ביקורת ספרותית על יוצאים לגנוב סוסים מאת פר פטרסון
ספר מעולה

---

במסגרת לימודיי האקדמיים התבקשתי להשתתף במספר קורסים כלליים. אחד מהם היה כתיבה יוצרת (תכלס הקורס שהכי נהניתי ממנו בתואר...). בשיעורים היינו מקריאים את העבודות שלנו לכיתה, ולאחר שאחד התלמידים שוב החל בלתאר (אפילו להקיא הייתי אומרת) כיצד דמות הרגישה, המרצה חזרה על משפט שנאמר שוב ושוב במהלך הקורס:
SHOW, DON'T TELL
הסופר פר פטרסון בהחלט התברך ביכולת הזאת. הוא לא הסביר לי בפרוטרוט איך הרגיש טרונד, גיבור הספר, באותו קיץ גורלי בחייו. הוא פשוט צייר את העלילה וגרם לי בתור קוראת לחוש לבד את טרונד ואובדנו. לא סתם אני משתמשת במילה 'צייר', כי הרגשתי שהוא יודע להפעיל את הרגש של הקורא באמצעות מילותיו כמו שצייר מצליח לעשות זאת עם מכחוליו.
מילותיו של פטרסון קרות, מינימליסטיות, לא מתארות רגש רב, אבל דווקא מבעד לקור, הוא מצליח להשאיר את הקוראים עם לב דואב על ילד מעריץ ונטוש. לי עדיין כואב על טרונד "הנטוש הכרוני" - דמותו תשאר איתי לזמן רב.
אהבתי שפטרסון משאיר הרבה מקום לדמיון, ממש לא מאכיל בכפית את הקוראים, מה שהופך את הספר לכזה שחושבים עליו הרבה אחרי סיום הקריאה. פתאום אירועים מתחילת הספר נראים אחרת לאחר שמסיימים את הקריאה. צריך לחבר את האירועים לבד בראש.
הספר מתקדם בצורה איטית משהו ועל כן לדעתי לא מתאים לכל אחד, צריך לבוא לקראתו בסבלנות ובהבנה של ה"שוויה שוויה" הסקנדינבי. בהחלט לא קצב הדברים בישראל.
לסיכום אומן גדול וסופר דגול. ספר רגיש, חכם ואינטיליגנטי.

נ.ב: אני צריכה לקרוא 20 ספרים שהם "ככה ככה" בכדי להגיע לכזה ספר איכותי... שווה את ההמתנה בהחלט.

» ביקורות נוספות של מירית
» ביקורות נוספות על יוצאים לגנוב סוסים