ביקורות ספרים על הספר יוצאים לגנוב סוסים
|
שלום חברים,
נתחיל מהסופר פר פטרסון שנחשב לאחד הכותבים הטובים בנורווגיה-ארץ הפיורדים, והכותר הזה "יוצאים לגנוב סוסים" הוא הספר השישי שלו שזיכה אותו בפרס בוקסלר הנורווגי, פרס המבקרים ופרס הספר הזר הטוב ביותר של האינדיפנדנט.
הוא בן 69, והספר יצא בשנת 2003. ולמה כמעט תמיד חשוב לי לציין את הפרטים אודות הכותבים? כי לכל יצירה/חוויה, יש גם אבא ואימא, וראוי ונחוץ לטעמי, שנבין מאיזו יד נמסרת לנו העדות הכתובה- הפרוזה, זו שאנו מחזיקים ביד, וקוראים בשקיקה.
אגב, פטרסון היה ספרן במקצועו - ומותם הטרגי של חלק ממשפחתו שופך אור על החומרים והתחושות עליהם הוא כותב בספר... המשך לקרוא
32 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
ספר המתאר את חייו המתבודדים של טרונד מול זכרונות העבר.
הספר מלא בהרבה תאורים ואווירה ופחות בארועים. הכל לאט. די משעמם.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
משב רוח קריר מנורווגיה הרחוקה, נהר גועש ועבודת חוטבי עצים שמפילים בולי עץ גדולים לתוך המים הקרירים, כל אלו מקיפים את הדמיות של נער מתבגר ואביו, שניהם קפוצי פה וממעטים במילים, ונותרים כאלה בדיוק - קפוצי פה ושותקים עד לסוף הרומן. לפעמים מינימליזם זה יופי, אבל במקרה הזה טוב אם היו קצת יותר יחסים בין בני אדם ופחות בולי עץ שנופלים לתוך נהרות קרים במזג אוויר חורפי - יפה ככל שיהיה.
יש בספר כמה רגעים אנושיים מרגשים, שמתמוססים בתוך תיאורי הטבע. היחסים בין האב לבן לא נהירים עד הסוף. הדמות המעניינת בסיפור יון - נעלמת מוקדם מידי ולא תורמת מאומה מלבד לאותה תחושה ... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
טרונד, אלמן, בן 67 יצא לגמלאות והחליט לעזוב את העיר הגדולה, אוסלו ולהתגורר בבקתה מבודדת במזרח נורבגיה.
הסיפור נע בשני צירי זמן שונים, זה העכשווי כשטרונד בן 67 והשני בשנת 1948 כשטרונד בן חמש עשרה.
טרונד המבוגר, בוחר להתבודד. אין בביתו קו טלפון והוא אף לא מודיע לאף אחד על מקום מגוריו החדש
ואז באופן מקרי הוא פוגש שכן שמזכיר לו את עברו, כשהיה בן חמש עשרה בזמן חופשת קיץ עם אביו,
בבקתה על גדות הנהר.
הזיכרון מחזיר אותו לכאב האובדן שחווה.
הסיפור גדוש בתיאורי טבע יפים של חורף נורבגי מושלג ותיאור היחסים בין אב לבנו.
לי הפריעו קצת המעברים המהירים בין התקופות וב... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
גם אני וגם הבן שלי (בן 18) אהבנו מאוד את הספר. כתיבה צפופה, שיש בה הקשבה לטבע ולחיים, שתיקות בין המילים, אינטנסיביות נסתרת. אין הרבה דיבור על רגשות, אבל הם נמצאים שם חזק, מתחת לפני השטח. יש חברות, ואבדן, ומרחקים, ודברים שמתרחשים בלי שנוכל לשנות אותם.
עוזי וייל כתב על המינגווי (בהקדמה לסיפורי ניק אדמס):
אם יש משמעות כלשהי לעבודה האמנותית, היא בדיוק בניסיון לעשות את הדבר הזה: לספר את סיפורו של הפרט הבודד, על ייחודו וחד פעמיותו - וגם להשמיע את הסימפוניה הקוסמית שמייצרים כל הפרטים כולם.
