריך להיות בעל ניחוח רוסי חזק. בעיניי הוא מאוד ישראלי, ובצורה הכי חיובית. הישראלי היפה.


מה לא אהבתי בספר?

• שנכתבו עליו כבר איזה אלף ביקורות, מה שאומר שבטח את כל מה שכתבתי כבר אמרו לפניי. ממש מבאס.


בשורה התחתונה: מומלץ לאוהבי דרמות משפחתיות, מתח לייט, ספרים ישראלים טובים ומקוריים. מה שאומר – קשת רחבה מאוד של טעמים.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•קצר ולעניין
שחף שחור

שחף שחור

רינת קליין

שם [בארץ]: חוזרת על עצמה שוב אותה ההוויה:
שם רודף שם רודף שם רודף שם.. תמונה רודפת תמונה רודפת תמונה.. סיפור חיים קצר מדי רודף סיפור חיים שהיה לו עוד הרבה מה להציע לטובתו ולטובת החברה..
פצועים קשה.. בינוני.. קל.. אנוש..
היתקלות רודפת סיפור קרבות שרודף עוד היתקלות ועוד אחד ושוב וסופסוף בוקר אחרי עוד לילה קשה..

כאן: כבר חודש שעוסקים בהסברה כשהמחשבות נודדות לשם.

אחד (ממש טוב, זה ברור) - הותחל ונזנח אחרי שלושה עמודים.
שני (טוב, קליל, זורם – כך נפרס במחמאות על פני כל הביקורות, שאין ספק, הן צודקות) - הותחל ונזנח כבר אחרי עמוד אחד.
ואז - "שחף שחור" נלקח ליד –ועשה את זה. הצליח לסחוף משם, להפוגה קלה – מהידיעות, מהחדשות, מהמחשבות - סחף בחטף, התחיל ונגמר אחרי 24 שעות.. - חזרה למחשבות, לחדשות, לידיעות.

"שחף שחור" של רינת קליין, סיפור שמחבר עבר עם הווה ומדלג בין התקופות - הוא סיפור מתח (ההווה), שמצטלב עם אירועי העבר המשפחתיים ושפוגש את העלייה הרוסית של שנות השבעים (העבר) שמתחברת עם הישראליות של שנות האלפיים - דרך חייה של תמרה מאז היותה "הילדה העולה מרוסיה" ודרכה אל חייה הנוכחיים ויחסיה העכשוויים המורכבים עם בני משפחתה ובינם לבין עצמם. מורכבות שנבנתה בעבר ומשליכה על ההווה ועל החיים הנוכחיים של כל אחת ואחד (כמעט) מאותם בני משפחה.

המסע של תמרה והשחף השחור – במוטיבים השונים – נדד כחוט השני בין תקופות העבר וההווה והיה לי כמסע עם הבזקים אל העבר הפרטי – תמרה, הילדה של שנות השבעים, החזירה גם אותי לימי הילדות פחות או יותר באותן השנים – שתי ילדות, יִלנה ואינה, עולות חדשות מרוסיה מהעלייה של אותן השנים, מגיעות לבית הספר, ביישוב הקטן והכל כך ישראלי ואני "הצברית" – שלוש ילדות שיישר קוטלגו כדרכם של ילדים, באותה קבוצה "הצהובות" והפכו בתוקף הקיטלוג לחברות טובות. קבוצה שנפרדה בשנות השמונים – שנות הנעורים – עת הצברית שבחבורה עברה לחיות ב"צופים" וה"רוסיות" בחרו בתרבות אחרת למלא את שעות הפנאי שבין השיעורים.

שנות התשעים – תמרה, אישה צעירה ישראלית אך עדיין "רוסייה" בעיני רבים בחברה (במנטליות, בצורת החשיבה, קצת במבטא) – נטמעת בחברה - לימודים באוניברסיטה, הקמת משפחה 'ישראלית'.
שלוש בנות קבוצת "הצהובות" - בשנות האוניברסיטה שוב נפגשות. תמו ימי ה"צופים", שנות השירות במדים – ילנה ואינה, נשים צעירות ישראליות אך עדיין "רוסיות" בעיני רבים בחברה (במנטליות, בצורת החשיבה [בלילה, בלילה הן אולי חולמות עוד ברוסית] קצת במבטא) – נטמעות טוב בחברה – והפעם נשארות חברות קרובות שלוש "הצהובות" – שנים ארוכות וטובות בקמפוס שם בעיר המיוחדת הכל כך מרתקת ומורכבת. לימים מקימות משפחות 'ישראליות' לתפארת.

2009 הווה בשחף השחור - והסיפור מלווה את תמרה, ד"ר לכימיה, מומחית לזיהוי פלילי, אם חד הורית מחיפה, שנשלחת במסגרת תפקידה למולדתה לסייע בפתרון חידה בתחום מומחיותה. המסע הארוך אליו היא יוצאת כשברקע מהדהדים יחסיה וקשריה המורכבים, עם כל אחד ואחת מבני משפחתה בעקבות התרחשויות וקשרי העבר, כמו גם עם גברים בחייה, יוצאת למסע הארוך במטרה לפתור את החידה ותוך כדי היא מתעמתת גם עם כמה חידות אודות משפחתה. למסע הארוך והמורכב, היא לוקחת קרוב אליה, את החולצה שלו, שנשכחה אצלה מתוך אי שימת לב. שלא כובסה ושליוותה אותה לאורך המסע עד שובה..
2006 מלחמת לבנון השנייה - שלוש "הצהובות" עדיין חברות – ד"ר אינה הכימאית וילנה הפיסיקאית "הרוסיות" כבר מזמן ישראליות כמעט לכל עניין ודבר למרות המנטליות הטיפה שונה וקצת המבטא, מוצאות עצמן במלוא העצמה בחוויה הכל כך ישראלית (שחוזרת שוב ושוב מדי כמה שנים על עצמה ולא מרפה) - מלוות את השלישית שבצהובות 'הישראלית' שבחבורה, בהתמודדות עם התוצאות הקשות של אותה המלחמה.. כשלמסע החיים הקשה והמורכב שממשיך משם נלקחת ומלווה גם חולצת החאקי שנמצאה שם קרועה, מוכתמת בדם ושרק אחרי הרבה מאוד זמן כובסה..

מוצלחת בחירת התמונה שעל הכריכה - קצת שמחה, קצת עצובה, יפה.
תודה לרינת קליין – הצליח לך. מחכה לספר הבא...

הלוואי שהעולם הזה ילמד כבר לשמור על ילדיו, על כולם.. ושנדע כולנו רק ימים טובים ושקט ולאורך זמן.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•
דירוג
4.0
לפני 12 שנים

“ספר טוב מאוד. המון כבוד לרינת קליין. אולי זה לא סיפור שנכנס ללב להישאר בו עוד שנים אחר כך אבל הוא”