ביקורת ספרותית על שחף שחור מאת רינת קליין
ספר טוב

---

הגילוי הנאות במקרה הזה, ברור לכל חברי סימניה: אני מכירה (וירטואלית בלבד, אבל מכירה...) את הסופרת מסימניה. כך שהיה לי ברור עוד לפני שהספר יצא לאור שאקרא אותו, למרות זה וזה. הקדשתי קצת מחשבה מה אעשה אם הוא יהיה גרוע בעיני, והחלטתי שבמקרה כזה פשוט לא אכתוב עליו כלום. פיתרון של פחדנים, אני יודעת. יש כמה אנשים שאינם נוקטים בפיתרונות כאלה, אבל הם לא אני.

להפתעתי מצאתי את הסיפור מרתק ואף מותח. תמרה עלתה כילדה מרוסיה עם משפחתה המורחבת, והשאירה מאחור המון סיפורים וסודות המשפיעים על חייה בהווה. בגלל סוג המשפחה שיש לה לא מדברים על מה שקרה שם גם עשורים אחרי שזה קרה, וכל אחד מבני המשפחה מנסה להתמודד עם רסיסי המידע בדרכו - מי בהתפרצויות זעם, מי במחיקת העבר והתרכזות בהווה ומי בשמירה על משפחה מלוכדת. ויום אחד מזדמנת לתמרה אפשרות להגיע לרוסיה ולהתחיל לבדוק את היסודות עליהם בנתה את חייה.
אחד הדברים שהקסימו אותי בספר היה התאור של היחסים בין בני הדודים. כנטולת בני דודים באופן אנוש - בן הדוד הרלוונטי היחיד שלי, גיבור ילדותי, נהרג בפיגוע - זה היה הדבר שפשוט שבה אותי: זה נשמע כל כך אמין ונכון, וסיפר על משפחה שחוותה יחד טראומות קשיים וגם צחוק ואהבה, וכתוצאה פיתחה מערכת יחסים כל כך קרובה בלי להיות סכארינית, כל כך ישראלית בלי להיות (כמעט) בצנחנים, שהוקסמתי.

מה שפחות אהבתי היה החלק המשטרתי בסיפור: ברור שתמרה צריכה סיבה מספיק טובה להגיע לרוסיה, אבל איכשהו החלק הזה נראה "מודבק" ולא אמין. לשמחתי הוא לא היה משמעותי והצלחתי להתעלם ממנו ולהתרכז בסיפור המשפחה המרתק. הערה נוספת נוגעת להגהת הספר הלא מספיק מוקפדת.

אז מה אני אומרת? מותח ומעניין. רוסיה בעבר ובהווה מתוארת בקווים בולטים ולא מחמיאים, ודומה בהחלט למה שמצטייר עליה בסיפורים אחרים של סופרים לא רוסים כמו א.ד. מילר ב"טיפות השלג" הנפלא. אין לי אלא להבין שזו באמת דמותה בעיני מי שלא חי בה. נהניתי מהספר וכשאוזמן לארוחת חמש עם המלכה אוכל להגיד בלי להניד עפעף: "ידידתי הסופרת אמרה לי שהיא עומדת להוציא בקרוב ספר נוסף..." בבריטית זה נשמע יותר טוב.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על שחף שחור