ביקורת ספרותית על כפרה - ספריה לעם #504 מאת איאן מקיואן
ספר מעולה

---

קרה לכם פעם שאתם מתחילים לקרוא ספר, והקריאה לא קולחת, בלשון המעטה. אתם ממשיכים לקרוא כי לא יפה לעזוב באמצע, וממש כשאתם אומרים לעצמכם "די, זהו, נמאס" ומחליטים לזנוח את הספר, הוא מתחיל להשתפר, ומכאן ואילך הוא מתחיל לעלות ולהאמיר לגבהים חדשים, עד שבסופו של דבר אתם מוצאים את עצמכם מרותקים ונשבים לחלוטין בקסמו של הספר. ואז, בסופו של דבר, כשאתם מסיימים אותו בהתפעלות גדולה, אתם משחררים אנחת רווחה ומודים לעצמכם שנתתם לו צ'אנס נוסף.
זה בדיוק מה שקרה לי עם הספר הזה, שפורש את יריעת התנהלותו הרחבה של סוד אפל, חטא גדול שהשפעתו מרחיקת לכת, אשר משפחה אחת צריכה להתמודד עמו על פני כל המאה העשרים.

פתיחה מדשדשת ומשעממת התפתחה לה (אחרי, בערך, 70-80 עמודים) לספר מצוין, מרתק, שבד בבד עם עלילה סוחפת, משלב גם שאלות פילוסופיות לא פשוטות על טבע האדם (שאלת מיליון הדולר: האם יצר האדם רע מנעוריו), על עוון נורא ואיום (והאם יש לו כפרה ומחילה), על צירופי מקרים ועל כוחם בחיינו (אגרטל עתיק שנשבר על שפת בריכה בפארק, פתק מסגיר שנכתב מתוך סערת יצרים ורגשות ובמקום להיגנז נשלח בטעות ליעדו, מחזה רומנטי ילדותי שלא הוצג, נערה שנאנסה - כל אלה נשזרים ומשתלבים זה בזה מכוחה של מקריות שתשפיע על דמויות רבות), על אהבה ועל שנאה (ועל המרחק הקצר שבין הרגשות הקוטביים האלה).

ספר של חמישה כוכבים זוהרים, ואלמלא הפתיחה המגומגמת, נראה לי שהייתי מוסיף לו את הכוכב השישי...

» ביקורות נוספות של יונתן בן
» ביקורות נוספות על כפרה - ספריה לעם #504