ביקורת ספרותית על הציפורים מאת טאריי וסוס
ספר מעולה

---

גם מבלי להבין דבר באורניתולוגיה, תחום בזואולוגיה העוסק בחקר העופות, מתעורר בך החשק להיות חלק מההוויה הסיפורית בעלילת ״הציפורים״ החיבור הרגשי לטבע ועוף השמיים הינו יפהפה ונוגע ללב.
כשאני עומדת לנוכח הטבע במלוא הודו; אם זה באחד מהפארקים המופלאים באמריקה: ציון, יוסמיטי או ילוסטון ונותרת בפה פעור, בראשי משתוללות אלפי מחשבות כנמלים עמלות ולבי פועם בחוזקה אני חשה כמו מתיס, הדמות הנפלאה שיצר וסוס המתבטאת באופן בסיסי ונהיר לנו הקוראים, אך לא לסובביו המתקשים להבין את רצונותיו.
בבואתו מאובחנת ע״י החברה כמאותגרת שכלית בעוד שהקורא מבין לגמרי את פשטותה ורצונותיה. מתיס לא מבקש הרבה: רק שיאהבו אותו, יבינוהו ולא יינטשו אותו. כמו חיית מחמד שרוצה לרצות, מנסה מתיס לפלס דרכו במקום שבו הפונקציונליות מקודשת לאנשים. הוא שואף להיות כמותם או לפחות שווה ערך להם. אחותו, הגא, מטפלת ודואגת לו והוא אוהב אותה ומוקיר לה תודה. הוא מנסה לשתף אותה בלבטיו, במכאוביו אך היא אינה מתעמקת באלו יתר על המידה באין משפחה נוספת, מוטלת עליה חובת הפרנסה והיא עסוקה בהדיפת העוני והבאת לחם לשולחן. האידיליה בין האח לאחות משתנה כאשר פוגשת האחרונה גבר אחר ומתיס לפתע חש מיותר; חששותיו גוברים כי הוא מבחין בשינוי המהותי שחל באחותו והוא תוהה מתי תתקבל ההחלטה הגורלית לנטשו.
במחשבותיו הפשוטות, השבלוניות הוא בטוח שלא ירחק אותו יום גורלי. להוסיף על כך את רגישותו הרבה ומבטו הייחודי בפלאי הטבע – הוא קורא את סימניו המכריעים עפ״י מעוף הציפורים, אוושת העצים ודרך כיפופם ובלבו נגמלת החלטה להוציא לפועל תכנית חד פעמית ויוצאת דופן.
מה שמדהים ביצירה הקסומה הזאת הוא שכל אחד מאתנו הוא סוג של מתיס.
פעמים רבות איננו מובנים והתקשורת בינינו לבין הסביבה קלוקלת.
אנו קוראים דברים בפניהם של אנשים שלא תמיד נוכחים.
אנו משכנעים את עצמנו שאיננו שווים, שאנו בליגה אחרת, נחותה יותר ומאותתים לסביבה להתייחס אלינו כבלתי רצויים.
כל כך הרבה אלגוריות ורמזים מצאתי ביצירה הזאת ולרגע לא חשבתי האם זאת רק אני או שיש עוד כמוני.
סיפור עצוב, מנוכר אך רגשני למדי על יופי, טבע, אהבה ואכזבה.
ספרות פרוזאית במיטבה!

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על הציפורים