האמת היא שמדע בדיוני מעולם לא דיבר אלי, לא בספרות וגם לא בתחום הקולנוע. וניסיתי, באמת, ניסיתי אפילו יותר מפעם אחת כולל מה שנחשב לקלאסיקה בתחום הזה כמו מחר כפול תשע של אסימוב. הסרט בלייד ראנר שאשתי היקרה יכולה לראות פעמיים בשבוע, נראה לי כמו משהו ביזארי לחלוטין ובזבוז זמן משווע. ... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
סיפור שקיעתה של משפחת בודנברוק הוא בתחילת הקריאה מסע בזמן לליבק של המאה ה-19. ליבק (עיר הולדתו של תומאס מאן, בצפון גרמניה) לא מוזכרת באופן מפורש בספר, כאילו היה זה מובן מאליו. מפורטים שמות רחובות, נהר הטראווה, המבורג הסמוכה, רוסטוק וכו'. משפחת בודנברוק שייכת למעמד הגבוה, מחזיקה פ... המשך לקרוא
38 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
****
חנוך דאום נראה לי אדם סימפטי, גם אם רוב הסיכויים שלא הייתי הולך להופעה שלו - הסבלנות שלי יכולה להכיל חמש דקות בלחץ של הגיגים משעשעים-נוגים על ישראלים במלונות ודאחקות על פירות טרופיים. למרות שאת הספר הקודם שלו (״אלוהים לא מרשה״) לא אהבתי במיוחד, מישהו המליץ לי על הספר הזה... המשך לקרוא
51 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
גם מבלי להבין דבר באורניתולוגיה, תחום בזואולוגיה העוסק בחקר העופות, מתעורר בך החשק להיות חלק מההוויה הסיפורית בעלילת ״הציפורים״ החיבור הרגשי לטבע ועוף השמיים הינו יפהפה ונוגע ללב.
כשאני עומדת לנוכח הטבע במלוא הודו; אם זה באחד מהפארקים המופלאים באמריקה: ציון, יוסמיטי או ילו... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
את "שתהיי לי הסכין" קניתי לפני שנתיים וקצת, בדרך הביתה מבה"ד 1. היה לי קר והלב שלי שיווע למילים של אמת ("עקד הקצין" לא ממש ענה להגדרה). התחלתי לקרוא אותו בשבת, אבל מהר מאוד הפסקתי. לא כי הוא לא היה טוב, אלא כי לא היתה לי פניות נפשית אליו (ובהחלט צריך פניות נפשית לספר כזה).
לפני שנה נזכ... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
השאלות הכי מעצבנות הן אלו שאין לנו תשובה עליהן. עבורי, המקום הראשון ברשימת השאלות המעצבנות שמור לאחת והיחידה -
"את דתיה?"
יש לי כל כל הרבה תשובות, אף לא אחת מספקת. אני יצור כלאיים. אני לא מרגישה חלק מהעולם החילוני, אבל בה במידה אני לא מרגישה חלק מהעולם הדתי. אני אפילו לא בטוחה אי... המשך לקרוא
60 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
שלום.
כאשר אני מבקר בירושלים, היעד הראשון והקבוע שלי הוא רחוב שבטי ישראל פינת "החומה השלישית" ומשם אני נכנס לתוך "מאה שערים" בואכה דבורה הנביאה שם גרתי שליש מחיי. (שני הרחובות הראשונים מוזכרים, כבר בפתיח, בעת פגישתו של חיים באר עם הקונסול האמריקאי)
כדי להכיר את ירושלים, לא מספיק... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
קרה לכם פעם שאתם מתחילים לקרוא ספר, והקריאה לא קולחת, בלשון המעטה. אתם ממשיכים לקרוא כי לא יפה לעזוב באמצע, וממש כשאתם אומרים לעצמכם "די, זהו, נמאס" ומחליטים לזנוח את הספר, הוא מתחיל להשתפר, ומכאן ואילך הוא מתחיל לעלות ולהאמיר לגבהים חדשים, עד שבסופו של דבר אתם מוצאים את עצמכם מר... המשך לקרוא
39 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
לא רציתי לכתוב ביקורת על הספר הזה.
אני עדיין לא רוצה.
מדוע?
יש ספרים שמזהים את הלב שלך ואתה את שלהם.
לקרוא אותם מרגיש כמו שיחה בין אדם לבין עצמו,
כמו שתי מראות המשתקפות זו לזו בתדהמה ובאהבה.
אתם חולקים איזה פצע, כישלון ייחודי, איזו היסטוריה בראשיתית.
אתה מכיר אותו, מזהה את הDNA... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אני חושב שאני עדיין מתלבט אם לכתוב את הביקורת, ובשעה ששורות אלה נכתבות אני עוד לא בטוח אם יצא מכאן איזה "תוצר" שאפשר לעמוד מאחוריו וללחוץ על ה"שלח". אז רגע לפני שאנסה לצלול לעומק הביקורת, ובבחינת "דחיקת הקץ", דווקא אפתח בלהזכיר שתי תחושות שתופסות אותי בזמן שאני קורא ספר מאז פגשתי... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
מדוע?