ואיכשהוא את אותה הרגשה נתן לי הספר הזה. ... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשהתחלתי לא ציפיתי לסיים כ"כ מהר, אבל קרה מקרה והיו לי כמה שעות פנויות *לבד* והספר מילא את הזמן הזה בצורה נהדרת.
ימי הסגר הנוכחי, שנדמה לי שהם הזויים מתמיד, הזויים מאי פעם, לא מזמנים המון זמן פנוי לאמא עובדת (גם אם זה מהבית..)- אבל ידעתי שכדי לשמור על השפיות אני ישר מזמינה לי מספר ספרים מהספרייה, כאלו שחיכו ברשימה שלי, ומתכוננת כך לשעות שבהן, איכשהו, כן יהיה לי זמן לקרוא.
ואם לשפוט עד עכשיו (ולפי הביקורת הקודמת שלי כאן, על "האדם מחפש משמעות")- אסקפיזם טהור זה מה שאני רוצה שהרשימה תעניק לי. מה זה אסקפיזם, לא להתעסק באסונות עכשוויים נוספים (אפידמיולוגיים, סב... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בילדותי אהבתי להרכיב פאזלים. פיתחתי לי שיטה של להתחיל תמיד מהמסגרת, היא פשוטה יותר להרכבה, הגבולות שלה ברורים ונותנת את התמונה הראשונית של מה שאני רוצה לעשות. לאחר מכן הייתי ממלאת את תוכנה בחלקי הפאזל האחרים. וכמה זה היה מתסכל לגלות לפעמים שחלק מהחלקים חסרים. אצל פטרסון השלמת הפרטים החסרים היא כנראה חלק מהעניין. הוא מכיר את סוד הצמצום והרמז, מעביר לנו מסרים במינימום מילים, בבחינת מעט המחזיק את המרובה, וסומך כנראה על הקוראים שהם מספיק אינטליגנטים כדי שישלימו בעצמם את הפרטים החסרים ובכך מאפשר לסאבטקסט לחלחל ולגרום לסיפור להתרחש באופן די פעיל בדמי... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספרות יכולה להיות שפה שיש לה לא מעט מאפיינים. כתיבה מצומצמת שבכל משפט מתרחש עולם שלם או כתיבה מפורטת ומדויקת שהקורא מוצא את עצמו נוכח במעמקי הסיפור. אני מאד אוהב את שני הסוגים, כל אחד מהם מצייר לי עולם חדש. ואם זה טוב אני שוכן עמוק בפנים. מעולם לא קראתי ספרים של פר פטרסון הנורווגי אבל אחר קריאתי בספר זה אני בהחלט הולך לארגן לי רשימת קריאה לספריו.
היכולת של פר פטרסון לכתוב בשפה מפורטת עטפה אותי. הסופר הכניס את הקורא( אותי) לסיפורו וקילף ביסודיות שכבה ועוד שיכבה. אני בטוח שניתן להתפלמס מה זה ספרות קאנונית ומה זה ספרות שמתרחשת בה תנועה ועוצמה, אני מזמן ... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אין ספק שהסיפור מצויין, מלא עניין, קולח ומאוד אווירתי.
אבל עבורי הכתיבה הייתה לא מספקת, מאוד "גברית" - קרה (כמו הנופים הנורווגים המתאורים לכל אורכו) תמציתית, עניינית, לא רומנטית, יעילה, אינה מתעכבת על הרגשות או מחשבות אלא על הנופים או הפעולות הפיזיות והיומיומיות שהדמויות עוברות ומספרת את הסיפור מהצד.
כתיבה מהסוג הזה יכולה דווקא להאדיר ולהאיר באור אוביקטיבי בצורה מאוד נוגעת רגעים וסצנות שמעצם התחרשותן מאוד גדושות ומציפות רגשית אך לאורך ספר שלם אליי אישית זה לא דיבר.
נ.ב צפיתי בטרילר לסרט הנורווגי שיצא בעקבות הספר - נראה דווקא מצויין ויכול להיות ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
למי שרגיל לקצב החיים של ארצנו המהיר , הסוער, העצבני והקופצני , קצת קשה להסתגל לקצבו של הספר האיטי, המהורהר, השלו והקר.
