בספר הזה גיליתי את דויד פואנקינוס. כתיבה נפלאה קולחת מחליקה בגרון. ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
לאחרונה ביצעתי שינוי גדול ומשמעותי בחיי- עברתי לפנימייה, רחוקה מהבית, מהחדר, מהמקום הבטוח שלי...
מצאתי את עצמי מוקפת באנשים ועם זאת מרגישה בדידות נוראה וריחוק משמעותי מכולם...
אך נערה אחת בכל זאת הצליחה להגיע אליי, אולי ראתה בי משהו שאיני רואה בעצמי...
גיליתי שותפה לדיון, שיתו... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
לאורך כל קריאת הספר, ההתלהבות שלי היתה כל כך גדולה עד שחששתי שאני פשוט לא אצליח לכתוב ביקורת ראויה לשמה. "זהו, הגיע היום הזה," הרהרתי לעצמי בעודי הופכת עמודים עד שלוש בלילה. "מצאתי את הספר שיפאנגרל אותי עד אובדן שליטה ויוריד את רמת הרהיטות שלי בסולם האבלוציוני לדרגה של יצור קדמו... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אני מופתעת מאוד שלא התחברתי במיוחד לספר הזה. אם הייתי צריכה להמליץ על פטנט שמסביר איך להרכיב דמויות ועלילה שיגיעו במהירות ובקלות ללב של אאורה, כל כך הרבה מהרכיבים היו מהסוג שהופיע כאן:
- אהבה עמוקה לספרים שמנחה את הכתיבה בלהט דתי כמעט
- גיבורות חצופות ואמיצות, מלאות אהבה לחיי... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
אל הספר הזה נחשפתי בזכות ההייפ המטורף שיש סביבו, ורגע שהבנתי שמדובר בספר ישראלי עם אלמנטים פנטסטיים, הסקרנות שלי התעוררה. השמועות המשיכו להתפשט: הדמויות אמיתיות להפליא, מערכות היחסים הנרקמות ביניהן מתוארות לעומק ובכישרון, ועד מהרה הבנתי שאני חייבת לקנות אותו.
מדובר במציא... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
#
אנשים אומרים "כשאהיה בפנסייה". כלומר "כשאהיה זקן/ה". אז אלמד, אקרא, אסע לחוץ לארץ, אגנן... היום, כשאני עוד לא בפנסייה, יש לי דברים יותר חשובים לעשות". ובכן מה קורה כשאתה הופך זקן? תשאלו את ג'ואנה קנון. היא כתבה על זה ספר.
כשאתה זקן אתה חי ב"דיור מוגן" בעל שם קופירייטרי מושך כלשהו. חי... המשך לקרוא
40 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
בדומה לשיר של אש ושל קרח, המרכז של הספר הזה הוא תככים פוליטיים וצביעות בחצר המלוכה. בשונה משיר של אש ושל קרח, הוא מתחקה אחר היסטורית חצר המלוכה הבריטית במאה ה-16 כפי שהתרחשה במציאות החל מימי אדוארד השישי, והוא מסופר מנקודת מבט של נערה צעירה אחת – יהודייה ספרדייה אנוסה, שניחנה בי... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
חשבתי שעברנו את הימים שבהם אני ממליצה למישהו על ספר והוא אומר "איכס, זה על בת", אבל כנראה שלא. זלזול תהומי שבו נתקלתי לאחרונה גרם לי לחזור לרפרף בו בתמיהה.
"זה ספר על מערכות יחסים," נטען בפניי. "זה נושא שמדבר יותר לנשים." ואפילו מצאתי תימוכין על הכריכה: "אם 'ספר בנות'", כותבת לינור ב... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
למדתי מזמן שהגרופיז של רולינג מחולקים לשתי קבוצות בעצמם: טים-מסדר-עוף-החול וטים-הנסיך-חצוי-הדם. ובדרך כלל, אם אהבת אחד, תשנא את השני, מעטים האנשים שאוהבים או שונאים את שניהם.
אני לא מצליחה להבין אנשים שלא התחברו לחמישי. החמישי פשוט נהדר. הוא בשלישייה הפותחת שלי ביחד עם השלישי (... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אוף, ממש רציתי לתת לספר הזה ארבעה כוכבים.
זה היה מעין צורך לעשות דווקא, להעניש סופר מוכשר על תחכום-יתר הרסני שנקט בו. כן, זיהיתי את נצנוץ הגאונות מהתחלה. ידעתי שהעלילה הולכת להיות מתוחכמת ומקורית ושאני הולכת לשרוד עד הסוף, צריך להיות עיוור כדי לא לקלוט שיש שם משהו. אבל שייבון, ו/... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
פעם ראשונה בחיי שהצלחתי להתאהב בספר מז'אנר כזה. פילוסופי, מוזר, עמוק עד כדי בלתי נגיש, נגוע כולו במאפיינים של חלום. אני לא יודעת אם זה פשוט היה הספר שהיה הנכון לפקוח את עיניי לסגנון הזה, או אני זו שגדלתי כדי להבין את ההיגיון במעשים של דמויות, באירועים ובאמירות שלפני כמה שנים – א... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
מילים תמיד יכולות לתאר ספרים אבל במקרה של אשמת הכוכבים לא משנה כמה מילים אכתוב זה לא יהיה שווה לעמוד מהספר הגאוני הזה.