כי חשה אני שייסורים נוראים עוברים עלייך, ויש לי יראת כבוד לבעלי הייסורים;
כי חשה אני ששרויה את בבדידות איומה, ויש לי אהבה לבעלי הבדידות.
נורה קריגר בת עשרים.
היא בת יחידה, היא לומדת בברלין, אבא שלה מאושפז בבית מחסה לחולי נפש.
בתוך תוכה היא חוששת תמיד שגם היא מ... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
המתכון לכתיבת ספר נחמד וסתמי עם סוף שמאלצי ומתקתק על החברה החרדית, בעיקר בארצות ניכר :
א. קחו שתי משפחות לפחות האחת אדוקה בדתה יותר והשנייה פחות.
ב. רצוי שאחד מאבות המשפחה יהיה רב, כזה בינוני, לא אדמו"ר או גדול בתורה. רק רב. זה מספיק.
ג. אחת מהמשפחות תהיה עשירה יותר בנכסיה.
ד. לאח... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
כשקראתי אותו לראשונה הייתי בגיל המתאים והוא עשה עלי רושם עז. דומה שזה ספר שצריך לקרוא בגיל נעורים, כמו שאמרו על קומוניזם - מי שאינו קומוניסט עד גיל 18 אין לו לב, ומי שהוא קומוניסט מעל גיל 18 אין לו שכל... איין ראנד כנראה מתהפכת בקברה על ההשוואה לקמוניזם שנוא נפשה, אבל מתבונן חד עין ... המשך לקרוא
47 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
מה עוד אפשר להגיד על הספר הזה שכבר לא אמרו? מוזר שכה רבות ההמלצות ששמעתי עליו אך מעולם לא ידעתי מהו למעשה גרעין העלילה – הנוסב סביב הקשר שבין עולם האדריכלות לעולם העיתונאות בעיר ניו-יורק – ואולי זאת מפני שהעלילה מתגמדת נוכח עוצמתן של הדמויות – כי אין אדם שקרא את הספר אשר יוכל... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
לבד בבית, כמו בדרך כלל, השעון מאותת לי שחצות. אני מסתכלת בפלאפון על התאריך מתחלף. יש איזשהו עצב נוגה בידיעה שהתאריך התחלף, וזהו, נגמר. הקפיצים של המיטה שלי חורקים. הרגשת הבדידות תמיד מתחזקת אצלי בלילה. אני מתחילה להחניק בכי ואז חושבת פתאום שלמה לא, מה יש, אפשר קצת לבכות לפעמים, וד... המשך לקרוא
41 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
יש לנו בבית במטבח מן ארון כזה שאנחנו קוראים לו "ארון הממתקים". ובצדק, כי בארון הממתקים הזה יש כאמור, ממתקים.
יש שם ממתקים מכל מני סוגים: עוגות, עוגיות, רוגלאכים, סוכריות, נחשי גומי, חמצוצים, במבה, ביסלי, ממתקים שאנחנו מכינים מחומרים שאנחנו משיגים וכמובן, ואיך אפשר שלא, שוקולד.
הרב... המשך לקרוא
67 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
מה אפשר להגיד על ספר שמטלטל אותך בצורה כל כך עמוקה. הספר הזה הדהים אותי. הוא הדהים אותי בכנות שלו, בחשיפה. יותר מכל - באנושיות. אשרי הסופר שזוכה במתנה להפיח בדמויות שלו חיים. דויד גרוסמן ללא ספק זכה כאן. ובגדול.
האנושיות הזאת, האהבה, הכאב, ריתקו אותי. לפעמים גם חוסר האנושיות שיש ב... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
השבעתי אתכם ידידיי חברי 'סימניה', בכל הקדוש והיקר, אם תמצאו את חיים באר, תגידו לו שחולה אהבה אני לו. כי מעת אשר נראה הזמיר בחדרי, לא יכול הייתי להניחו מידי. ובעודו בכפי בלעתיו. ורק מפני גודלו ואורכו ופרטי-פרטיו המרובים והמענגים, הוא גזל כמעט חודש שלם מימי חיי. וזהו גזל שיש לו השבה.... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אמא שלי. ארבעה חודשים עברו מאז שנפטרת ואני לא מעכלת. נחסך ממך הכאב לראות את אבא במותו. חודשיים אחרייך. הוא לא מצא את עצמו בלעדייך. הבנות גדלו כל כך בזמן הזה. כולנו מתגעגעים אלייך. כל בגד שהן לובשות, כל צעצוע שקנית להן, הן זוכרות. אני רוצה לספר לך המון ואני מקווה שאת יכולה לשמוע אות... המשך לקרוא
47 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
יום השואה. יום שבו אני רוצה להיכנס מתחת לשמיכת פוך גם בחום הכי גדול ולהיעלם. בשנים האחרונות הרגשתי שזו זכותי. דור שני. אבא ניצול שואה. גדלתי לתוך זה ואני לא צריכה יום מלאכותי פעם בשנה שיזכיר לי. אני ממילא זוכרת. תמיד. כל הזמן.
השנה זה שונה. אבי נפטר לפני חודש וחצי. זהו יום השואה הר... המשך לקרוא
85 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|