ביקורת ספרותית על שחף שחור מאת רינת קליין
ספר טוב

---

ולדיווסטוק, רוסיה, 5 באוגוסט 2009.
"תמרה נטלה מידו את החפץ מבלי לדעת מהו. ברגע שקירבה אותו אל עיניה פרצה בצחוק. הייתה זו סוכריה ורודה בצורת תרנגול, הממתק מהילדות שיכול היה לתקן כל דבר עבור שניהם ועבורו חסכו את המטבעות שקיבלו מהוריהם. [...] היא הורידה את העטיפה מהסוכריה, עצמה את עיניה וליקקה את התרנגול הוורוד. טעמו החמצמץ התפשט בגופה וריח הפטל שנדף מהסוכריה דגדג את נחיריה." (עמוד 192)

קרב התרנגולים בין ישראל לרוסיה הסתיים בתוצאה 0-1 לישראל.
למה ניצחון ישראלי? ולמה זה בכלל קרב? כי לנו הייתה סוכריית תרנגול אדומה, לא ורודה. אדום עסיסי כזה. והספיק מבט אחד בצבע השקוף, המבריק והנוצץ של הסוכריה כדי לגרות את בלוטות הטעם. והטעם? או-הו, אין על הטעם הזה. טעם של ילדות ישראלית.
אני לא יודעת למה ברוסיה התרנגול היה ורוד. אולי הצבע דהה במהלך המסע שלו מישראל, כי ברור שסוכריית התרנגול היא המצאה ישראלית שיוצרה בישראל ויוצאה לרוסיה. לא בדקתי את זה, אבל אין מצב שלא.
ישראל היא מעצמת הייטק, אך לא פחות חשוב, היא גם מעצמת ממתקים וחטיפים (ועם יוקר המחייה, לא רחוק היום שבו נצטרך לעשות אקזיט כדי לקנות איזו במבה.) ואפרופו חטיפים, את "שבורים" כבר ניסיתם? לכו על בצל מוקפץ.

ולמה כל העיסוק הזה בסוכריות, ממתקים וחטיפים?
לא רק בגלל סוכריית התרנגול הנוסטלגית, אלא גם מפני ש"שחף שחור" הוא ממתק טעים, מפתה, ממכר ומהנה.
העטיפה היפה וצבע התכלת הפסטורלי והמרגיע שלה, אינם מסגירים את הקצב המהיר של ההתרחשויות בין דפי הספר. אהבה, קנאה, נאמנות, בגידה, סודות, חברוּת, אנטישמיות, התבוללות, ציונות, חבלי קליטה, חקירות, פשעים, מז"פ, אקדמיה - את כל אלו ועוד אפשר למצוא בספר הקולח והמרתק הזה, שפורש יריעה המשתרעת על פני שלושה דורות של יהודים ממוצא רוסי. אהבתי את הדילוגים והמעברים בין העבר וההווה. אהבתי את הטוויסט הקטן ששינה את התמונה הן מבחינת הדמויות והן מבחינת הקורא. אהבתי את הבנייה של מצג השווא ואת חשיפת האמת.

ובעניין המוצא הרוסי: קראתי ביקורות/סקירות רבות ששמו דגש על "הרוסיות" של הספר. אם ננטרל את מקום ההתרחשות, אני לא הרגשתי בדומיננטיות רוסית שמרחפת לה ממעל, עם השחף השחור. להתרשמותי ולתחושתי, הרוסיות נוכחת בספר אך היא לא האישיו שלו.

הספר אינו מושלם. חשבתי שיש גודש של דמויות בשביל ספר בן 230 עמודים (223 נטו); התיאורים המיניים לא היו הכרחיים לטעמי; עיסוקה המקצועי של הגיבורה הראשית (מומחית בזיהוי פלילי) הודגש בתקציר באופן לא יחסי לנפח שהוא קיבל בספר; והקצוות נסגרו מעט בחופזה, לדעתי. ספר ביכורים לטוב ולרע.

וכמו סוכריית התרנגול, יש לו ארומה נוסטלגית והוא משאיר טעם של עוד. זהו ספר זורם, מעניין, עם קמצוץ של מתח שכדאי לקרוא. אני אשמח לקרוא גם את ספריה הבאים של הסופרת.

וכן, אני יודעת שהסופרת חברה בסימניה. קראתי את הספר בגלל שילוב של סקרנות, הערכה ורצון גדול לפרגן, ולא התאכזבתי.



-אז כמה כוכבים?
-לא הפעם.
-למה לא?
-כי מה הטעם.

הפורמט החדש של הצגת הדירוג לא מלמד אותנו דבר וחצי דבר על זהות המדרגים.
כל מה שהוא מציג זו סטטיסטיקה קרה ויבשושית בסגנון ד"ר מינה צמח. הנה כך:
9 קוראים המהווים 36% מכלל המדרגים נתנו לספר 5 כוכבים.
13 קוראים המהווים 52% מכלל המדרגים נתנו לספר 4 כוכבים.
2 קוראים המהווים 8% מכלל המדרגים נתנו לספר 3 כוכבים.
0 קוראים המהווים 0% מכלל המדרגים נתנו לספר 2 כוכבים.
1 קוראים המהווים 4% מכלל המדרגים נתנו לספר 1 כוכבים.
סה"כ 25 מדרגים ודירוג ממוצע של 4.16 כוכבים.

מי נתן מה? מי דירג איך? מי קרא את הספר? אין לדעת.
הנתונים הסטטיסטיים הנ"ל לא מעניינים אותי. מעניין אותי לדעת מי הקוראים ומי המדרגים.
בפורמט הקודם הופיע בתחתית הדף של כל ספר פירוט של המדרגים. של כולם. גם מי שכתבו עליו ביקורת וגם מי שרק קראו ודירגו.
בפורמט הנוכחי יש, כאמור, גרף.
עד שלא יוחזר הפורמט הקודם, לא אדרג שום ספר. אני מציעה לכל מי שהשינוי מפריע לו, לנהוג כך.
אם הדירוג שניתן לספר מתווסף לגרף סטטיסטי חסר כל זהות אישית, מה הטעם לדרג?

(סליחה, רינת קליין, אני מקווה שאת מבינה שזה לגמרי לא אישי.)



נספח תרנגול

מתכון לסוכריית תרנגול
אזהרת שימוש: בתהליך אבולוציוני לא ברור, התרנגול של פעם הפך לדינוזאור. או שאולי ברוח הזמנים המודרניים הוא הפך לתרנגול אבסטרקטי. כך או כך, תרנגול זה לא.

שבלונה לסוכריית תרנגול
למי שמעדיף את התרנגול שלו לא אבסטרקטי ולא דינוזאורי, יש שבלונה.

תרנגולים בסיטונאות
למי שלא רוצה להכין סוכריות לבד, מתארגנת קבוצת רכישה לקנייה סיטונאית של 40 סוכריות תרנגול. הן בהכשר בד"צ, הן טעימות במיוחד והן "נוסטליות". (כך במקור.)

הסוכריות המוזרות ביותר בעולם
חלק סתם מוזרות אבל חלק ממש דוחות!

ממתקים מהעבר
נשיקולדה! רוזמרי!! טורינו!!!
ולא צריך להיכנס למנהרת הזמן אלא פשוט לקפוץ לבני ברק. שם אפשר למצוא כמעט את כל ממתקי העבר.

» ביקורות נוספות של שונרא החתול
» ביקורות נוספות על שחף שחור