שלום חברים,
נתחיל מהסופר פר פטרסון שנחשב לאחד הכותבים הטובים בנורווגיה-ארץ הפיורדים, והכותר הזה "יוצאים לגנוב סוסים" הוא הספר השישי שלו שזיכה אותו בפרס בוקסלר הנורווגי, פרס המבקרים ופרס הספר הזר הטוב ביותר של האינדיפנדנט.
הוא בן 69, והספר יצא בשנת 2003. ולמה כמעט תמיד חשוב לי לציין את הפרטים אודות הכותבים? כי לכל יצירה/חוויה, יש גם אבא ואימא, וראוי ונחוץ לטעמי, שנבין מאיזו יד נמסרת לנו העדות הכתובה- הפרוזה, זו שאנו מחזיקים ביד, וקוראים בשקיקה.
אגב, פטרסון היה ספרן במקצועו - ומותם הטרגי של חלק ממשפחתו שופך אור על החומרים והתחושות עליהם הוא כותב בספריו.
אז זהו. בואו נתחיל.
"יש ספרים שמבקשים לקרוא אותם בשנית, לעתים אפילו בשלישית", אומרת פרופ' עמליה ליבליך, והכותר הזה הוא אחד מהם.
"כשאנחנו מבינים כבר את סדר ההתרחשויות, ויודעים את הסוף, כל משפט שניקרא בו שוב מקבל משמעות אחרת. בעצם את המשמעות המדויקת שלו. אבל את זה אנחנו יודעים רק בקריאה השנייה" וכזהו הספר של פטרסון שכותב אולי את עצמו- גבר בן 67, שמכין עבורו את הבית שבו יסיים כנראה את חייו, משפץ בית בודד ונטוש במו ידיו, בתוך עולם מושלג/לבן על גבול שוודיה נורווגיה, ובתוך החיים בבית הזה הוא מדלג בין העבר וההווה. בין הזיכרונות של נער בן 15 שבילה עם אביו באותה הסביבה ודרך תהפוכות חייו שהביאו אותו עד הלום.
"אני מביט לאחור" הוא כותב, "ורואה שכל תנועה בתוך הנוף באותם ימים, נצבעה במה שבא בעקבותיה ואין להפרידה ממנו."
כאיש מבוגר, החי לבדו, הוא מודע למותו המתקרב. והלשון שאותה כותב אינה יכולה להכיל את חוויותיו.
הספר מלא טבע, תחושות גוף, בעלי חיים, ומזג אוויר. תיאורים מדהימים שונים ממה שאנו מכירים. ממד היסטורי של מלחמת העולם השנייה חודר גם הוא לסיפור וחורט את חותמו בגיבורים.
זהו ספר על גברים ועל גבריות. על בן מתבגר ואביו הנערץ ועל הקיץ האחרון שבילו יחד. זהו. לא הוסיף... למעט ציטוט משפט אחד שאותו לקחתי איתי , שנאמר מפי האב לבן כמה פעמים : "אתה בעצמך מחליט מתי יכאב לך "
"אתה יכול ליפול מהסוס, לקטוף סרפדים במו ידך, ואינך אמור לחוש כאב אלא אם כן אתה בוחר בזאת". השאלה היא אם זה מה שצריך לקרות גם בלבו של נער שנינטש על ידי אביו? כמה מתאים לגברים.. גם מורקמי בספר שלו על הריצה התבטא דומה "הכאב הוא בלתי נמנע, הסבל הוא בחירה" ... יפה לקרוא עצות שכאלה הלוואי שידענו ליישמן...
זוהי דרמה סוחפת מלוטשת ונוגה על אהבה, חרטה ועל מטען העבר.
תזכרו בבימאי אינגמר ברגמן השוודי ובשחקנים שלו שעסקו בשאלות הקיומיות, במוסר, בדידות, אמונה... ליב אולמן הנורווגית, ביבי אנדרסוו השוודית...
כתיבה יוצאת דופן ואנושית .
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