יש בו בסיפור יופי ייחודי הן של העלילה המתפתחת לאט ועדיין נשארת בחלקה מסתורית ולא מפוענחת, והן של הנופים והפשטות של החיים הרחק מהעיר .
כנסו לאווירה ותיהנו... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
עוצר נשימה, יוצא מן הכלל, יפהפה, מקסים, יוצא דופן, נפלא, מרתק, מקסים, יצירת מופת, מופנם, עוכר שלווה, עצור, מרגש, מינימליסטי, ענק, שקוף כמו מזג אוויר סגרירי, צונן כמו אגם קפוא, בודד כמו בקתה באמצע היער, עצוב כמו איש מזדקן, מוכה כמו חלון ברוח, אפור כמו שלג עכור, טראגי כמו אסון משפחתי, נטוש כמו נער שמשקיף מהחלון על הדמות המתרחקת, קשור כמו האהבה בין אב לבן, מטלטל כמו גזעי עץ ששטים במי הנהר, מלא סודות כמו עבר שנקבר, מואר כמו עלים בשמש קיץ, יוצאים לגנוב סוסים.
יוצאים לגנוב סוסים, זה משפט המפתח המקשר בין העבר להווה.
העלילה נעה בין שלושה צירי זמן. הציר הראשון הוא הה... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סוף שנת 1999, איש מבוגר, אשתו נפטרה זה מכבר, מותיר את ביתו שבעיר ועובר לבקתה עזובה על גבול נורברגיה שוודיה. החורף מתקרב והשלגים מתחילים להערם. את הקשרים המעטים שהיו לו הוא מנתק, אפילו ילדיו לא יודעים היכן הוא. "כל ימי כמהתי להיות לבדי במקום כזה. אפילו בימים הכי טובים, והם לא היו נדירים,.. אפילו אז, למשל בעיצומו של חיבוק, כשמישהי לחשה מילים באזני, מילים שרציתי לשמוע, חשתי פתאום שאני משתוקק להיות הרחק משם, במקום שקט לגמרי".
זה אולי לא נאמר בפירוש אבל הוא פשוט רוצה להתכונן למותו בתוך שלוות הטבע הצפונית. הוא מעביר את זמנו בשיפוץ איטי של הבקתה ובהכנתה לחורף, בק... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
טרונד, בן 67, גיבור הסיפור פורש לבית כמעט מבודד בכפרון קטן בנורבגיה לקראת סוף האלף הקודם. החיים הקודמים באוסלו העשירה והשבעה מעייפים אותו והוא מנסה להנתק מחייו הקודמים ולחיות את מה שנותר לו בבדידות ובשלווה. אפשר שהוא היה מצליח אבל אז לא היה סיפור. פטרסון מעצב, באמנות רבה, את האירוע המכונן הנראה כאילו מדובר בגזירת גורל: העבר מוטח חזרה בפרצופו של הגיבור בגלל פגישה מקרית ושולית לכאורה עם שכנו היחיד.
מכאן מתחיל חשבון הנפש של טרונד עם עברו ועם השאלות הגדולות שהשפיעו מאוחר יותר על מהלך חייו. על חייו של טרונד כבוגר פטרסון כמעט ולא מנדב מידע וטוב שכך – ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יש בספר המון אווירה, תאורי נוף והרהורים. אלה בדר"כ דברים הנאמרים על ספר שאין בו ממש. לומר דברים כאלה ורק כאלה על הספר הזה, הרי שזו החמצה בלתי נסבלת.
והנה בספר הזה יש גם רובה במערכה הראשונה, הממהר גם לירות. יש הבטחה למימוש תעלומות ויש התמודדות עם כאבים: כאב של עקירת סרפדים בידיים, של נפילות לא מתוכננות בשל משובת נעורים וסתם כאבי גב של זקנים.
אבל הכל אווירה ובמובן הכי חיובי, ערפילי, סער ופרץ של ברקים ורעמים, גשם ושלג ובעיקר מה שהלב עורג לו.
