ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 17 ביוני, 2010
ע"י pen
ע"י pen
אני אהבתי את הספר הזה, השנוי כאן ,בסימניה, במחלוקת. היו שנתנו לו כוכב אחד ואחרים חמישה וזה לא במקרה. הספר זורם לאט, יש בו הרבה תאורי נוף, שלדעתי פ.פטרסון מצטיין בהם, ויש בספר סיפור התבגרות רגיש, שלא לכל אחד יש סבלנות לזה. המשפט המנחה של הספר הוא זה שפ.פ. חוזר עליו כמה פעמים ומסיים איתו את הספר: "...אנחנו בעצמינו מחליטים מתי יכאב לנו" המשפט הזה אמור היה לחשל את הנער שחש כל הזמן שמשהו לא טוב ,שהוא אינו מצליח ממש לזהות ולהבין, רוחש סביבו. זוהי ירושת אביו שמתכנן לעזוב אותו. הספר גם מסתיים במשפט הזה ובאויר נותרת השאלה: "האמנם"? אותו נער כאיש זקן בוחר באחרית ימיו להתבודד בספר הנורווגי הרחק מארועי חיו אך רגליו מחזירות אותו (ללא כוונה מודעת), לאותם מקומומות ואנשים שהיו עדים איתו לכל מה שלא ממש הבין בנעוריו, וכאן נפתרות החידות. טרונד סוגר את קצוות חיו שלא הצליח לברוח מהם.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
