ביקורת ספרותית על שחף שחור מאת רינת קליין
ספר מעולה

---

שם [בארץ]: חוזרת על עצמה שוב אותה ההוויה:
שם רודף שם רודף שם רודף שם.. תמונה רודפת תמונה רודפת תמונה.. סיפור חיים קצר מדי רודף סיפור חיים שהיה לו עוד הרבה מה להציע לטובתו ולטובת החברה..
פצועים קשה.. בינוני.. קל.. אנוש..
היתקלות רודפת סיפור קרבות שרודף עוד היתקלות ועוד אחד ושוב וסופסוף בוקר אחרי עוד לילה קשה..

כאן: כבר חודש שעוסקים בהסברה כשהמחשבות נודדות לשם.

אחד (ממש טוב, זה ברור) - הותחל ונזנח אחרי שלושה עמודים.
שני (טוב, קליל, זורם – כך נפרס במחמאות על פני כל הביקורות, שאין ספק, הן צודקות) - הותחל ונזנח כבר אחרי עמוד אחד.
ואז - "שחף שחור" נלקח ליד –ועשה את זה. הצליח לסחוף משם, להפוגה קלה – מהידיעות, מהחדשות, מהמחשבות - סחף בחטף, התחיל ונגמר אחרי 24 שעות.. - חזרה למחשבות, לחדשות, לידיעות.

"שחף שחור" של רינת קליין, סיפור שמחבר עבר עם הווה ומדלג בין התקופות - הוא סיפור מתח (ההווה), שמצטלב עם אירועי העבר המשפחתיים ושפוגש את העלייה הרוסית של שנות השבעים (העבר) שמתחברת עם הישראליות של שנות האלפיים - דרך חייה של תמרה מאז היותה "הילדה העולה מרוסיה" ודרכה אל חייה הנוכחיים ויחסיה העכשוויים המורכבים עם בני משפחתה ובינם לבין עצמם. מורכבות שנבנתה בעבר ומשליכה על ההווה ועל החיים הנוכחיים של כל אחת ואחד (כמעט) מאותם בני משפחה.

המסע של תמרה והשחף השחור – במוטיבים השונים – נדד כחוט השני בין תקופות העבר וההווה והיה לי כמסע עם הבזקים אל העבר הפרטי – תמרה, הילדה של שנות השבעים, החזירה גם אותי לימי הילדות פחות או יותר באותן השנים – שתי ילדות, יִלנה ואינה, עולות חדשות מרוסיה מהעלייה של אותן השנים, מגיעות לבית הספר, ביישוב הקטן והכל כך ישראלי ואני "הצברית" – שלוש ילדות שיישר קוטלגו כדרכם של ילדים, באותה קבוצה "הצהובות" והפכו בתוקף הקיטלוג לחברות טובות. קבוצה שנפרדה בשנות השמונים – שנות הנעורים – עת הצברית שבחבורה עברה לחיות ב"צופים" וה"רוסיות" בחרו בתרבות אחרת למלא את שעות הפנאי שבין השיעורים.

שנות התשעים – תמרה, אישה צעירה ישראלית אך עדיין "רוסייה" בעיני רבים בחברה (במנטליות, בצורת החשיבה, קצת במבטא) – נטמעת בחברה - לימודים באוניברסיטה, הקמת משפחה 'ישראלית'.
שלוש בנות קבוצת "הצהובות" - בשנות האוניברסיטה שוב נפגשות. תמו ימי ה"צופים", שנות השירות במדים – ילנה ואינה, נשים צעירות ישראליות אך עדיין "רוסיות" בעיני רבים בחברה (במנטליות, בצורת החשיבה [בלילה, בלילה הן אולי חולמות עוד ברוסית] קצת במבטא) – נטמעות טוב בחברה – והפעם נשארות חברות קרובות שלוש "הצהובות" – שנים ארוכות וטובות בקמפוס שם בעיר המיוחדת הכל כך מרתקת ומורכבת. לימים מקימות משפחות 'ישראליות' לתפארת.

2009 הווה בשחף השחור - והסיפור מלווה את תמרה, ד"ר לכימיה, מומחית לזיהוי פלילי, אם חד הורית מחיפה, שנשלחת במסגרת תפקידה למולדתה לסייע בפתרון חידה בתחום מומחיותה. המסע הארוך אליו היא יוצאת כשברקע מהדהדים יחסיה וקשריה המורכבים, עם כל אחד ואחת מבני משפחתה בעקבות התרחשויות וקשרי העבר, כמו גם עם גברים בחייה, יוצאת למסע הארוך במטרה לפתור את החידה ותוך כדי היא מתעמתת גם עם כמה חידות אודות משפחתה. למסע הארוך והמורכב, היא לוקחת קרוב אליה, את החולצה שלו, שנשכחה אצלה מתוך אי שימת לב. שלא כובסה ושליוותה אותה לאורך המסע עד שובה..
2006 מלחמת לבנון השנייה - שלוש "הצהובות" עדיין חברות – ד"ר אינה הכימאית וילנה הפיסיקאית "הרוסיות" כבר מזמן ישראליות כמעט לכל עניין ודבר למרות המנטליות הטיפה שונה וקצת המבטא, מוצאות עצמן במלוא העצמה בחוויה הכל כך ישראלית (שחוזרת שוב ושוב מדי כמה שנים על עצמה ולא מרפה) - מלוות את השלישית שבצהובות 'הישראלית' שבחבורה, בהתמודדות עם התוצאות הקשות של אותה המלחמה.. כשלמסע החיים הקשה והמורכב שממשיך משם נלקחת ומלווה גם חולצת החאקי שנמצאה שם קרועה, מוכתמת בדם ושרק אחרי הרבה מאוד זמן כובסה..

מוצלחת בחירת התמונה שעל הכריכה - קצת שמחה, קצת עצובה, יפה.
תודה לרינת קליין – הצליח לך. מחכה לספר הבא...

הלוואי שהעולם הזה ילמד כבר לשמור על ילדיו, על כולם.. ושנדע כולנו רק ימים טובים ושקט ולאורך זמן.

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על שחף שחור