ביקורת ספרותית על כמעיין המתגבר (מהדורה חדשה 2012) - תרגום חדש מאת איין ראנד
ספר מעולה

---

מה עוד אפשר להגיד על הספר הזה שכבר לא אמרו? מוזר שכה רבות ההמלצות ששמעתי עליו אך מעולם לא ידעתי מהו למעשה גרעין העלילה – הנוסב סביב הקשר שבין עולם האדריכלות לעולם העיתונאות בעיר ניו-יורק – ואולי זאת מפני שהעלילה מתגמדת נוכח עוצמתן של הדמויות – כי אין אדם שקרא את הספר אשר יוכל לשכוח את שמו של הווארד רורק.

סיימתי את הספר בשעת דמדומים מאוחרת אך לא יכולתי לעצום עין בתום הקריאה. הייתי זקוקה לזמן לחשוב. לחשוב על הרומן שסיימתי לקרוא זה עתה.

גדולתו של הספר היא בשינויים מרחיקי הלכת המתחוללים בדמויות כמו גלגולי נשמות פנימיים. קשה להאמין שכל זה קורה בכמה מאות עמודים ולא על פני עשרות שנים של קריאה.

פיטר קיטינג, הכריזמטי שהפך מקיטרג', לקיטינג, לפיטר, לפיט עד שלבסוף נותר צל עמום של מסכנות.
אלזוורת' מ' טוהי, שהצטייר כאלטרואיסט המושלם אך למעשה טמן בחובו את הסכנה האולטימטיבית ואת כל הרוע שבעולם לכוד בתוך נפשו השבורה.
גייל ויינאנד, שגילה כי למרות כל הכסף והכוח והאימפרייה המרשימה שבנה במו ידיו, הוא אינו "מנהל כאן את העניינים"...
דומיניק פרנקון, שבכל מעשה נוראי שעשתה בעצם הוכיחה בדרכה הייחודית ולעתים אף לא מובנת את אהבתה לאיש היחידי שמעולם אהבה.

ורק אדם אחד שעמד מול כל אלו ונשאר כמו שהוא בצורה מעוררת הערצה – הווארד רורק. בנאומו חוצב הלהבות (ולמעשה לאורך הספר כולו) נוצר מונח פילוסופי חדש – "האדם המתווך" – ובכך, לצד עלילה מבריקה, סוחפת ומותחת, מתעוררות בנו מחשבות עמוקות על טבע האדם.

באחד הקטעים בספר, איין ראנד כותבת כי "המעיין שממנו נובעים החיים, בוקע ברגע הפיכת המחשבה למלים." – כסופרת אני מזדהה לחלוטין, אך כקוראת אני סבורה שלא פחות חשוב הרגע שבו המלה הכתובה בידי אדם אחד מעוררת מחשבה בקרב זולתו.
זוהי, לדעתי, העוצמה הטמונה בספר הזה.

» ביקורות נוספות של דנה
» ביקורות נוספות על כמעיין המתגבר (מהדורה חדשה 2012) - תרגום חדש