ביקורת ספרותית על כחול חלודה מאת יעקב בוצ'ן
ספר מעולה

---

ציירת ונער

בילדותי אהבתי את אולגה שכנתי, ציירת ערירית, עצובה וכבדת איברים. חשבתי שכאישה, היא נבראה מתוך תמונה ברוקית גדולה. פעמים אחדות דגמנתי עבורה, חשוף בפלג גופי העליון, ובדמיוני בקשתי להחליף אתה תפקידים, באופן שאני אהיה הצייר והיא תהייה דוגמנית העירום שלי. בשעה שחשבתי על כך הרגשתי את תשוקתי הולכת וגואה בתוכי וחורכת את נפשי.

היה באולגה משהו נוסף, מעבר לנשיותה הגדולה, היו אלה תנועת ידיה הבוטחות והגדולות שהניעו את מכחוליה על גבי בדי הקנבס כמחול, הן בראו עבורו צורות חדשות ופתיעות, ושילובי צבעים שהרטיטו את נפשו וייצרו בו עולם חדש של תחושות ורגשות, אליהם הוא התוודע לראשונה בחייו.

למרות שחלפו שנים רבות, זיכרון הציירת, לא נשכח מליבו, לעתים הוא מגיח מתוכו, ומטלטל את שלוות חייו.

הפתיח הוא גם סיפורו של דויד, גיבורו של יעקב בוצ'ן, בספר כחול חלודה, בו תיאור נער מתבגר, הלומד ציור, אצל אלקה יאן, ציירת בוגרת שפניה שיש, ושפתיה כהות, מופשלות מעט. הם מביטים יחד לציוריו, של ז"אן אנגר, נשים בבית מרחץ תורכי, " עירומות שמפתלות כביכול זו בזו, שגופן דשן ועסיסי ...והכל בתוך איזה אד מתוק, ערפלי: .. הירכיים המלאות, הפנים ספוני הסוד, הלחות החיכוך, הרטיבות..." כשהיא רוכנת עליו, "הרווח שבין כפתוריה, נפער, ולהרף עין ראה את התעגלות השד." (13).

בתוך הסטודיו של אלקה יאן, שייתכן ונבראה מדמותה של הציירת התל אביבית, אירה יאן, אהובתו המיוסרת, והמושכחת של ביאליק, הרגיש דויד שהזמן שלו עמד מלכת, והוא נוגע במקור הגעגועים והמאוויים. האיור שהוא בורא הוא עולם עסיסי ומתוק, אליו הוא שוקע. המראות שכעת הוא יוצר מחדש בדמיונו, ונותן להם ביטוי במכחולו, מתערבלים לו בחיזיון אחר, אלקה נושאת אותו בזרועותיה אל חיקה ומערסלת אותו כאם, אחות גדולה, ומאהבת, גם יחד.

תשוקת דויד לאלקה, משנה את חייו, כמו התנגשות מטאור בגוף שמימי המוסט ממסלולו. כעת דויד, בודד ואבוד, מבקש אחיזה, באמצעות אהבה, לנערה יציבה ושקטה, שתעניק לו שיווי משקל וממשות לנפשו התלושה והמיוסרת.

אילנה בת שכונתו של דויד, קרובה וגם רחוקה. הוא היה אפסנאי בצבא והיא מפקדת. היא בודדה וגם הוא. היא כימאית, אישה של ודאות, המחפשת אינטראקציה בין חומרים, אך מתקשה למצוא לעצמה חיבור אנושי. הוא מחפש את עצמו, משמש צייר שלטי פרסומת לסרטים, ומדריך טיולים, נע ונד, המחפש נתיבים נהירים. היא אישה של אדמה מכילה, והוא גבר של שמיים, המרחף ללא קרקע לרגליו. לה ולו מיניות גואה, וצורך נואש באהבה. בוצ'ן ינוע ביניהם, יגע בהם ללא רחמים, ירד אל תהומות נפשם, יעמיד אותם בניסיונות שיפיקו מהם חולשות, ייאוש ורוע. הם יתקרבו יגעו ויתרחקו לסירוגין, לעתים אלקה תופיע ביניהם, פעם כממשות, ופעם כצל מהעבר.

בהמשך בוצ'ן, מסבך את משוואת היחסים בין בני הזוג, לתוכה הוא מכניס את נופר ביתם, שיש לה קיום משל עצמה, המשבשת את מערכת יחסי הוריה, בהם קיים מרכיב של הרס עצמי.

בוצ'ן, לוקח את גיבוריו למסע מטלטל, ומעמת את חייהם עם המוות. דויד נפגש עם אילנה באזכרה לאביה בבית הקברות. מות אימו של דויד הוא אירוע, הגורם למשאלת מוות מתמדת בחייו, שמבחינתו יכולה להתממש בכל רגע. מול המוות מעמיד בוצ'ן את מיניות האדם כביטוי לחיות. הוא מעניק לעלילה אווירה ארוטית כבדה. הוריו של בוצ'ן היו יוצאי שואה. כחייל במלחמת יום הכיפורים הוא נחשף למוות, והיה להלום קרב, טראומה הגורמת לו, עיסוק אובססיבי במוות.

בוצ'ן, כותב בשפה עשירה, המעוצבת בווירטואוזיות, יש לה מקצבים ומוזיקאליות, לעתים היא פיוטית ומהפנטת, מלטפת ונוגעת בקצוות עצבים חשופים, לא פעם הרגשתי שהיא נוגעת בתשוקותיי ובפחדי הקמאיים. "תבוא ואני ארגיש כמו איש שהיה צמא צמא וצמאונו שקט" (161).

בוצ'ן יודע לספר סיפורים, על הגבול בין הראליות לפנטזיה. כמי שעסקו בוויזואליות, כגרפיקאי, הוא יודע לייצר תיאורים פלסטיים, של תמונה עשירת גוונים. הוא משתמש בתמונות, סוטין, ואן גוך ואגר, ובחוויית ההתבוננות בהן, ליצירת דיאלוג ויזואלי עם הטירוף והמחשבות הכמוסות.

הכתיבה של בוצ'ן עשירה במטפורות, כשם הספר, כחול חלודה, המייצג מפגש של כחול שמיים, עם הברזל שבאדמה שהתחמצנותו יוצרת חלודה חומה, מטפורה לאינטראקציה בין שני אנשים מנוגדים, כדויד ואילנה, שחיבורם הורס את שניהם. השמים הקרים והגשם, לעתים מנחמים את האדמה החמה והחרבה. נופר ביתם, כמו יאנג ויין, תכיל את שניהם, כניגוד והשלמה בו בעת, בחוסר איזון ובמציאות היוצאת משליטה.

על אדמה צריך לשלם. בשמים לא גובים מחיר.

אני קרובה לטירוף? פוחדת מזה ורוצה בזה

כמה קל לעבור מעצב רך לאושר משולח !

בוצ'ן כותב על ייאוש קיומי, על הרס עצמי, ואופטימיות קלושה, נושא שחשתי אליו הזדהות, ואהבה עצומה שצמחה בי מתוך הכאב האין סופי, אך הוא לא בהכרח נושא שאהוב על אחרים.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על כחול חלודה