טרונד היה רק בן 15 כשיון שכנו ובן גילו בכפר הקטן הציעה לו ללכת לגנוב את סוסיו של ברקלד השכן האמיד. לגנוב כדי לעשות סיב... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הסיפור מתחיל בתיאור של טרונד בן ה-67 שמגיע לבקתה מבודדת ליד אגם אי שם בצפון מזרח נורבגיה. המקום הזה מחזיר אותו אחורה בזמן כשבילה עם אביו בילדותו בזמן מלחמת העולם השנייה במקום זהה.
מטרת בואו למקום מרוחק ומבודד זה הוא :להתבודד , להתנתק מאנשים ולנהל אורח חיים פשוט ומנותק מהעולם.
בסיפור יש דילוגים , מעין זיג זגים בין העבר וההווה ולעיתים בתחילת פיסקה הקורא לא ממש יודע אם מדובר בעבר או בהווה.
יש הרבה תיאורי נוף ומזג אויר של עונות השנה : שלג , נהרות ,עצים ובעלי החיים. התיאורי ם אלה משרים אוירה רגועה ונעימה. מזג האוויר המתואר הוא ברובו קר וחורפי, אך בסיפור הו... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר נחמד יחסים בין אב לבנו הבן היום שכותב את הסיפור בגיל 67 כותב על ההווה ומדי כמה פסקאות נזכר בעבר בגיל 15 המצב עם אביו אמו חברו ומשפחת חברו נזכר במלחמת העולם השנייה ובהווה היחסים עם שכניו ועם בתו כתוב בצורה יפה מתאר את הנוף ומזג האוויר בצפון אירופה הקפואה בחורף .... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר יפהפה, מהורהר, קר ובו בזמן מחמם את הלב. סיפור חיים מלא ערגה לאנושיות, לאמפתיה, לזוגיות ולאהבת אדם. ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני נמצאת עכשיו ביום ההולדת של האחיינית שלי. היא בת שש והיא מתוקה והיא הבת של האישה האהובה עלי אבל תיכף אני צריכה לעוף מכאן הביתה עם כל שאר בני ביתי כדי לעזור לבת שלי להתארגן לקראת בת מצווה מאד לא מתוכננת שתתרחש בערב. עד לפני כמה ימים זה נראה שהולך להיות שבוע לגמרי רגיל. אבל אז נסענו, אני והילדה, לראות איזה מועדון מתוך מחשבה שאולי בעוד חודש חודשיים היא תחגוג שם בת מצווה. היא והנוער. רק שהתברר שההתנהלות הנינוחה והאופטימית שלי לא לוקחת בחשבון את התכנון ארוך הטווח של שאר האנשים. אולי אפשר לדבר על יוני, הם אמרו. אמצע שבוע. ורק אם תתעקשו. כבר התחלתי להפנים ב... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
המוטיבים העיקריים בספר הם יחסי אבות ובנים, שמירה או הסתרת המידע ותהליך כריית המידע על ידי האדם.
הספר הוא גברי במהותו, למעט אשת החבר של האב, שאר הנשים ( אם הגיבור, אחותו ונשים אחרות) נמצאות ברקע הלא חשוב של העלילה.
כל זה קורה בנורבגיה, הקרה הקפואה במרבית הזמן, ובתקופה של השילטון הנאצי במלחמת העולם השניה.
הסיפור פשוט, בכפר קטן על גבול שוודיה, גרות שתי משפחות :
משפחה "תיקנית" של גיבור הסיפור טרונד , אב אם אחות וגיבורנו.
ליידם בכפר משפחת שגם היא מיוצגת על ידי אב, אם , יון הגיבור השני של הסיפור ותאומים (בנים).
החיים אינם קלים, התמודדות עם איתני הטבע ועבודה ק... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אף פעם לא הצלחתי להגדיר לעצמי למה ספר מסויים הוא נפלא בעיני. למדתי מספיק עלי כקוראת כדי לדעת מה חייב להיות בספר שאוהב: חייב להיות שם סיפור. הוא צריך לגרום לי להאמין בו. ויש עוד משהו, שאני לא יכולה להגדיר, בערך כמו התבלין שעושה את המאכל.
