ביקורת ספרותית על התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 מאת ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 12 במאי, 2016
ע"י גל


אני חושב שאני עדיין מתלבט אם לכתוב את הביקורת, ובשעה ששורות אלה נכתבות אני עוד לא בטוח אם יצא מכאן איזה "תוצר" שאפשר לעמוד מאחוריו וללחוץ על ה"שלח". אז רגע לפני שאנסה לצלול לעומק הביקורת, ובבחינת "דחיקת הקץ", דווקא אפתח בלהזכיר שתי תחושות שתופסות אותי בזמן שאני קורא ספר מאז פגשתי את "סימניה". אני כותב "להזכיר" כי אינני חושב שלמי שקורא כאן יש צורך לתאר אותן, אלא הן מוכרות לו היטב.

הראשונה- הדחף לקרוא ביקורות על הספר שאתה קורא כרגע. השנייה- הדחף לכתוב עליו ביקורת. אמנם, אני מממש יותר את הדחף לקרוא ביקורות מאשר לכתוב אותן (כנראה משהו שקשור לזמן ולצורך לבחור את המילים הטובות ביותר להעברת המסר). אבל צריך לומר (להגנתי?) שהדחף לכתוב הוא גם נדיר יותר מהראשון באופן כללי. ואולי, זה מה שיפה במרבית הביקורות שנכתבות כאן ואני נהנה כל כך לקרוא- הן נכתבות ממקום מאוד עוצמתי, כמעט נכתבות מעצמן. נכתבות כי לא יכלו שלא להיכתב, ואז אולי זה יותר נסלח אם המילים והניסוח היו יכולים להיות טובים יותר.

והפעם, אני צריך לכתוב על "התפסן בשדה השיפון" דווקא משום שלא אהבתי אותו.
האמת היא, שהתחלתי לקרוא אותו פעם אחת בתיכון, ועצרתי באמצע (מה שלא עצר בעדי מלכתוב עליו book report ;-) ). ואני כל כך מתבאס (!!!) שאני לא יכול כרגע לכתוב משהו בסגנון של "וכנראה שהבשלתי עם השנים, וכשהגיע לידי עכשיו גיליתי את הגאונות הזו שבו". לא גיליתי אותה. אם כבר, יש סיכוי שאם הייתי צולח את הספר עד סופו בתיכון- הייתי כותב משהו בסגנון הזה אז. היום, אני כנראה מחפש יותר.

זהו ספר שבמרכזו עומדת דמות מיוחדת. כל כך בודדה. כל כך כנה. כל כך מפוספסת.
בסה"כ, סיפורו של הולדן, נער מתבגר (שאולי סובל ממאניה-דפרסיה?) המספר על העולם המנוכר בו הוא חי מתוך מקום מאוד קשה של בדידות ומצוקה, הוא סיפור מעניין. אני הרגשתי- שהסיפור הזה, שבבסיסו עומד פוטנציאל כל כך גדול ליצירת הזדהות ולהשארת משקע- לא התרומם.
לתחושתי, המפגש עם הנער התחיל ונגמר בשימוש המוגבר בשפה היומיומית הפשוטה- אני רוצה לומר שימוש מוגבר מדי עד שזה כבר התחיל להרגיש לי לפעמים שהיה מאמץ להשתמש במילים ובניסוחים האלה שיגרמו לקורא לומר "וואלה? ככה לכתוב? בספר?!?! כנראה שזה ספר מיוחד, שונה וגדול". אולם אני הרגשתי שלעתים הניסיון לצייר כך זיוף היה מזויף בעצמו. במקום לתאר את הזיוף, נכתב על הזיוף. קראתי וקראתי וחיכיתי להעמקה. ברור שהמילים, השפה, השתייה והזונה הם סימנים למה שמתחולל שם בעומק. ואני קראתי וחיכיתי, חיכיתי למילים האלה שיאפשרו לי לצלול לתוך נפשו המורכבת, הפגיעה והרגישה של הנער. חיכיתי לצאת אל המסע המורכב לגיבוש זהות אותנטית וייחודית בתוך עולם שנתפס כמזויף, להשתתף באותן תחושות של היעדר התמיכה החברתית, האמביוולנטיות והקושי שבקבלת תמיכה חברתית ממי שרוצה לתת לך אותה, הצורך באהבה ובחום. לראות מעט מעבר בכל הקשור לאובדן הקשה ולתחושות שהוא מביא עמו. כל אלה טומנים בחובם מבט מעמיק, רגיש, חשוף וכנה. כל אלה טומנים בחובם הזדהות, הכלה שלי את אותו הנער.

