ביקורת ספרותית על יוצאים לגנוב סוסים מאת פר פטרסון
ספר טוב

---

אחרי 40 שנים של קריאה והיכרות אינטימית ביותר עם המילה הכתובה ומשבר קטן של אמצע החיים גיליתי משהו בנוגע לספרים.
אל תצחקו עלי.אני נאחז פה חזק חזק בקרנות מזבח חופש הביטוי כדי להציג לכם את התאוריה שלי:
ספרים הם תרופות.תרופות לנפש.
על יוצאים לגנוב סוסים נפלתי בתקופה שלא הייתי מספר עליה בקורות החיים שלי.הייתם מעדיפים לבלות עם עלי חמינאי מאשר איתי ושמחת החיים שלי היתה פחותה מזו של אליזבת מלכת אנגליה ביום לא טוב.
מה לעשות ,קורה.אז קראתי.
ויוצאים לגנוב סוסים(להלן 'יוצאים')הוא ספר דיכאוני מאין כמוהו,באוירה קודרת משלג לבן שעוטף אותך מכל עבר יחד עם יערות נורבגיה וערבותיה.ואם חשבתם שזה מדכא אז אספר לכם שגם הסיפור של הגיבור שעכשיו הוא בודד מבחירה בבית מרוחק ובודד כמוהו,שנזכר איך אביו נטש אותו ואת משפחתו בהודעה סתמית במכתב,דוקא אחרי שבילה עמו קיץ נהדר ומלא חויות,גם הוא לא מכהה את תחושת הלב הנחמץ.הגיבור מנוכר ונכה רגשית והפגישה הקרה עם בתו שבאה למצוא קצת נחמה אצלו יעידו על כך.
ואני ברקע,על תשכחו,הקורא ,סופג לאט לאט לתוך נפשי הדוויה את כל העצבות הזו.
וכאילו אין די בכך,מייד פצחתי בקריאת סיפורים קצרים מאת ברנרד מלמוד חביבי המתמחה בתאור חייהם של אנשים קטנים מהחיים,הנאבקים על פרנסתם ונלחמים בגורל המאכזב שנפל עליהם.
תאמינו לי,שניהם ספרים שלא היו מתמודדים על האוסקר בקטגורית הקומדיה הטובה ביותר(אם היו עושים על פיהם סרטים).
אבל,ופה הפואנטה המפתיעה,עם כל דף טיפטפה לה לתוכי טיפה דלוחה אחר טיפה עכורה אחר טיפה זכה של הכרה שחיי ,באופן יחסי כמובן,הם חיים סבירים,רגילים שיכלו להיות אחרים לגמרי או דומים לאלה של גיבוריהם של פטרסון ומלמוד.
התחלתי להרגיש יותר טוב.
ולפיכך,הריני להכריז על תחום חדש ברפואה המשלימה והניו-אייג'ית:'הפסיכולוג הספרותי'.
לפני שאתם מתנפלים עלי אני רוצה להזכיר לכם שיש דבר כזה שנקרא הרחת פרחי באך..ועיסוי בזרדי נחל(יש דבר כזה.בחיי)זה יותר טוב?תעשו לי טובה.
תגיע לה הנפש הדוויה לפסיכולוג הספרותי ותתנה על מר גורלה.
על המקום ירשום פסיכולוגינו זה פרוגנוזה של קריאת עשרה עמודים מ'יוצאים' ושני סיפורים קצרים של מלמוד.ביום!
ותחזור אלי בעוד שבוע.מפונק.
מי יתן וחיים טובים ושמחים יהיו מנת חלקכם.
שבת שלום יקירי.

» ביקורות נוספות של אליהו
» ביקורות נוספות על יוצאים לגנוב סוסים