"אנשים אוהבים כשמספרים להם כל מיני דברים, לא יותר מדי, והם מאמינים שהם מכירים אותך, אבל הם לא מכירים. הם יודעים עליך משום שהם מלקטים עובדות, לא רגשות..."
המספר הוא טרונד שהוא בן 67, שאיבד את אשתו שלוש שנים קודם בתאונת דרכים, קנה לו בית מבודד דורש שיפוץ בקצה נורבגיה, בלי למסור לאף אחד את הכתובת, בלי טלפון, רק הוא והכלבה המעור... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
במסגרת לימודיי האקדמיים התבקשתי להשתתף במספר קורסים כלליים. אחד מהם היה כתיבה יוצרת (תכלס הקורס שהכי נהניתי ממנו בתואר...). בשיעורים היינו מקריאים את העבודות שלנו לכיתה, ולאחר שאחד התלמידים שוב החל בלתאר (אפילו להקיא הייתי אומרת) כיצד דמות הרגישה, המרצה חזרה על משפט שנאמר שוב ושוב במהלך הקורס:
SHOW, DON'T TELL
הסופר פר פטרסון בהחלט התברך ביכולת הזאת. הוא לא הסביר לי בפרוטרוט איך הרגיש טרונד, גיבור הספר, באותו קיץ גורלי בחייו. הוא פשוט צייר את העלילה וגרם לי בתור קוראת לחוש לבד את טרונד ואובדנו. לא סתם אני משתמשת במילה 'צייר', כי הרגשתי שהוא יודע להפעיל את הרג... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נתחיל מהחיובי. אם היונעושים על הספר הזה סרט, זה יכל היה להיות סרט טוב. אני מנסה בכוח למצוא משהו חיובי נוסף.. אוקי, הספר הוא אותנטי. אתה לא מרגיש שהסופר "עובד עלייך".
מה שכן, יש פה 90% תיאורי נוף מייגעים, עלילה שנותנים לך אותה במרומז ובמנות קטנטנות ואת כל השאר תשלים לבד. בסוף הספר אתה נשאר עם הרבה סימני שאלה, אבל אחרי 200 ומשהו עמודים, כבר לא ממש מעניין אותך למצוא את התשובות.
... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זה אחד מהספרים המעטים שאחרי שגמרתי לקרוא אותו הפכתי את הספר והתחלתי לקרוא שוב. ספר מרגש ומקסים, ספר עם אוירה מנופים רחוקים וזמנים אחרים.... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
קראתי לפני כמה שנים ועדיין אני זוכרת אותו בזכות הכתיבה האיכותית ותיאורי הנוף והסביבה. במהלך הקריאה הרגשתי כאילו אני שם, בבקתה הזו, ביער הנורווגי הזה, במזג האוויר הכחול אפור הזה...
אבל מעבר לכל אהבתי את הקצב של הכתיבה: קצב שאני קוראת לו "אירופאי", איטי אבל מחלחל עמוק, שונה מאד מהקצב האמריקאי שהוא מהיר ודרמטי אבל שטוח ולא מותיר בי רושם לאורך זמן.
מומלץ בחום למי שאוהב ספרות טובה באמת. ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הסולם של חנן
☺☺☺ האם השכלת
☺☺☺ האם נהנית
☺☺☺☺ האם תחפש יצירות אחרות של הסופר(ת)
☺☺☺☺ האם נשאר משקע
☺ האם האהבה עוברת
בספר זה המחבר בכשרון ובעדינות בורא עולם עגום מנוכר וקר עם מראות טבע מהמם של סקנדינביה היפה והציורית.
הספר משרה תחושה מיוחדת ראשונית של להיות שם לחוש את קצב החיים (כמעט לא זז) לחוש את החום האנושי (מתחת לאפס) ולראות כמה אנחנו הפוכים לטוב ולרע.
הספר דורש מידה של אורח רוח וחלקי הפזל מתחברים לאט לאט ולא שזה מרתק או מלהיב במיוחד אבל שונה .