הכתיבה של ג'ון גרין היא מיוחדת. וכמות המשפטים הגאוניים והפילוסופיה העמוקה שגורמת לך לחשוב כל הזמן על זה וזה מה שאני אוהבת בספר הזה
המצב הטראגי שבו הייזל וגאס... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אולי בגלל ההוצאה החדשה, אולי בגלל המבצע עליו בחנות הספרים האלקטרוניים החביבה עלי, החלטתי לקרוא בפעם המי יודע כמה את הספר הזה. בילדותי קראתי אותו מספר פעמים, ומדי פעם נוספה לי תובנה. החלטתי לשוב אליו היום ולראות מה השתנה.
הסיפור שאלקוט כתבה על ארבע אחיות ואמן בימי מלחמת האזרח... המשך לקרוא
39 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
מרגיש כאילו רולינג נאבקת בברוטליות בטייטל של "סופרת ילדים", כמנסה לזעוק: "תראו איזו מתוחכמת אני יכולה להיות!"
הכתיבה לילדים הפכה את רולינג למה שהיא. בכתיבתה למבוגרים רולינג בוחרת להיות פתאום מפוכחת להחריד וחסרת אמון באנושות. אני אוהבת אותה, אבל אני חשה מסר תת קרקעי שעולה מהדיס... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
מבט מפוכח על מלחמת ששת הימים
הכיתה שלנו מלווה במורה, היגע לביתו של- ד. בן כיתתי, בכדי לנחם אותו, על אחיו, א. שנפל כצנחן בכיבוש העיר העתיקה בירושלים. אחד הילדים הושיט ל-ד, כפתור אופנתי, בו הייתה דמותו של אריק שרון, מאלופי הניצחון, בכדי לנחם אותו. אמו שראתה מהצד את הכפתור, חטפה אותו... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
איך כותבים רומן היסטורי בלי לשקר ולהמציא חצי מהזמן מצד אחד, ובלי להתירו מסמך יבשושי מצד שני? אין ספק שהפיתרון של בינה, במפגש עם הכישרון והשנינות שלו, הוא חינני למדי (ועוד בתרגומה המופתי של רמה איילון). במקום להתמודד עם הבחירה, הוא חושף את הרהוריו, לבטיו וספקותיו לאורך המחקר והכ... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
ספר פשוט, עצוב, נוגע ללב. בראשי הוא התכתב ללא הרף עם "1984" ועם "ילד 44", היווה מעין גשר ביניהם. אך יש פרט שמוסיף לו עוצמה – הוא היחיד מבניהם שנכתב על ידי בן ברית המועצות הקומוניסטית, בזמן אמת תחת משטר החנק הסובייטי (מפליא בעיניי עצם העובדה שהותר בזמנו לפרסום). מעלה מחשבות על מיליוני ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אומרים שאמנות מעוררת רגשות שלא ניתן לעורר באמצעות מילים. אבל האנה רוטשילד בהחלט יודעת לצייר במילים באותה תשוקה שבה גאוני המאה ה-18 עיצבו צבע על הקנווס. לא זכור לי מתי קראתי ספר שהעביר בכנות כה מרטיטת לב את ההערצה הפראית והמדבקת של הסופר/ת כלפי דבר מה. ובמקרה הזה, כל עיוור ישתכנע... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
ציירת ונער
בילדותי אהבתי את אולגה שכנתי, ציירת ערירית, עצובה וכבדת איברים. חשבתי שכאישה, היא נבראה מתוך תמונה ברוקית גדולה. פעמים אחדות דגמנתי עבורה, חשוף בפלג גופי העליון, ובדמיוני בקשתי להחליף אתה תפקידים, באופן שאני אהיה הצייר והיא תהייה דוגמנית העירום שלי. בשעה שחשבתי על... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אני לא יודעת מה בלאנסקנה גורם לג'ואן האריס להיות מייגעת כל כך; אולי זו היעדרה של זוזי הקצבית והעוקצנית, או העובדה שניטלה לנו היכולת לפלוש למחשבותיה של אנוק, המתבגרת הצבעונית. במקום שתי המקסימות האלה, נשארנו עם הדמות הכי משעממת מבין הגיבורות של "נעלי סוכרייה" – ויאן רושה, וחזרנ... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|