לא! ספר שלם טיילתי על הסף של אלה. הצצתי מפי התהום. קראתי על בחירת מזוודות ועל הליכה לקולנוע. אתם מבינים כמה זה מאכזב להיות כל כך קרוב- ולהרגיש כל כך רחוק?

נקודת האור של הספר היא לדעתי בהזדמנות שהוא יוצר. אני מתקשה למצוא מעבר לכך. אני מבין שהספר באופן כללי מאוד אהוד, אך אם כבר דיברנו על בשלות, מובן לי היום שספר שעבורי הוא הצלחה גדולה יכול להיתפס אצל האחר ככישלון. והחלטתי (אם אתם קוראים מילים אלה) להעלות את הסיבות שאני לא התחברתי כאן בביקורת, כדי להשמיע גם דעה זאת.
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רויטל ק. (לפני שנתיים)
לגבי השפה היומיומית והפשוטה
אני חושבת שכשהספר יצא לאור, היה בזה משום חידוש ולכן היה לזה אפקט.
בימינו זה באמת לא גורם לנו להרגיש שזה "ספר מיוחד, שונה וגדול", כי השימוש בשפה כזו כבר ממש לא נדיר, וגם לא דמות המתבגר הבודד שאף אחד לא מבין אותו.
נלה (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
מעניין כי גם אני קראתי בתיכון ולא אהבתי, אבל חשבתי לחזור לקרוא אותו ועדיין לא עשיתי זאת. וגם לי יש הרגשה שאני לא אהנה ממנו או "אגלה אותו מחדש". אבל משום מה יש לי איזה צורך לתת לו עוד ניסיון.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
ביקורת יפה, למרות שזה אחד מהספרים האהובים עליי.
גל (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
תודה על ההתייחסות :-)
חני (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
מסכימה עם העצמה שקיימת פה בביקורות וגם עם ההנחה שהסקירות כמעט נכתבות מעצמן.לגבי הספר אהבתי אותו לפני כמעט 30 שנה אך לא קראתי אותו כאדם בוגר ומגובש.הקשר עם הספר והחיבור שנוצר הוא גם תלוי גיל.
וסקירה יפה
yaelhar (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
ביקורת מצויינת.
גלית (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
מסכימה עם כל מילה.
אפרתי (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
ביקורת כנה, לגיטימית וכתובה מצויין.
גל (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
לא קראתי אחרים של סלינג'ר, אני חושב שאני משווה אותו בעיקר למה שציפיתי למצוא בו (במיוחד לאור התגובות האוהדות), ואולי משום כך לא אהבתי או התפעלתי ממנו במיוחד. ובכל זאת, אלה הם רשמיי שלאחר הקריאה. לא שסבלתי, התאכזבתי. ולכן, זה לא שהייתי ממליץ במיוחד שלא לקרוא אותו, כמו שלא הייתי ממליץ במיוחד לקרוא אותו. יש גם ספרים כאלה, יש גם קלאסיקות כאלה.

ותודה על התגובות!
לי יניני (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
לדעתי ספר מקסים....לא מסכימה עם הביקורת
מחשבות (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
סלינג'ר, בספרים שקראתי וחוץ מהספר הזה, הוא טרחן לא קטן ושעמום גדול. מנגד, התפסן הוא בהחלט אחד המקסימים. ולא, אני לא מדבר על האווזים בחורף, שזה בערך מה שכולם זוכרים.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