מה שכן ,רכשתי הכרות אינטימית עם הלכי הרוח של אנשי הצפון הקר והמנוכר.
... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
סימן ודאי למדי לספר לא טוב- הדגשות מילים.
אז אומנם בעידן הפוסט מודרני המבנה המסורתי של ספר פרוזה כבר איננו מחייב, וספרים כמו "המקרה המוזר של הכלב...", או "קרוב להפליא...", מצאו את הנקודה בה התוכן מתחבר לחומר. אבל במקרה הזה, הדגשת מילים היא עדות לדלות, וחוסר יכולת טקסטואלי. הרי אם הסופר רוצה להדגיש מילה כלשהי, שימצא דרך שלמילה המסוימת הזו יהיה משקל אפי. ואם הוא מרגיש צורך להדגיש את המילה "מאוד", כאילו הוא רוצה לומר "מאודמאודמאוד, מאוד!" אז אין לו שמץ של מושג בכתיבה, לעניות דעתי.
ההתעקשות שלי על אלמנט שהוא יחסית זניח בספר, בא כי הוא מייצג את שאר הספר. בכל נקודה ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מתוך הבלוג של פרופ' עמיה ליבליך:
"מתי מסיימים ספר, מניחים אותו ורוצים לקרוא בו מיד מהתחלה?
זה לא כמו "מלחמה ושלום", שקראתי בפעם השנייה בגיל 35 אולי, ועכשיו החלטתי לקרוא בפעם השלישית או הרביעית בחיי.
מתי זה קרה לי עוד? אני נזכרת בספר של רוני גבעתי "בין שתיקות"- על אנטק, גיבור גטו ורשה, שקראתי גם כן ברצף פעמיים...
ועכשיו, עם "יוצאים לגנוב סוסים" אני מרגישה שכל שורה רוויה סמלים ורמזים שאותם מבינים רק כשנכנסים לעלילה, מבינים את סדר ההתרחשות ויודעים את סופה. כל משפט מקבל משמעות אחרת אחרי שיודעים את הסיפור הסדור על ממד הזמן – אבל את יודעת זאת רק אחרי שסיימת, ו... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחרי 40 שנים של קריאה והיכרות אינטימית ביותר עם המילה הכתובה ומשבר קטן של אמצע החיים גיליתי משהו בנוגע לספרים.
אל תצחקו עלי.אני נאחז פה חזק חזק בקרנות מזבח חופש הביטוי כדי להציג לכם את התאוריה שלי:
ספרים הם תרופות.תרופות לנפש.
על יוצאים לגנוב סוסים נפלתי בתקופה שלא הייתי מספר עליה בקורות החיים שלי.הייתם מעדיפים לבלות עם עלי חמינאי מאשר איתי ושמחת החיים שלי היתה פחותה מזו של אליזבת מלכת אנגליה ביום לא טוב.
מה לעשות ,קורה.אז קראתי.
ויוצאים לגנוב סוסים(להלן 'יוצאים')הוא ספר דיכאוני מאין כמוהו,באוירה קודרת משלג לבן שעוטף אותך מכל עבר יחד עם יערות נורבג... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני אהבתי את הספר הזה, השנוי כאן ,בסימניה, במחלוקת. היו שנתנו לו כוכב אחד ואחרים חמישה וזה לא במקרה. הספר זורם לאט, יש בו הרבה תאורי נוף, שלדעתי פ.פטרסון מצטיין בהם, ויש בספר סיפור התבגרות רגיש, שלא לכל אחד יש סבלנות לזה. המשפט המנחה של הספר הוא זה שפ.פ. חוזר עליו כמה פעמים ומסיים איתו את הספר: "...אנחנו בעצמינו מחליטים מתי יכאב לנו" המשפט הזה אמור היה לחשל את הנער שחש כל הזמן שמשהו לא טוב ,שהוא אינו מצליח ממש לזהות ולהבין, רוחש סביבו. זוהי ירושת אביו שמתכנן לעזוב אותו. הספר גם מסתיים במשפט הזה ובאויר נותרת השאלה: "האמנם"? אותו נער כאיש זקן בוחר באחרית ימיו ל... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
איזה ספר מקסים ומרגש!
