ביקורת ספרותית על שחף שחור מאת רינת קליין
ספר טוב

---

את ספר הביכורים הזה רציתי לקרוא מזמן, במיוחד בגלל הכריכה שסקרנה אותי.

העלילה מתגלגלת על גבי שני צירי זמן: שנות השבעים של המאה הקודמת ותחילת המאה הנוכחית.

וכך זה מתחיל... מינסק, 7 במרץ 1973, גליה הביטה מחלון חדרה על רכב הוריה: אריה ורוזה הירש. אריה שרק לעצמו ותוך כדי שריקה, ניגש לפתוח את דלת הרכב לרוזה. הוריה נראו יחדיו באותה עת, מחויכים ומאושרים אחרי מפגש אצל המחותנים.

גליה הביטה בהתפעלות בהוריה שנראו כה קרובים זה לזה וכה מאושרים. בעוד דקות אחדות ישתנו פניהם, חשבה לעצמה בעצב. גם הפעם היא תהיה זו שתשבור את ליבם. (עמוד 8)

לתוך הדיווח הנלהב של רוזה על הקוויאר והשמפניה שנשפכה במפגש, גליה השביתה את השמחה והגישה להוריה מכתב, שרעיה אחותה הותירה לפני עזיבתה.

רוזה: "גליה, איפה רעיה עכשיו? בבקשה תספרי לנו את האמת!" (עמוד 10)

רעיה גוללה במכתבה את החלטתה לברוח עם יורי הגוי. הם מתכוונים להינשא ובשלב זה ועד שינשאו, יורי רשם אותה כשאשתו במסמכים הצבאיים, כדי שיהיו יחדיו בבסיס הצי במורמנסק.

כשלוש שנים לאחר שרעיה עזבה את בית הוריה, ב-19 בפברואר 1976 , עלו לארץ גליה ומארק שנישאו בינתיים ואף תמר(ה) נולדה. השם תמר עוד נבחר בבית החולים, שמארק הקריא לגליה קטע מרומן של אברהם מאפו. זמן מה לאחר עלייתם ארצה יצטרפו הוריה, אחותה וילדיה.

בציר ההווה ובמרחק זמן של כ-35 שנים ב-9.10.2008 תמרה אטיאס (בתם של גליה ומארק) תוכננה להגיע לירושלים, אבל בדיוק מכונית "הפולו" שלה סרבה להיענות לה... גוואלד איך היא תגיע מחיפה לירושלים לשעת הפגישה עם תת נציב קוהנר? זו פגישה חשובה, שמטרתה לשכנעו שחזרתה למעבדה, תהווה דווקא התקדמות לעבר התהילה הבינלאומית בקהילת המז"פ.

לעזרתה ומשום מקום המלאך הטוב שלח לה את אפרים שדה, השכן מ"אפי את אפי הובלות", ש"במקרה" צריך להגיע ל"מודיעין". ממש לא רחוק מירושלים...

תמרה אטיאס על סף גירושין מאיתן, איש משרד החוץ ודיפלומט. שחר הבן המשותף נותר באחזקתה, היחסים עם איתן וזוגתו החדשה טובים, אך תמרה נותרה בודדה בד' אמותיה, ללא כתף להישען עליה... הכתף היחידה הפנוייה היתה של אפי השכן הנשוי.

מספר חודשים לאחר מכן פרופ' ג'יפרי ליברסון מאוניברסיטת שיקאגו, מקבל מייל מריץ' בייקר, בו הוא מבקש סיוע בחקירת רצח של אשת קצין בכיר בצי הרוסי.

ג'יפרי פונה לגידי קוהנר-ראש המחלקה לזיהוי פלילי, ותמרה נדרשת במסגרת תפקידה וידיעת השפה, לצאת לרוסיה ולסייע בפענוח מקרה הרצח ו/או התאבדות. כאשר הכול תלוי ועומד בזיהוי טביעת אצבע!

המסע לרוסיה ארץ הולדתה חושף בפניה סודות משפחה אפלים, שלא דיברו עליהם, ומאירה את משפחתה בזרקור שונה, לרבות היחסים המורכבים בצד הגברי של המשפחה.

"שחף שחור" נכתב בפרקים קצרים וכיריעה אחת שמורכבת מטלאים של עבר והווה.

המעבר בין הזמנים לדעתי עשוי להקשות על הקורא, אך כשמתרגלים הקריאה קולחת. דבר נוסף וחשוב לא פחות, חסר היה לי עומק נוסף בחלק מהדמויות.

למרות שעסקינן ברצח הספר אינו ספר מתח, זוהי פרשה משפחתית ועל "כביסה לא נקייה" ועל דברים שהשתיקה יפה להם.

בבד בבד מעבר לפרגוד של הסיפור המוביל, הקורא נחשף להתבוללות, חיי הקהילה היהודית ברוסיה, היחסים בינם לבין עצמם, קשיי הקליטה בארץ, חיי החברה, השפה הזרה וההצמדות לבקבוק עד לאובדן החושים.

זהו סיפור המגולל חברויות, נאמנות, אהבה, טרגדיות, דבקות במטרה, עצב וגם שמחה בלב.

יש לי הרגשה שאולי השמות הישראלים נבחרו מתוך מחשבה...גם אם לא, אני הרשתי לעצמי:

גליה-גילתה להוריה על מנוסתה של אחותה רעיה.
איתן-בעלה של תמרה. לא ויתר, ונותר איתן בדעתו להיצמד לקריירה ולדיעותיו.
תמר(ה)-מלבד הסיפור המקראי הידוע, התמר הוא אחד משבעת המינים, ומשמש לצרכים רבים כגון: הפרי, הסילאן, הענפים שמשמשים כסכך לסוכה ועוד. גם תמר אטיאס הייתה סוג של "מולטי". תמרה אספה תחת ענפיה את המידע על משפחתה, אך היא לא סוככה כסכך ענפי הדקל...

את הספר סיימתי לקרוא בכארבע שעות עם הפסקות קלות.

כספר ביכורים "שחף שחור" הוא ספר טוב, שכתוב בגובה העיניים ובקלילות.

הבנתי את החסך בחום שתמרה נזקקה לו, ולמרות זאת, לא הצלחתי להשלים עם התנהגותה בנקודות מסויימות.

למה הספר נקרא "שחף שחור"? רמז: השחף הינו עוף ים שאינו פוחד מבני אדם...

בשורה התחתונה, כל משפחה מאושרת או אומללה בדרכה שלה.

בהתעלם מהחסרונות אני ממליצה על הספר, וסקרנית לראות אם רינת קליין תכתוב המשך לספר הנוכחי...

החיים לא מסתיימים ב-10 באוגוסט 2009... הם רק מתחילים.

לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על שחף שחור