ביקורת ספרותית על יוצאים לגנוב סוסים מאת פר פטרסון
ספר טוב

---

יש בספר המון אווירה, תאורי נוף והרהורים. אלה בדר"כ דברים הנאמרים על ספר שאין בו ממש. לומר דברים כאלה ורק כאלה על הספר הזה, הרי שזו החמצה בלתי נסבלת.
והנה בספר הזה יש גם רובה במערכה הראשונה, הממהר גם לירות. יש הבטחה למימוש תעלומות ויש התמודדות עם כאבים: כאב של עקירת סרפדים בידיים, של נפילות לא מתוכננות בשל משובת נעורים וסתם כאבי גב של זקנים.
אבל הכל אווירה ובמובן הכי חיובי, ערפילי, סער ופרץ של ברקים ורעמים, גשם ושלג ובעיקר מה שהלב עורג לו.
טרונד היה רק בן 15 כשיון שכנו ובן גילו בכפר הקטן הציעה לו ללכת לגנוב את סוסיו של ברקלד השכן האמיד. לגנוב כדי לעשות סיבוב ולחזור. זה אכן קורה, אבל זה לא העיקר. אנו שבים ופוגשים את טרונד ב-1999 כשלאחרונה פגשנו אותו ב-1948 עת רכב על הסוס עם חברו יון וזה הפך פתאום למוזר וכמעט אלים. טוב, זה היה אחרי שהרובה ירה.
לא שזו התעלומה היחידה.
פטרסון מתאר הלכי רוח היטב. הוא לא מחפש פתרונות קלים, מביא בפנינו לבטים של זקנים צעירים ושל צעירים שלפתע הושלכו לחיים באלימות רבה. אם נוסיף לזה את נופיה הקודרים של נורווגיה, על סערותיה הפתאומיות, על הנפילה הפתאומית במעלות החום, על ההחשכה המוקדמת באמצע יום, על שלג בצורות הצטברות שונות, על כפרים פזורים ומעוטי אוכלוסין, נקבל צביטה קטנה בלב.
לא תמיד ברור לאכן העלילה הולכת ומה פטרסון מנסה לומר. כך או כך, הספר עושה נעים ונעים אינו עניין של מה בכך.
יפה.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על יוצאים לגנוב סוסים