הספר בעצם מתחיל מהסוף, מנקודת מבטו של טרונד, אלמן בן 67.
טרונד החליט להתנתק מכל מה שקשור לעברו ועבר לגור בביקתה מבודדת באמצע היער, לא רחוק מהגבול עם שוודיה.
היתקלות עם שכן בשעת לילה מאוחרת מחזירה אותו לזכרונות ילדותו ולקיץ אחד במיוחד בחברת אביו.
הפרקים לא ארוכים והם לסירוגין - פעם פרק מההווה ופעם פרק מהעבר.
לכל אורך הספר יש התעסקות בסוגיות הרגישות שביחסים בתוך המשפחה, יחסי אב ובן ואחים, בבחינת המיניות תוך כדי התבגרות והרעיון של "להיות גבר", במיוחד בעיני אבא.
התיאורים בספר כל כך מקסימים ומרגשים שאפשר ממש להרגיש את החורף והשלג ע... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את רשימת הספרים שאני רוצה לקרוא אני שומרת לסוף מאי, לנסיעה לצרפת לאירוע משפחתי. שם- ילדי הם הצעירים ביותר ואני בונה על זה שכולם יריבו על חסדיהם וישאירו אותי לבדי במיטה רכה עטוית מצעים מעומלנים, קרואסון וקפה לצדי וספר בידי.
בינתיים- ובמיוחד בימים העמוסים שהיו טרם החג (ואני בעסקי הפרחים, כך שעמוסים מאוד), שאלתי לי באקראי ספרים מן המדף, שמימין לכניסה, בספריה, שם, מונחים, כנראה, הספרים שהוחזרו לספריה ועדיין לא חזרו למקומם הקבוע.
לפני החג שאלתי שני ספרים: 'בדרכים' של ג'ק קרואק ו'יוצאים לגנוב סוסים'.
התחלתי עם 'בדרכים' וזנחתי אותו אחרי כמה עשרות עמודים.
ה... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
229 עמודים של פסטורליה סקנדינבית. התיאורים של הנער בן החמש עשרה מאוד אמינים ומעניין איך פר פטרסון שבטח עבר את הגיל הזה מזמן מצליח להעביר את המציאות של נער מדוייק כל כך. הספר מתרכז ביחסים בין הבן לאביו. דפוס יחסים שלפעמים דומה לידידות יותר מהורות. מבחינת עלילה הספר לא מסעיר במיוחד.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
ספר יפהפה שמצליח להעתיק את הקורא הישר לתוך הנופים המיוערים, המושלגים, הקרירים של נורבגיה ואל תוך נפשו של הגיבור.
בכל פעם שחזרתי לקרוא בספר, הרגשתי איך בתוך רגע אני מוקפת ביערות עד, בעצי אורן, ליבנה ואשוח, בנהר כסוף ומנצנץ ובשקט המיוחד למקומות האלה שמחדד כל צליל וכל אמירה.
המספר הוא טרונד בן ה-67 שעובר להתגורר בבקתה קטנה במזרח נורבגיה, לא הרחק מהגבול עם שבדיה. איזור מבודד, עם אוכלוסיה מועטה ומפוזרת והחברה הכי קרובה אליו היא כלבתו, לירה. כפי שהוא מעיד על עצמו, לאחר שאשתו ואחותו מתו בתוך חודש, הוא לא מוצא אנשים שהוא יכול לדבר איתם כפי שהיה מדבר עם אשתו וא... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר חניכה של נער נורווגי המסופר מנקודת מבטו כאדם מבוגר. הספר כתוב בשפה נפלאה ומצליח להעביר לקורא את החושניות והשורשיות של החיים בכפר במזרח נורבגיה. גם מי שלא ביקר מעולם בנורבגיה מצליח לדמיין את הנופים, הריחות והאוירה בה בילה טרונד הנער את קיץ התבגרותו. טרונד הזקן מצליח לתאר ברגישות רבה, דרך הפריזמה של זכרונותיו, את הרגשותיו ותחושותיו 60 שנה לפני כן. ספר נפלא !!... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
